שני ספרים – הנערה שהשארת מאחור, וגברת ורבורג מאת עירית לינור/ אתר אישה

מאת: חגית רימון

סיימתי לקרוא שני ספרים שונים לגמרי זה מזה:

הנערה שהשארת מאחור, מאת ג'וג'ו מויס

מויס כתבה גם את רב המכר: "ללכת בדרכך", שנעשה ממנו סרט מצליח.

על כריכת הספר: הנערה שהשארת מאחור חובק את סיפורן של שתי נשים בלתי נשכחות שעשורים רבים מפרידים ביניהם. בשנת 1916 יוצא הצייר אדוארד לפבר אל החזית ומשאיר מאחור את אשתו סופי בכפר קטן בצרפת. כמעט מאה שנים אחר כך, דייוויד הלסטון משאיר מאחור את אישתו ליב כשהוא מת מוות פתאומי וחסר פשר זמן קצר לאחר נישואיהם. בין המאות ובין הנשים קושרת תמונה אחת – "הנערה שהשארת מאחור" – תמונה של סופי שצייר לפבר לפני צאתו למלחמה, ושאותה העניק דייוויד לליב בירח הדבש שלהם.

הנערה שהשארת מאחור הוא בעת ובעונה אחת תעלומה המבקשת בוא על פתרונה, רומן היסטורי וסיפור אהבה הסוחף את הקוראים למסע רגשי וספרותי מטלטל. ג'וג'ו מויס היא אחת הסופרות האהובות בעולם. גם ספרה זה, שתורגם לשלושים שפות, זכה למליוני קוראים ולביקורות נפלאות.

דעתי על הספר:

הספר כתוב נפלא, סוחף, מרגש, עצוב, וחושף בפני הקוראים תקופה היסטורית קשה והתמודדות של אזרחים במצב קשה שניכפה עליהם. במהלך הקריאה הכל נראה כל כך מוחשי, כמו סרט דוקומנטרי.

הספר עוסק ברוע האנושי מצד אחד, ובאהבה וחברות מצד שני.linor

גברת ורבורג, מאת עירית לינור

הספר עוסק במשפחות ובמערכות יחסים. אין בו רגשנות יתר, או בכלל רגשנות, אלא הוא כתוב במבט מפוכח. כשתסיימי לקרוא אותו, כנראה שאת תרגישי שימחה. את תראי שמערכות היחסים של האחרים, למשל של הדמויות בספר, לא טובות משלך. אין כאן אהבה גדולה ומושלמת כמו בסרטים, אלא להיפך – ישנן אהבות שמתגברות על קשיים, או לא מתגברות, ויש בהן קשיים, בגידות, אי וודאות, חוסר ביטחון. כך גם המשפחות בספר – הן אינן משפחות מהסרטים, אלא משפחות שאינן"מושלמות", כל אחת בדרכה.

הספר כתוב היטב ובצורה רהוטה וזורמת. הנה קטע ממנו:

"הלל היה בהחלט שיכור ומסטול כשפתח לי את הדלת ומיד נעל אותה מאחוריי. עיניו היו אדומות, ואת ריח הבירה מפיו כבר הספקתי לטעום כשנישק אותי על המרפסת. את רוב רצפת החדר כיסה מזרן גדול, והלל אחז בעורפי והוביל אותי אל פיו בעודו מרים את שמלתי היפה ביותר ומושך אל ברכיי תחתונים פרחוניים וישנים שמעולם לא התכוונתי להראות למישהו. תוך שניות נחלצנו מבגדינו ואני הוטחתי את המזרן ואל גופו הזר של הלל, שלא היה סנטימטר שלא רציתי לגעת בו."

 

 

 

Leave a Comment

^ TOP