אדרנלין -לא רק הורמון. 

אדרנלין הוא הורמון המופרש ע"י בלוטת יתרת הכליה.
הפרשת ההורמון גורמת למספר תופעות פיזיולוגיות כמו: הגברת קצב פעולות הלב, עליה בלחץ הדם ,הרחבת כלי דם מסוימים , התכווצות כלי דם אחרים ועוד ועוד… במצב זה הגוף מתעורר, דרוך,מתרגש! הגוף והאדם שבו – מוכנים לפעולה.
מה בא קודם? האדם אשר יש לו צורך באדרנלין או הורמון האדרנלין המופרש ומעורר אצל  האדם צורך ב……משהו…?
האמת – אין לי תשובה, אני לא רופאה ולא עוסקת בביולוגיה וגם את כל ההסבר ההורמונאלי העתקתי מויקופדיה :).
אבל אני כן פוגשת אנשים ויצא לי לאמן לא מעט אנשי אדרנלין.
אם הייתי צריכה לתאר אותם במילה או שתיים הייתי אומרת: "אנשים כריזמאטיים" ובד"כ גם "אינטליגנטים", כאלה שכשאתה נמצא בסביבתם, אתה מרגיש שבא לך "לטרוף" את החיים ביחד איתם וכשהם נעלמים פתאום , אתה  נשאר עם עצמך ומבין שזה נורא מעייף להיות מי שאתה לא.

"אנשי האדרנלין" מרגישים שהם כל הזמן צריכים להתרגש, צריכים משהו שירגיע את ה"דרייב" המטורף שחובט בעורקיהם, בסלנג הם נקראים "מכורים". זה לא שהם לא יכולים לשלוט בכך,הם פשוט לא ממש רוצים ולא תמיד חייבים.
לחייהם של אנשי האדרנלין,יש מן חוקיות מסוימת, בכל פעם שהם מרגישים את הצורך בריגוש  הם מתחלים בחיפוש אחר פעולה כלשהיא ש"תספק" את הצורך ( תהליך שלא תמיד הם מודעים אליו). תכנון הפעולה "מכניס" ל"דרייב", הציפייה מעוררת את החושים, הדרך ממריצה והמימוש הוא השיא  המלווה לא פעם  בתחושה של שכרון חושים.
בשלב של ה"אחרי" יש התרפקות  על החוויות שזה אתה חוו (שלב שעוזר לחזור לקצב חיים  רגיל וע"י כך "הנחיתה" יותר "בטוחה") והנה באים להם "ימים של שקט אחרי הרעש הגדול"…..עד העונג הבא.
מבולבלים? סימן שאתם לא "אנשי אדרנלין".לא מבולבלים? סימן שהאדרנלין זורם בגופכם בנמרצות, בהיכון מוכן לשיגור!.

מה אתם מעדיפים - רכבת הרים או חיים שלווים?

אנשי האדרנלין הם אנשים "רעבים", כל אחד מהם רעב למשהו אחר שבסופו של דבר יגרום להם לריגוש כזה או אחר. יש מהם שאוהבים ספורט (כל סוג וכל תחום מתקבל), יש מי  מהם שמכורים לעבודה ויש מי  שהריגוש והסיפוק נגרם מבילויים , אהבה ויש  גם את אלה שרוצים את הכל  מהכל. בעיקרון, כל דבר שגורם להתרגשות הם יירצו "לגעת" בו.
עצם המחשבה, הניסיון, ההתעסקות – כבר מספק את הגירוי ובמידה וגם הצליחו "לגעת", לחוש, לטעום, לבצע, ליישם  – העונג כפול ומכופל וכשזה עובר הם כבר (כאמור) יחפשו (וימצאו) את הדבר הטוב הבא.
נשאלת השאלה: האם אורח חיים שכזה, הוא באמת  ממלא ומספק? אולי זה בכלל מהות האושר? והאם זה לא מעייף לחפש כל פעם פסגה חדשה לטפס עליה?
התשובה היא: שזה גם וגם: אנשים עם סף ריגוש גבוה , נמצאים כמעט כל הזמן בעשייה ועשייה היא ביסודה דבר טוב הגוררת לא פעם  תוצאות חיוביות ,אם זה בעבודה ואם זה באופן אישי, מהצד השני התחושה של ה"היי" המטורף נגמרת ואחריה  מגיעה השגרה (רערערע).
התנהלות שכזו (חיים "על" קרוסלה) יכולה ליצור דכדוך, לעורר פחד מודחק ולהגיע כל פעם מחדש למסקנה שלא משנה כמה גבוה יטפסו ,כמה רחוק ייסעו ואיזה כיבוש יכבשו – בסוף האדם חוזר לעצמו ונשאר עם עצמו: עם המחשבות, הפחדים, הרצונות,עם החיים האמיתיים ובנקודה הזו בדיוק, כדאי לו ("לאיש האדרנלין") להבין שלמרות ההורמון המופרש ולכאורה חוסר השליטה  בו – עדיין יש  לו את האפשרות לבחור האם להיכנע להורמון או לא.  הרעיון הוא כמובן איזון(דבר המומלץ  תמיד בחייו של אדם).
במקרה זה של "אנשי האדרנלין" רצוי איזון בין: הצורך בריגוש תמידי  וסיפוק הריגוש לבין שעמום. האיזון הוא פרופורציה.
לימוד שהנאה והתרגשות  יכולים להיגרם גם מדברים קטנים,כמו: ישיבה בבית קפה, התנדנדות על הנדנה בחצר לאור ירח,ישיבה על המרפסת, שיחה טובה עם חבר/חברה וגם מעצם העובדה שבכל יום השמש זורחת והיא מחייכת רק בשבילך….. ו
כן, אפשר ללמוד את זה ומידי פעם ,כמובן ,אפשר,כדאי ואפילו מומלץ "להיטרף" קצת.

אלה החיים ליד "אנשי אדרנלין" –  אתם יכולים לחיות את חייכם  כמו שאתם אוהבים ובוחרים,בקצב שלכם ולהצטרף אליהם – מתי ואם שמתחשק – מי יודע, אולי תהנו….?

אז בין אם אתם "אנשי אדרנלין" ובין אם אתם חיים עם כאלה ואולי רק מכירים כמה,אל תנסו "להוריד" אותם משום גחמה,האיזון והרצון לאיזון חייב לבוא מהם,רק אחרי שילמדו וישכילו לדעת שהורמונים אמנם קיימים,אבל אפשר לשלוט בהם.
אני אישה – אני יודעת!

אולי אתה רוצה:

Leave a Comment

^ TOP