בקורת ספר – "אלינור אוליפנט ממש בסדר" – האם הספר בסדר?

אחד הדברים האהובים עליי הוא להיכנס לחנויות ספרים, בייחוד לחנות גדולה של סטימצקי.

אני צועדת בחנות הספרים כאילו זו חנות ממתקים – סוקרת את הספרים החדשים, מתבוננת בעטיפה שלהם, קוראת את תוכנם בגב העטיפה, ואם הספר מסקרן אותי אני מתחילה לקרוא כמה שורות ראשונות שבו.

מאת: חגית רימון

אלינור אוליפנט - ספר חדש

אלינור אוליפנט – ספר חדש

לאחרונה נתקלתי בחנות הספרים בספר: "אלינור אוליפנט ממש בסדר", מאת גייל האנימן. כבר השורות הראשונות של הספר עוררו בי סקרנות:

"כשאנשים שואלים אותי מה אני עושה – נהגי מוניות, שינניות – אני אומרת שאני עובדת במשרד. כמעט תשע שנים איש לא שאל אותי באיזה משרד אני עובדת או מה תפקידי בו…

אני כמעט בת שלושים עכשיו ואני עובדת כאן מאז שמלאו לי עשרים ואחת. בוב, הבעלים, קיבל אותי לעבודה זמן קצר אחרי שהמשרד נפתח. הוא כנראה ריחם עלי. היה לי תואר בלימודים קלאסיים, לא היה לי שום נסיון בעבודה, והופעתי לריאיון עם פנס בעין, שתי שיניים חסרות וזרוע שבורה. אולי הוא הרגיש, כבר אז, שלעולם לא אשאף ליותר מעבודה משרדית בשכר נמוך, שלא אעזוב את החברה וכך אחסוך לו את הטרחה למצוא לי מחליפה. אולי הוא גם הבין שלעולם לא אזדקק לחופשה כדי לצאת לירח דבש ולא אצא לחופשת לידה. אני לא יודעת."

הספר מקסים ומרתק, וגמעתי אותו בקלות. הנה תוכנו, המפורט על גב העטיפה:

"כאשר מישהו שואל לשלומה של אלינור אוליפנט, התשובה שלה במאה אחוז מהמקרים היא 'בסדר'. אומנם יש כאלה שבוהים בצלקת שעל פניה, אבל היא יודעת שעל הצלקות שהיא נושאת בתוכה אנשים מעדיפים לא לשמוע. כל עוד היא שומרת על השגרה שלה, היא מסתדרת. מגיעה למשרד בכל בוקר ב- 8:30, ותרת את התשבץ היומי בהפסקת הצהריים ויוצאת בחזרה לדירתה ב- 17:30.

השגרה היומיומית הזאת מופרת כשהיא פוגשת את ריימונד, עובד חדש בחברה. הם צועדים יחד לתחנת האוטובוס ובדרך נתקלים באיש מבוגר שאיבד את הכברתו. איימונד ואלינור מגישים לו עזרה ובהמשך מתיידדים איתו ועם בני משפחתו." מאותו רגע חייה של אלינור משתנים…

זהו ספר על בדידות ושינוי ויש בו אלמנטים פסיכולוגיים מעניינים. הגיבורה חושבת בצורה מיוחדת, וככל שהזמן עובר היא לומדת להיפתח אל העולם ולרכוש כישורים חברתיים.

נהניתי מאוד לקרוא את הספר, ואני ממליצה עליו.

 

Leave a Comment

^ TOP