דיוקן של נערה עולה באש – בקורת סרט וקצת רכילות

דיוקן של נערה עולה באש – בקורת סרט / אתר אישה

תקציר הסרט

צרפת, 1770. מריאן, ציירת צעירה ויפה, נשכרת כדי לצייר את דיוקנה של אלואיז, בת המעמד הגבוה, לקראת חתונתה הקרבה. הדיוקן אמור לעבור לחתן המיועד, כדי שיחליט האם הוא מעוניין להינשא לאלואיז. אלואיז אינה מעוניינת להתחתן ונמלאת צער וכעס בשל כך, ולכן מסרבת שיציירו את דיוקנה.
מריאן מציגה את עצמה כבת לוויה שנועדה להנעים את זמנה של אלואיז ובד בבד היא מתבוננת באלואיז יום אחר יום, מציירת אותה בסתר ומתקרבת אליה.

תסריט ובימוי: סלין סיאמה ("חבצלות מים"). משחק: אדל האנל (אלואיז), נעמי מרלאן (מריאן).

פסטיבל קאן 2019 – זוכה פרס התסריט הטוב ביותר

צפינו בסרט "דיוקן של נערה עולה באש" והנה בקורת סרט. בסוף מובטחת גם קצת רכילות 

בקורת סרט – עדית קמחי

הסרט הוא כמו ציור שמן מהמאה ה17 שבהשוואה לעולם הטכנולוגי זו תקופה שבה כדי לשמוע מוסיקה צריך לנגן או לשיר, כדי לתעד צריך לצייר, כדי לטייל צריך אישור, כדי לזכור צריך להתבונן וכדי לאהוב צריך להסתיר.

הווית הציור עוצמתית במיוחד כאשר הציירת לומדת את המצויירת – "את נושכת שפתיים כשאת כועסת ואת מצמידה ידיים כשאת נבוכה", אך בה בעת המצויירת לומדת לא פחות את הציירת ומחזירה לה: "את משפילה מבט כשאת כועסת ונוגעת באפך כשאת נבוכה".
כמה דגש על התבוננות. כמה דגש על הדדיות. כמה דגש על רגישות.
הדיבור המינימליסטי מותיר את קדמת הבמה לציור.
הגברים נוכחים רק בהיעדרם והנשים מפתחות עולם משל עצמן. כשהן בגפן גם המעמדות נעלמים.
היסודות של מים ואש משלימים זה את זה בחוויה ובסמליות.
לכאורה עולם שונה מאוד מעולמינו כיום אך התהליך הפנימי של בחירה שחורצת גורל היא קבועה ונצחית וזהה לזו שמתקיימת כיום. גם היום הבחירות, הססנות וחוסר החלטה  אל מול מציאות יש להן מחיר.
לעלות באש ולהישרף מפנים או לעלות באש ולשרוף עבר וגשרים.
שתי המשמעויות מסתתרות בשם הסרט.

טריילר של הסרט – דיוקן של נערה עולה באש

בקורת סרט – חגית רימון
hrimon@gmail.com
הסרט "דיוקן של נערה עולה באש" הינו סרט נשי, שכל הגיבורות בו הן נשים. קולם של הגברים אינו נשמע בסרט, ואם כבר, אז הדמות שלהם היא דמות מרתיעה או לא נעימה. למשל, סופי המשרתת נכנסת להריון בלתי רצוי מגבר בלתי ידוע. היא מפילה בלי שום גבר לצידה. גם לא ידוע האם היא נאנסה או שקיימה יחסי מין מרצונה. דמות נוספת של גבר הינו האבא של אלואיז. זוהי דמות נעלמת ואין לנו מושג מי הוא. אף אחד לא מדבר עליו. ישנו גם הגבר שאלואיז אמורה להתחתן איתו. גם עליו אין כמעט פרטים, אבל זוהי דמות מרתיעה. אלואיז אינה מעוניינת בנישואין איתו וכל הסרט קיוויתי שמשהו ישתנה, שמשהו ישתבש בתוכניות ואלואיז לא תיסע אליו.
כאמור, נוכחות הגברים בסרט היא שלילית או חסרת נוכחות. זהו סרט מאוד פמיניסטי שמסתכל על נשים מנקודת מבט אוהבת ומלאת חמלה ויש בו אחווה נשית. גם יוצרות הסרט (הבמאית והצלמת) הינן נשים.
הצילום של הצלמת קלייר מאת'ון יפהפה ועושה חסד עם גיבורות הסרט. הן תמיד ניראות יפות על המסך. הצילום מלא חמלה ויופי, לרבות צילומי הטבע.
זהו סרט עדין ונטול דרמות. הסערות הרגשיות מתחוללות פנימה. יש בו רגישות גדולה, והמבטים בין שתי הגיבורות מהפנטים ומלאי משמעות.
לסיכום – דיוקן של נערה עולה באש הינו סרט נשי פמיניסטי שמביט על נשים מנקודת מבט של רוך וחמלה. יש בו אחווה נשית ורומן שכל הסרט מתנדנד בין אפשרי ללא אפשרי. השחקניות אדל האנל (אלואיז) ונעמי מרלאן (מריאן) משחקות נפלא. מרלאן אפילו טובה יותר.
אגב, הגיבורה אינה נערה, כפי שתרגמו את שם הסרט מצרפתית, אלא אישה צעירה. בתרגום לאנגלית נקרא הסרט:  Portrait of a Lady on Fire, וזהו תרגום טוב יותר.
ספוילרים מכאן – לא לקרוא לפני הסרט
עוד לפני שמריאן ואלואיז נפגשות, הצופים מנחשים או מקווים שיהיה ביניהן רומן, גם בגלל הטריילר של הסרט וגם כי הבמאית נותנת מיד סימנים שעומד להיווצר ביניהן קשר קרוב.
שתי הנשים גיבורות הסרט הן מצד אחד מובילות ומצד אחד מובלות. יש בהן גם כוח ועוצמה וגם חולשה וקבלת הדין והמוסכמות. מצד אחד אלואיז, הצעירה הבלונדינית היפה מובלת אל גורלה להינשא לגבר בלתי ידוע. מצד שני, אלואיז היא זו שלוקחת את המושכות בקשר ביניהן, ומתחילה עם מריאן וגם מביעה את עצמה ואת רגשותיה בצורה ישירה ופתוחה ולא מסתתרת.
כשאמה של אלואיז נוסעת לחמישה ימים, שלוש גיבורות הסרט –  מריאן, אלואיז וסופי המשרתת "מתערבבות" ביניהן. הרומן בין מריאן לאלואיז מגיע לשיאו, וסופי מתחברת עם שתיהן, ומצולמת גם סצנה ששלושתן משחקות קלפים וצוחקות ביחד.
סוף הסרט
בסצנה האחרונה של הסרט בכיתי, וזו הסצנה: מספר שנים לאחר שאלואיז ומריאן נפרדות (לאלואיז כבר יש בת מגבר שלא ראינו אותו בסרט), אלואיז נמצאת בקונצרט שבו מנגנים את הפרק "קיץ" מתוך יצירתו של ויואדי: "ארבע עונות". המצלמה מתמקדת בפניה מספר דקות.
מריאן ניגנה לה בעבר את הקטע הזה, ואלואיז נזכרת בכך ובוכה. ואני בכיתי איתה. בכיתי על אהבתן שנקטעה בעודה באיבה. בכיתי על כך שהיה ברור שלאף אחת מהן לא תהיה עוד אהבה כזו גדולה. ובכיתי על גורלן של נשים רבות שנגזר עליהן לוותר על אהבתן בגלל "מוסכמות חברתיות" ובגלל סיבות אחרות שניכפו עליהן.
הסרט נקטע בסופו ברגע אחד, ומיד האורות נדלקים באולם. למעשה זה מה שקרה עם אהבתן של מריאן ואלואיז, שנקטעה בבום אחד ושתיהן נזרקו לתוך מציאות אחרת.
הנה הקטע המוסיקלי המופיע בסרט (מהדקה השמינית) 

מדוע הסרט נגמר ככה?
בין מריאן לאלואיז מתפתח במהלך הסרט סיפור אהבה. למעשה הן מתאהבות זו בזו זמן קצר לאחר שנפגשו לראשונה. בלילה האחרון שלהן ביחד, לפני שהאמא של אלואיז חוזרת והרומן עומד להיקטע, מריאן אומרת לאלואיז ברוך: "אל תרדמי, אל תרדמי", כי היא רוצה "למשוך את הזמן" הקצוב שלהן ביחד.
בסצנה האחרונה בסרט, שבה אלואיז בוכה מגעגוע בקונצרט, קיוויתי שהיא תסיט את מבטה ותבחין במריאן, שגם היא נמצאת בקונצרט, ויהיה לסרט סוף טוב. אבל זה לא קרה.
נשאלת השאלה – למה הן ויתרו זו על זו? אפילו בלי שום מאבק? בלי שום נסיון להישאר ביחד? אין בסרט הסבר מניח את הדעת.
מדוע מריאן לא אמרה שלום לאלואיז כשראתה אותה לאחר מספר שנים בקונצרט? גם על כך אין תשובה.
זה לא כל כך ברור מהסרט ונראה לי מוזר שאף אחת מהן לא ניסתה לשנות את גורלה ובמקום להינשא לגבר זר, להישאר ביחד זו עם זו. הרי האהבה אמורה לגבור על הכל, לא? בשביל חומרי הציור שלה, מריאן קפצה למים בתחילת הסרט כדי להצילם, אז בשביל האהובה שלה היא לא יכולה להתאמץ ולמצוא פתרון יצירתי כדי לשמור על אהבתן? מאוד מוזר.
נזכרתי בסרט "אליסה ומרסלה" המשודר בנטפליקס, מסופר על זוג נשים בספרד בשנת 1901, שכדי להישאר ביחד למרות התנגדות הסביבה, אחת מהן מתחפשת לגבר. הן לא ויתרו על אהבתן למרות שהסביבה התנכלה להן. לעומת זאת, בסרט "דיוקן של נערה עולה באש" שתי הנשים בכלל לא ניסו להישאר ביחד. הן ויתרו מראש על אהבתן למרות שידעו שהעתיד לא צופן להן המון אושר רומנטי. לפחות אילו היו מראים בסרט נסיון או רצון להישאר יחד… בסוף הסרט שתיהן מצולמות כל אחת לבד, ללא זוגיות אוהבת.
ואני נותרתי עם שאלה אחת – למה הן לא נשארו ביחד? פורקואה??

קצת רכילות 

ואז גיליתי מקריאה באינטרנט שהבמאית סלין סיאמה הייתה בת הזוג של אדל האנל היפה (אלואיז) למשך מספר שנים. הן נפרדו, וכעת להאנל יש בת זוג אחרת. ואולי בגלל זה, בתת מודע, סיאמה לא השאירה את גיבורות הסרט יחד? שכן כאמור במציאות היא והאנל לא הצליחו עם הקשר שלהן ונפרדו, אז אולי גם בסרט החליטה הבמאית-תסריטאית (סיאמה) שאלואיז (האנל) לא תצליח לשמר את הקשר שלה עם מריאן. אין לי מושג האם התיאוריה הזו נכונה. אז אם תפגשו את סיאמה, אשמח לשמוע את תשובתה מדוע היא לא השאירה בסרט את שתי הנשים ביחד.

ראיון עם מעניין יוצרת הסרט והשחקניות הראשיות

טיול נשים בקוסטה ריקה – 12 ימים – ההרשמה נסגרת בקרוב

יום האישה – להשאיר או לבטל?

האם יש עדיין צורך בציון "יום האישה" או שעדיף לבטלו?

מאת: חגית רימון

טוב להעלות מודעות
טוב להעלות מודעות

 

לדעתי זה טוב שיש את יום האישה. זהו יום שבו מציפים דברים ומביעים דיעות הקשורות בנשים. מעמדן. זכויותיהן. מה הושג לגביהן במהלך השנים. כמה נשים מוכות יש בארץ ובעולם. כמה נשים מוטרדות מינית מידי יום. כמה נשים מכהנות כמנכ"ליות. איך נשים מצליחות לג'נגל בין עבודה, בית וילדים.
יום האישה מעלה את המודעות לנושא וגורם כל אישה להביט במראה ולראות להיכן הגיעה, לשמוח שהיא התחזקה, להיות גאה בהישגים שלה, במשפחתה, בחינוך שנתנה לילדיה, בדרך שעברה.
לדעתי זה טוב שיהיה גם יום הגבר. יום שבו ידברו על ההישגים של הגברים. על האלימות של חלקם. על האדיבות והנדיבות של חלקם. יום שבו גברים יתראיינו בנושאים "גבריים" ו"נשיים".
זה טוב שיהיה גם יום האנשים בעלי המוגבלויות. שנביט מסביבנו ונסתכל בעיניהם של האנשים בעלי המוגבלויות. אלה שבשבילם לעשות צעד פשוט זה עולם ומלואו. אלה שהדלת של עולם התעסוקה בקושי פתוחה עבורם. האנשים שלא תמיד רואים אותם ונותנים להם תשומת לב והערכה. כן, הערכה. על כך שהם מתעוררים כל יום עם אופטימיות, ודברים פיסיים שפשוטים לאדם הבריא, מצריכים השקעת אנרגיה גדולה לאדם בעל מוגבלות.
אשמח שיהיה גם יום בעלי החיים. יום שבו תראו איך חיות הפרות במשקים, עם הקקי שלהן וסגורות בתוך משק צפוף כשהעטינים שלהן פצועים בגלל המכונות והשאיבה, תראו את התרנגולות המסכנות שעשו מהן מכונה להטלת ביצים ותבינו שגם לבעלי החיים מגיעות זכויות.
אפשר להוסיף עוד ימים מיוחדים ללוח השנה. בכל פעם להעלות את המודעות בנושא אחר. זה נפלא ומבורך. והלוואי שיבוא שינוי לטובה.

חיבוק – סיפורון קצר על שתי נשים

חיבוק – סיפור קצרצר על שתי נשים

מאת: חגית רימון

חיבוק. סיפור קצר
חיבוק. סיפור קצר

בכיתי. כן. בכיתי. כמו שמזמן לא בכיתי. בעצם בכיתי ככה לפני כמה שבועות. כשראיתי חתולה נדרסת מול העינים שלי. והפעם בכיתי בגלל משהו אחר. משהו גדול ממני. עצום. שגרם ללב שלי להחסיר פעימה. הייתי המומה. הופתעתי כל כך. כשראיתי אותה מולי. האישה שפעם הייתה שלי. לפני כמה שנים.

לא ראיתיה מזמן. חשבתי ששכחתי אותה, אבל לא חלף שבוע מבלי שהיא תעבור בראשי. הידיים העדינות והקשוחות שלה שנגעו בי. בגופי שהתגעגע אליה מאז. כל יום יותר. עד ששכח. כמעט. מקיומה. או חשב שהוא שכח. עד שפגשתי אותה. היא עמדה ממש מולי. באמצע הרחוב. לא יכולתי להתעלם ממנה. ואפילו אילו רציתי לעשות את עצמי שאיני רואה. לא יכולתי. כי עיניי נתקלו במבטה. וגם היא נראתה מופתעת. עמדנו ככה. האחת מול השניה. נשמה מול נשמה. רציתי לבכות. רציתי לעשות משהו עם עצמי. אבל נותרתי נטועה במקומי. כמו עציץ גדול. והיא התקרבה. תמיד היא יודעת מה לעשות. משרה עלי הרגשה של ביטחון. גם כשהיא טועה. תמיד נראה שהיא צודקת. ואחרים הם אלה שטועים. העולם הוא שטועה. והיא החכמה הגדולה.

היא התקרבה אלי. וליבי דפק. כמה שנים חלפו מאז. שנה ועוד אחת ועוד אחת. והנה. אנחנו כאן. אדם אינו יכול להתחמק מזכרונותיו. הם תמיד ירדפו אחריו. עד שישכח אותם. אם זה בכלל יקרה אי פעם. וזכרונות אהבה הם העמוקים ביותר. הכי צרובים בתוך הלב. אהבה שנגמרה. אהבה שנקטעה. בכל לב יש סיפורי אהבה מכל מיני סוגים. היא חיבקה אותי. את החיבוק החזק שלה. החם. שכבר שכחתי את מגעו. כמעט. ושוב חזרתי בזמן. לתקופה שלי איתה. והרמתי את ידיי וחיבקתי אותה גם אני. כן. הפעם חיבקתי חזק. לא כמו פעם. שהיו לי חיבוקים חלשים כאלה. לא מספיק צמודים. וככה עמדנו באמצע המדרכה. עצמתי את עיניי. והתמסרתי לחיבוק. לא איכפת לי מכלום. רק מהחיבוק הזה. המתמשך. החם. שנמשך לנצח.

 

"למה נזכרת רק עכשיו??" הנה 10 תשובות!!

פעמים רבות, כאשר נשים מתלוננות על הטרדה מינית או אונס שעברו לפני שנים, יש המגיבים להן במשפט: "למה נזכרת רק עכשיו??"

מאת: חגית רימון

חגית רימון - תעריכי את הדברים שיש לך
למה נזכרת עכשיו?

אנו חיים בתקופה שבה האמת רוצה לפרוץ החוצה.

נמאס לה להסתתר, להתבייש, להאשים את עצמה.

האמת משתוקקת לראות אור יום, להתאוורר, לחלץ את איבריה ולומר בקול – "הנני כאן. הביטו בי. איני אשמה. איני מכוערת. נמאס לי להתחבא בחושך."

אושרת קוטלר סיפרה לאחרונה שלפני כ- 25 שנים, אלכס גלעדי, שהיה אדם בעל קשרים וסמכות, התחיל איתה ואמר לה: " את לא יודעת איך מתקדמים בטלוויזיה בהוליווד? "

נרי ליבנה סיפרה שבמהלך קשרי עבודה עם גלעדי, כשהיה כמובן מעליה בהיררכיה המקצועית, הזמין אותה לביתו ובעוד שהיא חשבה שמדובר בקשרי עבודה, כשירד למטה פתח את חלוקו והראה לה את "החליל" שלו ואמר לה: "דברי אליו."

לאחרונה שתי נשים טענו שלפני שנים רבות הן נאנסו ע"י גלעדי, ואחת מהן סיפרה שהוא אמר לה ש"כוכבות" רבות בטלויזיה נהיו כאלה לאחר שעברו במיטתו… הנה הכתבה

דנה וייס סיפרה שלפני כ- 15 שנים, גבי גזית נהג לנשקה בפה מבלי לקבל את אישורה. לאחר הפרסום שלה ושם אישה נוספת, זרמו טענות נוספות של נשים כלפי גבי גזית.

נשים רבות נוצרות את ההטרדות המיניות שעברו במשך שנים רבות. אבל לעיתים, בעקבות סיטואציות מסויימות, הן מחליטות שלא עוד, שנמאס להן לשתוק ולהסתיר, והן מפרסמות את מה שעברו.

ואז חלק מהתגובות שהן מקבלות זה: "למה נזכרת עכשיו?" שזוהי תגובה מזלזלת שטמונה בה האשמה כלפיהן ובעצם אמירה שאם שתקת עד עכשיו, אז תמשיכי לשתוק, כי זה כבר לא רלוונטי מה שאת טוענת.

אתמול פרסמתי בדף הפיסבוק של "אתר אישה" סרטון מלפני 29 שנים, שפורסם בדף הפיסבוק של "כאן ועכשיו", ובו רואים את גבי גזית ממש שולח את ידו לעבר השד של רקדנית בטן שהגיעה לתוכניתו, גם סוחט ממנה נשיקה ומנסה להפשיטה. זהו סרטון מטריד והנה הוא בדף של "כאן ועכשיו"

 

נשים רבות הסתייגו מהסרטון, אבל היו גם תגובות כאלה:

אתי: "29 שנים ???? ורק כעת מתעוררת ???? איפה היית כל השנים הללו ???? אתם ואתן ממש מגזימים עם התלונות שלכם ודי נמאס לראות ולשמוע."

 טלי: "לא נמאס לחפש דברים מהבוידם?! איפה הייתם בזמן אמת?"

מגיבה נוספת: "שחררו לחץ. חלק מזה זו פרובקציה לשמה. נכון הוא לא היה צריך לנהוג כך אבל עכשיו להתחיל לנבור 20 שנה לפני ."

 רותי: "יש כמוהו אלפים. המעצבן שנזכרו עכשיו כי נעים להיזכר."

אז למה נזכרתן עכשיו?? הנה 10 תשובות!!

  1. למה נזכרת רק עכשיו? כי התביישתי כל כך הרבה שנים ולקחתי עליי חלק גדול מהאשמה. אבל התבגרתי והתחזקתי והבנתי שלא עוד. אני לא מתביישת במה שמישהו אחר עשה לי בניגוד להסכמתי.
  2. למה נזכרת רק עכשיו? נשים נוספות התלוננו תלונות דומות על האיש. כך שאני מבינה שלא הייתי היחידה!!
  3. למה נזכרת רק עכשיו? התביישתי להתלונן. מי יאמין לי?? וחוץ מזה, בטוח שכולם היו תומכים בו כי הוא כל יכול בענף התקשורת ואם אתלונן ינדו אותי ואאבד את משרתי.
  4. למה נזכרת רק עכשיו? כי הצדק צריך לצאת לאור, גם אחרי שנים רבות. וכן, יש פה גם קמצוץ של נקמה על הפגיעה שנעשתה שלפיי.
  5. למה נזכרת רק עכשיו? כדי לחזק נשים נוספות. תראו לדוגמא את פרשיית הארווי ויינשטיין (וגם ביל קוסבי). הוא הטריד מינית למעלה ממאה נשים!! את חלקן הוא אנס. אבל כולן שתקו כי הוא מפיק על והן עלולות להפסיד את עבודתן והוא גם איים עליהן בהגשת תביעת דיבה. אבל ברגע שלאישה אחת היה אומץ לספר את מה שהוא עשה לה, נפתחה תיבת פנדורה ונוספו עוד נשים רבות שסיפרו על אירועים מטרידים מצידו.
  6. בזכות הנשים האמיצות כגון דנה וייס ואחרות שמסרות על מה שהיה, זה נותן לנשים נוספות כוח ואומץ לספר על מה שהיה.
  7. למה לא סיפרתן אז ולא התלוננתן במשטרה? כי סביר להניח שהאדם שהטריד היה מכחיש, וקשה להוכיח אונס או הטרדה מינית אם אין עדים או שהעדים מפחדים, ולהיחקר במשטרה זה מאוד לא נעים וגם בהחלט יכול להיות שהיו סוגרים את התיק, ואת היית נשארת מחוסרת עבודה, עם אות קין על המצח ובמצב יותר קשה שלא האמינו לך.
  8. אז למה נזכרת עכשיו? כי עכשיו האיש שהטריד כבר לא מאיים עליי, אני אישה חזקה יותר, יש לי יותר ביטחון בעבודה והיום יאמינו יותר למילה שלי מול אותו אדם.
  9. למה נזכרת עכשיו? כי האיש הזה, שהטריד אותי מינית, שניצל את מרותו עליי והפחד שלי לאבד מקום עבודה – האיש הזה לא ראוי להיות נשיא, האיש הזה לא ראוי להישאר במשרתו הבכירה, האיש הזה לא ראוי לכבוד והערכה שאתם רוחשים לו. תדעו שמתחת לחזות של אדם ממלכתי ומוכשר וכריזמטי, מסתתר גבר בריון שהטריד נשים ועשה בהן כרצונו.
  10. אז למה נזכרת עכשיו? כי נמאס לי לשתוק!! די! נמאס! גברים – תשלטו על "החליל" שלכם, תשמרו על הפה שלכם, ותפסיקו להטריד. אל תנצלו את סמכותכם המקצועית על אף אישה, ואל תתנהגו בבריונות.

והנה סיבה 11 שהוסיפה מיטל: כי הייתי רק ילדה ואמרת לי לשמור את זה בסוד, כי היו לי פחדים שבגללם לא רציתי לספר, פחדים של ילדה שרק שהתבגרתי הבנתי אותם.כי פחדתי שאם אספר תעשה לי משהו רע יותר או למישהו שאני אוהבת, כי לא רציתי חיים במערכת משפט של חקירות ולהסתכל לך בעיניים בזמן שבטח תכחיש. כי רק רציתי לשכוח.

חגית רימון hrimon@gmail.com

 

 

"למה הוא זרק אותי בלי סיבה?" שאלה את אודטה הבחורה היפה והשווה. הנה התשובה של אודטה!

מאת: אודטה שוורץ

פינת ההמלצה של אודטה 

אודטה שוורץ
אודטה שוורץ

בעיה של לקוחה שלי: ״למה הוא זרק אותי בלי סיבה?״ שאלה אותי הבחורה היפה והשווה.

״לפני כמה ימים הכרתי איש שהיה נראה לי באדם טוב״, היא אמרה לי. ״הוא סיפר לי שיש לו הרבה דירות בתל אביב, ושהוא עובד, אבל לא בשביל המשכורת, אלא רק ׳כדי לא להשתגע בבית׳. הוא גם שיתף אותי שבכל השנים שהוא גרוש, הוא פגש לפחות 100 נשים, אבל שכב רק עם 10 מהן. עוד הוא סיפר, שיש לו ילד קטן מזוגיות שהיתה לו ונגמרה די מהר ומאז, היו לו רק מערכות קצרות. וזהו, זה מה שסיפר.
טוב, נתתי צ'אנס וניפגשנו. היה דייט נחמד ונעים והוא מאוד החמיא למראה שלי ולמה שאני עושה בחיים. שכבנו כבר בפגישה הראשונה והיה כייף. יום למחרת סיפר לי שהוא מתכנן לנסוע עם חבריו הטובים לסופ״ש בצפון, לטיול, ומאוד ישמח אם אצטרף אליו. הסתדר לי עם הילדים והצטרפתי אליו. הוא הציג אותי בפניי חבריו, נהג בי בחיבה גלויה, טיילנו ונהננו מאוד. כל הזמן הוא דאג לי, וחיבק אותי, ונתן לי להרגיש הכי טוב שאפשר. גם בזמן הנסיעה הוא שם את היד שלו על הרגל שלי, ליטף אותי והפגין חיבה.
נפרדנו אחרי הטיול במוצ״ש, היה מצויין ונראה היה לי שהכל טוב.

למחרת, בסביבות 11 בבוקר, הרמתי אליו טלפון לומר לו בוקר טוב אז הוא אמר לי בחדות ׳אני בעבודה אחזור אלייך אחה״צ!׳ אמרתי בסדר, אבל הבוטות שלו היתה קצת מוזרה לי. כאילו מה קרה פה?!
ואז, בשלוש אחה״צ, הוא חזר אליי. עניתי לו בחיבה, בלי לצפות לפצצה שהוא עמד להטיל לי על הראש, כשהוא אמר: ׳תשמעי, אני לא יודע איך לומר לך את זה, אבל אני לא חושב שאנחנו מתאימים. זה לא בא לי טוב. לא יודע לשים את האצבע על מה, אבל זה לא מתאים. משהו לא מתחבר לי ואני לא מעוניין להמשיך׳.
הייתי בהלם, כי ממש לא ציפיתי לזה. לא לשיחה הזו ולא לאיך שהוא אמר את הדברים.
שאלתי אותו מה קרה? רק כדי שאוכל להבין, וכל מה שהוא אמר, זה שהוא לא יודע להסביר מה.
מאוד נפגעתי, כי לא יכולתי להעלות על דעתי שזה יקרה בכלל! כי הוא ממש הטעה אותי ונתן לי להרגיש נחשקת ורצוייה.
כיבדתי את דבריו, כמובן, אבל נותרתי המומה וכואבת.
אני כל כך פגועה, כי אני לא מצליחה להבין: איפה הייתי לא בסדר? מה עשיתי לו? הוא אפילו לא אמר לי מה! כאילו, מה קרה כאן?״

לחינם את מתייסרת, יקירתי. תשמחי שהפגע הרע הזה ניפה את עצמו מתוך חייך.
ברכת הגומל את צריכה להגיד על זה שהוא עזב אותך.
ואל תרביצי לעצמך למה היית איתו, ולמה, ולמה, ולמה – כי זה לא פייר!
הרי אי אפשר לדעת דברים לפני שיודעים אותם – כי אף אחד מאיתנו לא נביא ולא סייקיק.
אם תביני לעומק, מה באמת קרה לך שם עם הגבר הזה – אני מבטיחה לך, שהצער שלך עליו יתפוגג במהירות מואצת.
מפני שלא ניראה לי שהיית מסכימה לחתום על הדברים הבאים – אבל בול עליהם הזבל הזה החתים אותך – וברמייה.
רק תתארי לך שהוא היה מציג לך את עצמו ישר מההתחלה בתור מי שהוא באמת:
״נעים מאוד, קוראים לי מויישה זוכמיר, והאגו פיתה שלי מתפרנס ממצגי שווא של זוגיות ניפלאה לנשים – כי עם מצגי האמת שלי, הן היו בורחות ממני כמו ממצורע.
אז אני נוהג להיפגש איתן, לשחק אותה ׳מופצוץ׳ שיש לו מלא כסף, ולספר להן שאני עובד רק כדי שלא יהיה לי משעמם בחיים. הפתיות הלא מנוסות האלו ממש מאמינות לי, בלי להבין שאם הייתי עשיר אמיתי, בחיים לא הייתי מספר כמה אני עשיר. זה כבר היה משודר ממני כמובן מאליו.
אני גם נוהג להתרברב להן, בפרצוף אגבי, יענו זה דבר נורמטיבי, על 100 נשים שיצאתי איתן, אבל מוסיף מיד שמתוך כל המאה שכבתי רק עם עשר. אני מצטייר להן ככה כביג שאט, אבל אנין ובררן מאוד כשזה מגיע לסקס.
מצאתי, שכשאני מתחפש להן לגבר שבע מנשים, לא רק שזה מוריד מהן את כל ההגנות לסקס, זה גם גורם להן ממש לרצות להיות במועדון האכסקלוסיבי הזה שלי.
כמובן שעשיר אמיתי לא היה מדבר על הכסף שיש לו, וכמובן שגבר אמיתי לא היה מדבר על כמות הכיבושים שלו – ולא על הכיבושים שלו בכלל!
אבל כשאני רואה את עצמי סופרמן בתוך עיניהן המאמינות והמעריצות, יש לי פטור לכמה רגעים מתחושות האפסות הגברית שלי.
אני בוחר לי אותן עם פינצטה, שיהיו יפות – אבל ממש לא מנוסות עם נוכלים כמוני.

מבחינתי, להתמודד איתן זה כמו להתמודד עם תינוקות, אבל מה לעשות שרק בעזרת הונאות אני יכול להשיג את שלי?
ו׳להשיג את שלי׳, זה להיות עם בחורות שהן מאה ליגות מעלי, אבל שאצליח לגרום להן לחשוב, בשקרים ובמניפולציות חסרות לב, שהן מאה ליגות מתחתיי. כי תפיסת עולמי הקרימינאלית, היא, שיש בעולם רק ׳אוכלים׳ או ׳נאכלים׳ – ואני שייך ל׳אוכלים׳. בתכלס, אני פושע רעב למניע – וכפי שאת רואה – גם מעניק אותו לעצמי בעין יפה.
אבל בואי נמשיך בסקדיואל:
אחרי שאשכב איתן, בדרך כלל גם אציע להן בילוי משותף עם החבר׳ה שלי – שמשתגעים ממני על הפצצה החדשה שאני מביא להם בכל פעם.
הם לא יודעים שאני מביא אותה בשקר. שאני מרמה אותה ועושה עליה מניפולציות של עלק זוגיות,
כשאני מתחזה לה למי שכוונותיו כלפיה הן רציניות. ומכיוון שהם לא יודעים את זה, הם בטוחים שאני מה זה גבר-גבר, עם סוד הפעלה אדיר במכנסיים.
וכשהם חושבים ככה, גם שם, לרגע אחד מאושר, יש לי פטור מתחושת האפס שאני – גם מולם.
הכול בהתנהגות שלי יעיד לבחורות האלו ששנינו ׳על אותו הגל׳. אני אנתב אותן לחשוב שגם אני רוצה בהמשך הקשר הזוגי הזה.
אבל, כאמור, אני רק אתחזה להן לרציני, למספיק זמן רק כדי לזיין אותן ולעשות איתן אבו-עלי על החברים שלי.
הן כולה בשר תותחים בשבילי, אבל הן לא יודעות את זה – וזה סוד הכוח שלי מולן.
ועוד דבר הן לא יודעות: שביום ראשון – אחרי סוף השבוע ה׳זוגי׳ הצפוף שלנו – כשהן יצלצלו אלי באותו התדר הריגשי האינטימי והשמח שנתתי להן להאמין שיש בינינו – אני אתהפך עליהן באכזריות ולא אתן להן סיבות. כי בבסיסי אני שונא נשים מובהק ורוצה שהן יסבלו. והן סובלות כשהמוח שלהן משתגע כמו ריץ׳-רץ׳, רצוא ושוב, מה הן לא עשו בסדר, שככה התהפכתי עליהן. כי ככה זה: נשים נוטות לקחת על עצמן את האשמה לכל פאק שעושה להן גבר – אבל זו כבר לא האשמה שלי שהן ככה.
אני אטיס את התורנית הזו מתוך חיי, כי אם אשאר לידה מספיק זמן, היא תגלה עלי את האמת – שאני ההיפך ממה שציירתי לה – ולא בא לי על זה.
קטן עלי לשבור לה את הלב, אבל חס ושלום לא את התדמית שלי שבניתי בעיניה.
ואם את משתגעת לי עכשיו ושואלת: ׳אז איך ניתן לזהות ישר מההתחלה כזה מניאק כמוך?! אתה הרי תתנהג איתי ללא רבב?!׳
התשובה שלי, היא, שלא תדעי. לא לפניי.
רק אחרי יהיו לך סימנים מזהים.
כי לבן אדם עם כוונות אמיתיות כלפייך, למשל, יש זמן לתת למציאות לגלות את עצמה לפנייך לאט לאט.
לנוכל, לעומת זאת, אין זמן.
הוא עושה האצת תהליכים להכוווול. וגם לזה אין חוקים, את יודעת.
אז תראי את ההתנסות האיומה הזו שלך איתי, כבניית הניסיון שלך עם נוכלים, כדי שלהבא, את תדעי איך לזהות אותם.
כי מה שהולך כמוני, מגעגע כמוני, ומתנהל כמוני – סביר שהוא טיפוס כמוני, ותברחי ממנו על החיים שלך במהירות האפשרית.
היית יכולה לזהות אותי ולברוח ממני בזמן – אם היית באה אל החיים מבטן שבעה, ולא מבטן כל כך כל כך מורעבת לזוגיות.
אז תסדרי לך את הראש, מותק, שהחיים שלך כרווקה הם טובים, והתפקיד של גבר הוא רק לעשות אותם טובים יותר – לא להציל אותך מהחיים שלך!
ועד אז, כניראה שתפלי שוב ושוב על חארות כמוני.
עד שתלמדי לזהות.
אין דבר. עלה לך בכולה זיון ואשליה של זוגיות נהדרת לסופשבוע אחד.
מחיר קטן על התנסות גדולה, לא? ועכשיו, אחרי שאת יודעת את כל זה,
Shall we dance my dear?״

*מנהלות גופים וקבוצות שרוצות להזמין את אחת ההרצאות המדליקות שלי שמעצימות נשים, מוזמנות לפנות אלי לדף הפיסבוק – ‏אודטה שוורץ‏ ‏odetta Schwartz, בהודעות הפרטיות