לאיזה ארגון נשים הצטרפה הסופרת עדי אביטל-רוזין? ומהי הצלחה בעיניה? הכל בראיון / אתר אישה – אתר נשים

מאת: חגית רימון

עדי רוזין אביטל עם אסתר ליברזון נמר, סופרסונת תל אביב

עדי רוזין אביטל עם אסתר ליברזון נמר, סופרסונת תל אביב

 

עדי אביטל-רוזין הינה סופרת וחוקרת ספרות נשים עברית, בת 48, גרושה וחיה בזוגיות, אם ליונתן (25) אנאליסט ובוגר כלכלה ויחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית ולמאור (23) המתגורר בקליפורניה. עדי מתגוררת ביישוב הקהילתי הירוק בת-הדר, הנמצא בסמוך לעיר אשקלון, עובדת מזה שנים רבות במשרד החינוך כמורה בכירה להוראת אנגלית כשפה זרה, מגשרת, תלמידת קורס דירקטורים במכללת ספיר וחברת סופרסונס, ארגון הנשים העולמי.

לפני מספר ימים קיבלתי מעדי הודעה שבה נאמר:

וְאֵין גֵּאָה מִמֶּנִּי לְהִצְטָרֵף לְסוּפֶּרסוֹנָס,
אִרְגּוּן הַנָּשִׁים הָעוֹלָמִי.

לכבוד הצטרפותה של עדי לארגון הנשים הנ"ל, הנה ראיון שלי עימה:

ספרי לי בבקשה מהו הארגון הזה?

כמה סימבולי, ביום האישה הבינלאומי האחרון, הוקם לראשונה בישראל מיזם ה'סופרסונס', ארגון נשים חברתי, והתרחב עד לניו יורק ושיקגו. סופרסונס חותר לצדק מגדרי וליצירת נוכחות נשית שוויונית ומאוזנת בצמתי ההשפעה וההחלטה הגדולים בישראל, כלומר בכנסים, בדירקטוריונים, בפאנלים ובשדרות הניהול במשק ובחברה.

מי שהקימה את סופרסונס היא חנה רדו, שראתה לנכון להקים מאגר של נשים מובילות, של נשים שמוכנות לעמוד בפרונט, להשמיע את קולן ואת קול הנשים האחרות, והן כולן נאותות לנאום בכנסים שונים, בארץ ובעולם. זמן קצר לאחר שסופרסונס נולד בתל-אביב, הגיחו לאוויר העולם גם אחיותיו, השלוחות בניו יורק ושיקגו, והנטייה להרחיב את המשפחה גם ללונדון. כיום נמנות בשורות הארגון למעלה מ-1000 נשים, ואני גאה להיות אחת מהן.

איך הגעת אליו ולכך שהצטרפת לשורותיו?

ספרי הראשון ״כי אל אשר תלכי אלך״ ראה אור בשנת 2012, בעוד שספרי השני ״רצויות ודחויות, קדושות ופרוצות״ ראה אור כשנתיים וחצי לאחר מכן, ומאז אני נואמת בכנסים ומעצימה נשים בכל אירוע, מדברת אל ועל נשים וחותרת לשינוי תחת כל סלע וכל עץ רענן. בחודש יולי התארחתי בשיקגו. נעניתי להזמנתה של קתרין ווינר, תושבת המקום ואישה נפלאה בפני עצמה, אשר סברה שמן הראוי שהקהילה הישראלית תיחשף לתכניי ולמחקריי. קתרין, עצמה, נחשפה לספרי העיון שכתבתי תוך כדי קשר עמי ברשת החברתית, ומאז אנחנו מיודדות מאוד. בעקבות הרצאתי בעיר הרוחות, פנתה אלי ד״ר נירית רביב, האישה והאחות ויו״ר סופרסונס שיקגו. רביב הציעה לי מקום בתנועה. מייד חיבקתי את ההצעה בשתי ידיים ובלב שמח, מה שאומר שאגיע לנאום באהבה בכנס שיתקיים בדצמבר, השנה.

את מפרסמת כל יום משפט או משפטים מעצימים לנשים, בליווי תמונה מתאימה, לעיתים של הצלמת ליאת לומברוזו. מהיכן מגיעים אלייך המשפטים הללו? ומהי המטרה שלך בפרסומם?

adi2

נכון, השילוב של המילים שלי עם תצלומיה של הצלמת האמנותית ליאת לומברוזו, מסחררים את הרשת. מה שהיא רואה בעין, אני מתרגמת למילים. שתינו רואות את המסע הנשי ככזה שלא נגמר, ויתירה מכך, ככזה המסנכרן התעוררות של גוף, תודעה ונפש, ומכאן כראוי להיות מתועד. השילוב בין לומברוזו לביני הוא שילוב של עוצמה נשית לצורך העצמה נשית. עוד נכונה לנו דרך ארוכה.

המסרים שלי לנשים נולדים כל הזמן, ללא הפוגה, מבוקר עד לילה. אני חוקרת ספרות נשים ומייצרת טקסטים בעצמי, כך שרוב הזמן אני הוגה. מעבר לזה, אני נמצאת בקשר עם אלפי נשים, ולכן כל יום אני מגלה מסר אחר וחדש בתוכי, שיש בו כדי להעצים נשים. המסרים שלי נכתבים לנשים, הם מטלטלים את התודעה ומכוונים חשיבה. מטרתם לגרום לנשים להסתכל פנימה אל תוך הקרביים שלהן, כדי לבחון היכן הן נמצאות, לא רק ביחס לעצמן, אלא אף ביחס לאחרות, אלו שפרצו את תקרת הזכוכית שלהן, והצליחו להתעורר.

המטרה שלי היא להביא לשינוי תודעתי, אצל נשים. אני חותרת לכך שנשים תחשובנה מתוכן, תחשובנה על עצמן, ותפרוצנה כל תקרת זכוכית חברתית-רגשית-פיסית קיימת. מעבר לכך, אני שואפת למציאות נטולת הטרדות מיניות נגד נשים, חותרת לחברה שאינה רואה באישה כחפץ, ומובילה לשינוי תפיסה מקיף.

אני חותרת לשינוי תודעתי בקרב נשים: ״לכי בדרך שלך, גם אם איש לא צעד לשם, קודם, לפנייך.״

12000 עוקבותיי ברשת החברתית נחשפות מדי בוקר בבוקרו למסר נשי מעצים כזה או אחר. אני מנהלת איתן דיאלוג כן, חוצה גבולות ומסך, יש לי שיח שלם איתן, אני שם עבורן לכל שאלה ובעיקר- אני השינוי שעליו אני מדברת.

בחלק ממדינות העולם – לנשים אין שוויון זכויות, ולפעמים מתייחסים אליהן כמו לחפץ. האם לדעתך ייתכן שינוי בכך?

למה ״בחלק ממדינות העולם״? גם בחלק ממדינות העולם, ובוודאי שגם במדינת ישראל. נשים מוחפצות, נשים מנוכסות, נשים מושתקות, נשים לא מצליחות להגיע לרמת ההנהגה, נשים מוטרדות, נשים נאנסות, נשים נקטלות, נשים ממודרות ונשים מודחקות. השינוי מתבקש בכל נקודה בעולם. ואנחנו כאן לא כדי לחכות לו שיגיע, כי אם כדי ליצור אותו בעצמנו. אחד המסרים היותר פופולאריים שלי הוא: ״אל תחכי לשינוי, צרי אותו בעצמך״. ואני מאמינה שזה קורה.

בכל מקום בעולם על כל אישה שבחרה, יש אחרת שההכרח הכניע אותה. על כל אישה שקמה, יש אחרת שנופלת, על כל אישה שנושמת אוויר, יש אחת שנחנקת. אני כאן למענן. אני כאן כדי לחבר בין אלו לאלו, וליצור מפגש ונקודת השקה, שתניב התעוררות תודעתית. זה הכח הנשי, שאין שני לו.

האם בארץ את נתקלת בנשים שמרגישות חלשות? מושפלות? במגזרים מיוחדים? האם פונות אלייך נשים?

מכל המגזרים פונות אלי נשים: חרדיות וחילוניות, סטרייטיות ולסביות, נשואות וגרושות, סבתות וצעירות, ולכולן יש עניין איתי: המסע הנשי, שאותו אני חוקרת לעומק כבר שנים, ועליו אני מדברת בכל מקום. אני כמו צינור פתוח, זמינה ונגישה לכל מי שבוחרת לשוחח עמי. נשים פונות אלי מישראל, מארה״ב, מאירופה, ישראליות ויהודיות, מוסלמיות ונוצריות כאחד. כולן משתפות אותי, מספרות לי, מודות לי, חולקות עמי את סיפור חייהן. אני אוהבת את כולן וקשובה לכל אחת ואחת מהן. אני לומדת מהן המון, ובעיקר כמה תעצומות נפש נדרשו להן כדי ליצור בחירה משלהן: זו שהתגרשה, זו שנישאה למי שהלב שלה בחר, זו שנרשמה ללימודים, זו שהתפטרה, זו שויתרה וזו שהיתה נחושה, זו שנפלה וזו שקמה, זו שנשברה וזו שאיחתה את עצמה, זו שהרתה מבנק הזרע, זו שהלכה וזו שחזרה, כל אלה- הן אחיותיי. בהרצאותיי אני תמיד יוצאת מאותה הנקודה: נשים וכוח. פעם הן מעליו, אבל הרבה מאוד פעמים, לצערי, הן מתחתיו. הן נחנקות, נרמסות, מושתקות, ממודרות, מובלות, מוחפצות, מוטרדות. תמיד הן צריכות למצוא דרך משלהן.

מהי הצלחה בעינייך, והאם את רואה את עצמך כאישה מצליחה?

הצלחה בעיניי נמדדת ביכולת לבחור, ומכאן כי אני רואה את עצמי כאישה מצליחה: בחרתי בדרך שלי.

עדי אביטל-רוזין עם הצלמת ליאת לומברוזו

עדי אביטל-רוזין עם הצלמת ליאת לומברוזו

 

מדוע שמת את משקלך בניתוח דמויות של נשים במקרא? מדוע דווקא נקודת המוצא שלך היא משם, שהרי אינך דתייה?

נכון, איני דתיה. אני באה מבית חילוני של קידוש בערב שבת וצום בכיפור, וזה גם הבית שיצרתי בעצמי. בניי, יונתן ומאור מכבדים את היהדות, אבל אינם מקפידים על הלכותיה, וזה בסדר, כי זה אומר שאמנם הצמחתי להם כנפיים, אבל הם עפים למחוזות שלהם.

מעבר לזה, אני מומחית לטקסטים. הגיבורות שלי, הדמויות הנשיות עליהן אני כותבת – מצויות בתוך הטקסט המקראי, המשמש לי בין היתר, מצע למחקרים, כמו כל טקסט אחר.

במאמריי הרבים, שנתפרסמו בעולם האקדמי, רציתי להציג או לשקף כיצד נשים מקראיות, שהיו נתונות לתפיסה חברתית פטריארכלית, עדיין במידה רבה, נמצאות באותו המצב, בשנת 2016 .

אישה לא נולדת אישה, אלא הופכים אותה לכזו, וגם אז: היא תמיד מוזמנת ליצור דרך משלה. במחקר שכתבתי, ובו הצעתי קריאה חדשה למגילת רות, חתרתי לנקודה ברורה: מכיוון שלנעמי לא היה סיכוי לזכות בנחלתה, היא יזמה דרך משלה. גם רות, באורח מפתיע לרוח התקופה, בחרה בדרכה: המירה את דתה, בחרה בעמה, בחרה באהבתה והיתה מסורה לה לאורך כל הדרך. זו תמצית החשיבה הפמיניסטית, שאינה נולדת ברגע אחד, אלא היא תהליך שלם וממושך, הכולל בין היתר, שינוי קונספטואלי. אני גאה להיות חלק ממתווי ומובילי השינוי.

האם ברצונך לגשת לפוליטיקה? כי זוהי דרך טובה להשפיע.

בהתחשב בעובדה שהכל פוליטיקה, הרי שאני כבר שם. היו הצעות קונקרטיות, אבל אני מחכה להצעה האחת והנכונה: קידום מעמד הנשים בישראל.

מהם הדברים הגורמים לך שימחה?

חיבוק של אישה שהצילה את עצמה ומודה לי, יצירה חדשה שלי עם ליאת לומברוזו, חיוך של תלמידה שאומרת לי: את הכח המניע שלי, טיול בשוק הכרמל עם איילת שלי, ׳ברבוניות׳ של חברתי טל איפרגן, נר בוער בניחוח פצ׳ולי, חומוס עסיסי ביפו, טיול בשוק הכרמל, ריקוד במועדון הפינגווין, כף ידו הקטנה של ציון האחיין שלי, חיבור מיוחד עם סופרסונת תל אביב, אסתר ליברזון נמר, דג מרוקאי חריף שאיציק אחי מבשל לי, מאמר חדש שזה עתה סיימתי לכתוב, פוסט של אבי קמינסקי יו״ר איגוד מנהלי החינוך בישראל הנאבק על מקום ראוי יותר לילדי מעונות היום, מילים יפות, שוקולד קוקוס, טיסת לילה לפריז, בטן-גב בסנטוריני, קפה עם פרופ׳ אריאל הירשפלד, ערב התרמה עם ריקי קיטרו למען ילדי מעון ״הוד״ בחיפה, חציל מטוגן ופלפל חריף בפיתה טריה, נשיקת חג שמח ממאורי שלי, זר פרחים סגולים מיונתן, מחרוזת טורקיזית חושנית חדשה מידיה המוכשרות של המעצבת פלורנס מורג דרמון, שיר ישר של קורין אלאל שמתנגן, הליכה בשוק הסיני בבוקרשט, יין צונן בעין כרם, שקיעה רומנטית בחוף הים- כל אלה משמחים אותי.

האם יש לך רגעים, בהם את בעצמך מרגישה חלשה? פגיעה? כזו שהמשפטית שלך יכולים לסייע לך? ואיך את יוצאת מהמצבים הללו?

בוודאי שגם לי יש רגעים של חולשה ושבר, שהרי ככל האדם אנוכי. כשאני נופלת, אני קוראת את מה שכתבתי, ולא מאמינה. ״זה שלי?״, אני שואלת את עצמי ולבי מתרחב. זה אומר הכל.

לנשים שקוראות אותך – מה את רוצה לומר? מהו המסר שלך אליהן?

יש לי המון מה לאמר, אבל המסר העיקרי שלי הוא: כמה כח יש בבחירתכן לשחרר את עצמכן.

 

 חגית רימון hrimon@gmail.com

 

Leave a Comment

^ TOP