על אושר ואגו…

חגית רימון. צילום: שירי הכהן

היי נשים מקסימות,

הספרים הרוחניים נמצאים על המדפים של רובנו, וניתן ללקט מהם משפטים נפלאים. האם אנחנו מיישמות את מה שכתוב ואנו חשות שאנו מתפתחות ומרגישות טוב יותר? או שאולי קורה ההיפך, ובמקום להיות מאושרות יותר נהיינו יותר מתוסכלות?

בכל אופן, אני קוראת לי באיטיות את הספר הנפלא של מאתייה ריקאר 'בזכות האושר', והנה כמה משפטים יפהפיים ממנו:

"אם ננטוש את הקיבעון הזה על הדימוי העצמי היקר לנו, אם לא נייחס עוד שום חשיבות לאגו, נזכה בחירות פנימית עצומה. זה יאפשר לנו לגשת לכל יצור ולכל מצב בטבעיות, ברצון טוב, בעוצמה נפשית ובשלווה. בלי לצפות לרווח ובלי לחשוש מהפסד נהיה חופשיים לתת ולקבל. לא יהיה לנו אז שום דחף לחשוב, לדבר ולפעול בצורה מעושה, אנוכית ובלתי הולמת.

כשאנחנו תלויים ביקום המוגבל של האגו, אנחנו נוטים להתעסק בלעדית בעצמנו. ההפרעה הקטנה ביותר מטרידה ומעצבנת אותנו. אנחנו רדופים על ידי ההצלחה, הכשלונות, התקוות והטרדות שלנו; כל הסיכויים אז שהאושר יתחמק מאיתנו…
כאשר ה"עצמי" חדל להיות בעינינו הדבר החשוב ביותר בעולם, נחוש ביתר קלות את הדאגה לזולתנו. מראה סבלותיהם של אחרים אינו יכול אז שלא להכפיל את אומץ ליבנו ואת נחישותנו לפעול לרווחתם…

מן הראוי איפוא להקדיש כמה רגעים מהחיים ולתת לרוח להירגע בשלווה הפנימית על מנת לאפשר לה להבין טוב יותר – באמצעות ניתוח וחוויה ישירה – את המקום שתופס האגו בחיינו. כל עוד תחושת החשיבות העצמית מחזיקה במושכות הווייתנו, לא נדע לעולם שלווה בת קיימא. הסיבה לכאב תישאר ספונה ללא פגע בתוך תוכנו ותמנע מאיתנו את החירות החיונית ביותר."

מה דעתכן, אתן מסכימות עם הכתוב? אני אוהבת את הרעיון ומבטיחה לפעול ליישמו.

1 Comment

Leave a Comment

^ TOP