מהו מחיר החשש .. הבושה.. הוויתור על זכותנו כנשים לכבוד? 

מאת: ליאת בן דור

לא אחת אנחנו שומעים או קוראים על אישה כזו או אחרת שנרצחה ע"י בעלה או בן זוגה. כואב לנו לשנייה, שתיים והחיים ממשיכים כסִדרם. "נו איך לא?" ענתה שאלה חברה שישבה איתי במסעדה לארוחת צהרים, עת שמענו ברקע את החדשות, "כבר אי אפשר להכיל, לזכור… מרוב שיש הודעות על הרוגים כה רבים בתאונות דרכים, מתאבדים, אלימות פיסית בכל פינה וגיל", היא הוסיפה, תוך כדי לעיסת מגוון החסות שהוסיפו נפח לסלט שהזמינה.

לאחרונה קראתי כתבה סטטיסטית בנושא, שהצליחה להעביר בי רעד וכאב, למקרא נתוניה. מסתבר שבין 7% ל- 10% מהנשים בישראל סובלות מאלימות מצד בן זוגן. כל שנה יש בממוצע כ- 20 מקרי רצח של נשים במשפחה. ואנו רואים מגמת ירידה קלה במספר הנשים הנרצחות על רקע משפחתי, יחסית כמובן לגודלן באוכלוסיה, ונשים יהודיות נרצחות פחות מנשות המיעוטים.

"אלימות במשפחה", היא מונח מוכר בחברה הישראלית. לדאבון לבנו, חדשות לבקרים ניתן להקשיב לחדשות ולשמוע על עוד מקרה של אישה מוכה או נרצחה ע"י בן זוגה.
החל משנת 2000 חלה עליה חדה של כשליש במספר הנשים הנרצחות במשפחה (ב-10 השנים האחרונות נרצחו במשפחה יותר מ-263 נשים ע"י בעלים, בני-זוג, קרובי משפחה, או מכרים) נתוני שטח מצביעים על כך שמצבי מתח בטחוני, מצוקה כלכלית וזמינות של גברים לנשק, מחריפים את אירועי האלימות המתמשכת במשפחה וגורמים לגידול משמעותי ומדאיג ביותר במספר מקרי רצח נשים במשפחה.
נתון לא פחות מתמיהה, מדאיג, שהאיר את עיניי היה שבין 15%-30% מהאנשים (גם מהגברים וגם מהנשים) חושבים שאלימות נגד נשים יכולה להיות מוצדקת מסיבה כלשהי. כמו גם שאנשים באחוזים דומים חושבים שהאלימות במשפחה.. נגד נשים, אינה סיבה מספיקה לפרק את הנישואים.

בכל חברה וחברה, ישנן תופעות המזעזעות את האמות הסיפים וזורעות במרכיביה אלימות לסוגיה ופחדים הנלווים לה, יחד עם זאת, נשאלות השאלות המתבקשות… הזועקות להישאל: "מדוע נשים מוכות לא עוזבות את בעליהן האלימים?" כמו גם, "האם נשים בוחרות להישאר עם מי שמכאיב, משפיל, רומס את כבודן, רק משום תלות כלכלית קשה?" .

מחקרים שעסקו בנושא הצביעו על העובדה שנשים מוכות רבות, סובלות גם משליטתו של הבעל על המשאב הכלכלי בבית, והדבר לא מאפשר להן לעזוב את הבית או להתלונן על אלימות הבעל, שמא הן תשארנה חסרות גב, משענת כלכלית, או שגורמי הבושה והפחד מתוצאות ניסיונן להיחלץ ממקור הקושי, עלול להביא רק להסלמה ביחסים עם הבעלים עד חשש שזה יביא אפילו לכדי רצח או שהבעל יעשה הכל כדי להתנקם בהן וימנע מהן לראות את ילדיהם, ומכאן שההתחשבות בילדים, שעלולים לשאת בתוצאות האסון, "מצדיקה" הישארות, ספיגת אלימות בשקט והשארתה בחדרי חדרים.

ורק כדי לסבר את האוזן, אוסיף ואציין שמדי יום מוגשות למשטרה כ- 55 תלונות על אלימות במשפחה, (כל שנה מתלוננות יותר מ- 10,000 נשים) רק אחד מכל עשרה מקרים של אלימות במשפחה מדווח למשטרה ושנשים מוכות, חולות יותר במחלות כרוניות ומצב בריאותן הנפשי והפיסי ירוד הרבה יותר מאשר יתר הנשים בחברה.

פרט נוסף הינו שנשים מהעשירון העליון הנתונות לאלימות מתלבטות בנוגע להגשת תלונות במשטרה מסיבות של בושה מהציבור או פחד מכוחו של הבעל. הטיפול למניעת אלימות נגד נשים במשפחה צריך להביא בחשבון את השוני בין המגזרים השונים החיים בישראל, תרבות חיי המשפחה, מנהגים, מקומה של האישה במשפחה, ושנשים מוכות פונות למערכת בריאות-הנפש, פי חמש יותר מנשים אחרות. (נשים נכות ומוגבלות סובלות מאלימות יותר מנשים בריאות. כל נכה חמישית נחשפת למעשי אלימות, בכללם אונס, אלימות פיזית, או אלימות מינית).

אחת מכל חמש חיילות מוטרדת מינית (עפ"י מדור המחקר באגף היועצת לרמטכ"ל). הסובלות העיקריות מהטרדות מיניות מחוץ לצבא, הן מלצריות וחדרניות.

בשנים האחרונות נפתחו מרכזים רבים לטיפול באלימות במשפחה במגזר הדתי והחרדי, כתוצאה משיתוף פעולה עם הרבנים.

נתוני נעמ"ת מראים שמרבית הנשים החוזרות הביתה לאחר שהות במקלט, בגלל הילדים ובגלל מחסור כלכלי והיעדר סביבה תומכת, נחשפות שוב לאלימות פיזית ונפשית וחלקן אף נרצחות.

המונח "אלימות" מתקשר ראשית לכל, לפגיעה פיזית, להפעלת כוח והכאה, אך חשוב לזכור כי למעשה התנהגות אלימה, היא כל התנהגות אשר פוגעת בנפשו של אדם ולא רק בגופו, התנהגויות נוספות של אלימות יכולות להיות גם מניפולציות רגשיות, חוסר כבוד וזלזול בצד שמנגד, בבת הזוג.. האישה, ניתוקה ממשפחתה המורחבת, ילדיה, חבריה ועוד.
נו ו.. מה קורה אח"כ? איזה גוף לוקח על עצמו לטפל במשפחות האלה? לעיתים המשטרה מפנה את המתלוננות למקלט לנשים מוכות או לגורמי סיוע אחרים שיכולים לתת מענה זמני.. נקודתי.
(מקלטים אילו מספקים קורת גג בטוחה לנשים ולילדיהן ודואגים לשיקומם הנפשי, הבעיה היא שאין תקציב להקמת מספיק מקלטים כאלה, שיוכלו לתת מענה הולם לאין ספור הנשים שנחוצות להם).
חשוב לתת את הדעת גם לעובדה, שאלימות שנמשכה אורך זמן, אלימות שאישה חוותה ע"י בעלה/בן זוגה, גורמת בחלק ניכר מהמקרים לערעור ביטחונה ואף למשבר נפשי קשה, ולכן, לנשים שהיו קורבן אלימות, תצטרכנה לקבל את מלוא העזרה והתמיכה כדי לבנות את חייהן מחדש ולהשיב לעצמן את הביטחון והיכולת לנסות לבנות את חייהן מחדש. דהיינו; שיקום נפשי, עזרה כלכלית, קורת גג בטוחה וגם קבלת ייעוץ משפטי.
אחדד ואציין ש 32% מהנשים חושבות שלבעלן/לבן זוגן, יש את מלוא הזכות חוקית להכריח אותן לקיים עימם יחסי מין. ( מסתבר שגם 22% מהגברים חושבים כך) עצוב שכך, אך חשוב להאיר את עיני אותן נשים ולומר שאין חוק, הלכתי או אזרחי האומר דבר כזה, זה פשוט לא מוכל בשום חוק, אלא מהווה עוד דוגמא לאלימות שמופנית לעבר הנשים, שמקבלות כ "תורה מסיני" את קביעת הגבר בחייהן, וחבל!!!

למרבה הצער, אונס אישה על ידי בן זוגה מתרחש בכל סוגי ללא הבדלי גיל, מעמד חברתי, גזע או מוצא אתני, רבות מהנשים, שנאנסות בידי בעליהן ובני זוגן, הן נשים מוכות.
בשני העשורים האחרונים, תשומת הלב הניתנת ע"י הקהילייה המשפטית לסוגיית אונס אישה על ידי בן זוגה, מקבלת משקל רב יותר, מכיוון שבמשך ההיסטוריה של מרבית החברות, היה מקובל שגברים יכולים לכפות יחסי מין על נשותיהן ללא הסכמה וכיום חלק ניכר מהנשים בעולם המערבי מוכנות "לעמוד על רגליהן האחוריות" ולא לעבור על כך בשתיקה ולהסכים. אלא שיתרת הנשים שחוששות מתוצאות מחאתן, ממשיכות לספוג עלבון והתנהגות אלימה זו בשתיקה (במערב כבשאר העולם).
ברור לכל בר דעת שלעולם לא יהיה ניתן להגיע למצב בו תופעות אילו תצטמצמנה לכדי אפס ושבכוחנו למגר ולהקטינם, אם רק לא נחשוש, נעמוד על זכותנו וזכות גופנו לכבוד והערכה, אם לצד החשש מתוצאות הגשת תלונה נגד התוקף, נקיף עצמנו בכמה הגנות נוספות, לדוגמא; לאחרונה הוחל בהתקנת לחצני מצוקה בבתי נשים מוכות, דבר שתורם לירידה במעשי האלימות נגדן, לתחושת בטחון ולהצלה מסכנה.

*מרבית המתעללים בתוך המשפחה הם גברים בבנות זוגם, אך קיימת אלימות גם במשפחות וקשרים זוגיים חד מיניים.

להלן פרטים העשויים לסייע לכל מאן דבעי:

• בישראל קיימים כיום כ-13 מקלטים לנשים מוכות, מתוכם 2 במגזר הערבי, 1 במגזר החרדי.

• אישה היוצאת ממקלט זכאית לסיוע בשכר-דירה לשנה הראשונה, וכן סיוע של עובדת סוציאלית ושל מרכז למניעת אלימות במקום מגוריה החדש. לאחרונה תוקן שמעביד לא יוכל לפטר אישה מעבודתה, במשך 60 יום מחזרתה לעבודתה לאחר ששהתה במקלט לנשים מוכות. בשל צפיפות והיעדר מקום במקלטים לנשים מוכות לא מקבלים נשים עם יותר מ-3 ילדים. מקלטים מקבלים נשים שיש להן בנים עד גיל 10 בלבד או בנות ללא הגבלת גיל.(מוזרה בעיני תקנה זו, אך קטונתי..)

• נשים נכות בכיסאות גלגלים לא מתקבלות למקלטים לנשים מוכות, בגלל היעדר נגישות.

• ניתן לפנות לארגונים שונים אשר עוסקים בעזרה לנשים כדוגמת ויצ"ו או נעמ"ת. הארגונים מספקים קבוצות טיפול, ייעוץ פסיכולוגי, סיוע משפטי ועוד.

• אחד מן הכלים העומדים לרשותה של אישה מוכה הסובלת בשל אלימות בעל, הוא קבלת צו הגנה. צו זה ניתן מכוח החוק למניעת אלימות במשפחה. הצו ניתן במקרים בהם נקט הבעל באלימות פיזית כלפי מי מבני המשפחה, תהיה זו אלימות פיזית או מילולית. מטרת הצו היא להרחיק את הבעל ממשפחתו והוא ניתן לרוב, במעמד צד אחד, ללא נוכחות הבעל. (תוקפו של צו הגנה יהיה לכל היותר למשך של 3 חודשים ואשר בית המשפט יוכל להאריך את תוקפו מפעם לפעם בתנאים מסוימים – מקסימום התקופה בה יינתן תוקף לצו הגנה היא תקופה של שנה.)
"במסגרת צו הגנה, יכול לבית המשפט להטיל מגבלות שונות על הבעל ובין השאר, רשאי בית המשפט לאסור את כניסתו של הבעל אל בית המשפחה או אף להתקרב אליו. צו ההגנה ניתן לתקופה של שלושה חודשים ובסיום תקופה זו, יקיים בית המשפט דיון על מנת לבחון האם יש צורך להאריך את הצו או אם לאו."

• עמותת ל"א – לחימה באלימות נגד נשים, הקימה מקלטים לנשים מוכות ומתחזקת אותם נוסף לעמותות אחרות, (קו החרום של עמותת ל"א – עבור נשים מוכות, בשפות עברית, רוסית, אנגלית הינו 1-800-353-300)

• ארגון נעמ"ת מפעיל מרכז לסיוע משפטי עבור נשים מוכות כאשר הסיוע ניתן ללא תשלום. כמו כן, ניתן לקבל ייעוץ משפטי מעורכי דין מתנדבים במסגרת תוכנית "שכר מצווה" שמפעילה לשכת עורכי הדין.

• קבלת ייעוץ משפטי, משמעותו קבלת מידע חיוני ביותר על זכויותיה של האישה ועל זכויות ילדיה, החל במזונות אישה וכלה במזונות ילדים.

• לייעוץ דיסקרטי מיידי בנושאי אלימות במשפחה – חייגי: 03-6001112

אם ידוע לכם/ן על מקרה אלימות במשפחה, אל לנו לשבת מנגד ולומר: "זה לא ענייני!!!" או "למה לי להתערב?" אלא לדווח על כך מיד למשטרה, לרשויות, למועצה הלאומית לשלום הילד, ליועצות ביה"ס [בדרום הארץ ניתן לפנות גם לעמותת "ארץ אוהבת" – עמותה למען ילדים מוכים ונפגעי התעללות מינית (טלפון: 08-8534927)].

*הנתונים של מאמר זה נלקחו מאתרי משרד הרווחה, משטרת ישראל, אמי"ת, נעמ"ת, ל.א. – לחימה באלימות נגד נשים, ויצ"ו, שדולת הנשים בישראל, אתר ynet. ועוד.

ליאת בן דור

 

Leave a Comment

^ TOP