חיבור לייעוד שלנו 

מאת: שושנה דונאיה, מתקשרת ומנחת קורסים

שלום יקרים,

מהו הייעוד שלי?
מה זה ייעוד בכלל?
השאלות האלה חוזרות ונשנות תמיד. אנשים מבקשים לדעת מה הוא היעוד שלהם, מה עליהם לעשות כדי שיתחברו ליעוד שלהם. רוב האנשים מאמינים שיעוד הוא תפקיד. מה אני בתור אדם פיזי עלי לעשות? ללמד, לטפל בשיטה מסוימת, לעשות פעולות מסוימות. רק אז אהיה ביעוד.

מהו ייעוד?
הייעוד אינו תפקיד. הייעוד הוא להיות ההוויה הגבוהה ביותר שלנו. ההתחברות לנשמה היא היעוד. היכולת להקשיב מהלב ולא מהשכל היא חלק חשוב מהיעוד. זה לא משנה מה אני עושה תוך כדי התהליך הזה, אני יכולה לעבוד כגנן במשתלה או לתקן נעליים, למכור בגדים או לנהל חשבונות במשרד.
הייעוד הוא ההתחברות שלנו. אבל תוך כדי כך ישנן פעולות שעליי לעשות שהן חלק מהיעוד- עלי להקשיב, להתעלות מעל האגו ולהגשים.

"נעשה ונשמע " היה תמיד ותמיד תהיה הדרך. נעשה- עוד לפני שאני מבינה למה עלי לעשות זאת. האגו רוצה להבין ויותר חשוב הוא רוצה לדעת מה זה ייתן לו. באופן אישי אגוצנטרי.  איך אני אתרם מזה.
אבל אי אפשר לעשות זאת כך- כדי שנעשה עלינו להתעלות מעל האגו, ורק כאשר אנו מתעלים, רק אז יודעים שזה נכון ומקשיבים. עושים את אותה פעולה שנראית בעיני השכל והאגו- מוזרה, חסרת תכלית, לא הגיונית ועושים את הפעולה שהתבקשנו, הרגשנו, המסר הגיע, רק אז אנו נשמע.
אנו נשמע את קול אלוהים בתוכנו.
רק אז, אחרי שעשינו – אנו נראה את המתנה, את התוצאה של ההסכמה שלנו.

אני רוצה לספר לכם על הניסיון שלי בהסכמות אלו. והיו לי כאלה המון לאורך כל הדרך.
הרגשתי שמכל התנסות כזו, כל חוויה שבה נדרשתי לפעולה שהיתה לא הגיונית בעיני השכל, רק כאשר העזתי לחצות את הגשר הזה- רק אז עמדתי מול המראה שנגלה בפני נפעמת ומלאת התפעלות. רק אז הבנתי איזו מתנה קיבלתי והייתי בהודיה גדולה.

איני יכולה לעמוד על המרצפת הבטוחה שלי ולא לזוז ממנה ולצפות שהמראה הזה יתגלה לי. ככל שנקשיב ל"מוח הבטן" נלמד לסמוך על עצמנו. הביטחון העצמי והפנימי יתחזק. הדרך תהיה ברורה לנו. מוח השכל מקשיב לרבים. מוח השכל מקשיב לאמונות החברתיות ויש שם הרבה, דבר שגורם לבלבול ולחוסר מיקוד.

דוגמא אחת לניסיון שלי בהקשבה היא עוד כשהייתי בתחילת הדרך לפני כ- 16 שנה. חזרתי מטיול בדרום אפריקה אצל אחותי שגרה שם. חזרתי לאחר שהיה של כמעט חודשיים אצלה.
מיד בשבוע הראשון התקשרה אלי מורתי לרייקי, ד"ר אלונה מילמן ז"ל, והודיעה לי שבשבוע הבא מתחילה סדנת רייקי מאסטר. מאד רציתי את הסדנא הזו וגם בתחושה ידעתי שעלי לעשותה, שזה חלק מהידע שעלי להעביר לאנשים. ידעתי גם שהתהליך עצמו יקפיץ אותי מדרגה ביכולת העברת ההילינג שלי. אבל…
התקופה מה זה לא מתאימה לי. רק חזרתי מחו"ל, חשבון הבנק שלי היה במינוס, והזמן תקופת החגים, תקופה שהיא בעייתית בארגון סדנאות.
ביקשתי ממורתי שהות לחשוב על כך. הסתובבתי במשך שבוע עם ההתלבטות- כן/לא ושוב. השכל שלי צעק לא. הבטן שלי דיברה בקול עדין – זה נכון לך. יומיים לפני הסדנא- החלטתי בבת אחת.
אני עושה את הסדנא וכסף, יבוא. ההחלטה שלי היתה מאד ברורה .

עשיתי את הסדנא וכמו שידעתי – הרגשתי מדהים. מיד כשסיימתי ללמוד התחילו סדנאות הרייקי לרוץ.
כל התלמידים שלי רצו.
עבר חודש, באותה תקופה עבדתי עדיין גם כמעצבת בבית הנוער ביהוד. התבקשתי לעזור בעיצוב של תערוכת יחיד של אמן תורכי שהעירייה ביהוד החליטה לעשות. הסכמתי ברצון, ותוך כדי העמדת התערוכה קיננה בי תחושה של חוסר שביעות רצון. התבוננתי על הסיטואציה והרגשתי שאני מאד כועסת.
הסיבה לכעסי היתה ששלושה ציורים שלי הוצגו במשך שנים בלובי של בית העירייה. וכל פעם שהצעתי לעירייה לרכוש אותם התשובה היתה אין תקציב. הרגשתי התמרמרות על כך שכדי לעשות תערוכה לאמן שאינו תושב הארץ ולא תושב המקום, לממן אותי, הזמנות ואירוח כן יש תקציב.

סיימתי לערוך את התערוכה. מזכירתו של ראש העיר הגיעה והתמוגגה. כשסיימה להתפעל – הודעתי לה שאני לוקחת את ציוריי הביתה. הציורים שלי היו מאד גדולים ומילאו קיר ענק בלובי העירייה. ברגע שהיו מורידים אותם – הקיר היה נשאר ריק. היא נבהלה וביקשה לדעת למה. הסברתי לה את מה שהרגשתי.
היא הבטיחה לטפל בכך ובאותו ערב חזרה אלי – העירייה קונה את הציורים שלי והמחיר- בדיוק המחיר ששילמתי עבור סדנת הרייקי מאסטר.

סיפור חדש יותר הוא הטיול והמסע שלי ליפן וניו זילנד. התבקשתי ע"י ההדרכה שלי לנסוע ליפן לעשות שם עבודה רוחנית. עבודה לריפוי אמא אדמה, המים והקשר שבין העם היהודי והיפני.
ריפוי הקשר הזה מטרתו לרפא את הקשר של העם היהודי והשפע. כל זאת לא ידעתי לפני כן.
רק נאמר לעשות עבודה על אמא אדמה וריפוי הטראומה של פצצת האטום בהירושימה.
האגו שלי כעס, התנגד. התת מודע שלי הזדעזע מהרעיון של הנסיעה להירושימה.
אני אישית רציתי רק לנסוע לניו זילנד, לנוח לטייל לראות נופים. אבל הנשמה שלי ביקשה.
זה משהו שידעתי מזמן שיום אחד אצטרך לנסוע ליפן אבל לא ידעתי למה. זו נסיעה יקרה מאד.
יפן יקרה והעלות של כל הנסיעה הרוחנית היא בעצם עליי. אני צריכה ל"בזבז" כסף פרטי שלי על נסיעה בשביל כל הכדור ובשביל כל העם. למה אני?

כהרגלי בקודש, איני נותנת לאגו ולתת מודע לנהל אותי. אני יושבת, עובדת, מתבוננת. עברתי דרך טראומות שעברתי ביפן בגלגולים אחרים, ניקיתי את הפחדים וההתנגדויות ולקראת הנסיעה הרגשתי מוכנה. יצאתי עם 5 קריסטלים ענקיים שהיה עליי לעבוד איתם שם. המשקל היה בפני עצמו בעיה.
שמעתי. לא ידעתי מה יהיה ואיך יהיה. עשיתי. נסעתי לארץ לא מוכרת, שרוב תושביה אינם דוברי אנגלית, השלטים והכל כתובים רק ביפנית ומערכת רכבות מורכבת, ענקית מפחידה. ואני נוסעת לבד עם 2 מזוודות שיחד שקלו כ-40 ק"ג. מותר לי רק 20 ק"ג.

נסעתי והניסים התחילו עוד כשיצאתי מכאן. 2 המזוודות עברו למטוס בלי בעיה. העזרה שקיבלתי שם היתה מדהימה. אנשים יצאו מעורם כדי לעזור לי. יצאו מדרכם כדי להביא אותי לרכבת שלי.
הרגשתי אהבה בכל מקום. פשוט היה לא יאומן. התהליך עצמו היה לא פשוט, השינויים בתוכנית היו יומיומיים. לאחר שקבעתי דברים התבקשתי לבטלם ולעשות שינוי. אבל חוויתי משהו שאי אפשר ליצור אותו בשום דרך אחרת. הרגשתי אהובה, בטוחה ומוגנת בכל רגע. נסעתי לבד והכול כאילו הגיע אלי. הרגשתי כמו מלכה.
גם בניו זילנד, זה המשיך, ההתעלות, הנופים, האנשים, התובנות, החוויות. חזרתי אדם אחר.
ידעתי שהשינויים לא הסתיימו.
יום לפני הנסיעה התבשרתי ע"י ההדרכה שלי שעליי לעזוב את בית "הרמוניה באהבה" בתל אביב.

השינוי היה – שינוי תדר. כשחזרתי מחו"ל ידעתי שתוך שבועיים עלי לעזוב. כל התהליך וההתנהלות משתנים. מצאתי דירה מקסימה ברעננה וכהרגלה של ההדרכה שלי – כל הסימנים היו. ידעתי שזו הדירה ברגע שראיתי אותה.
ואני כעת שוב בדרך. דרך חדשה, לא מוכרת, לא ידועה מראש שעלי ליצור אותה. כל יום בבוקר אני שם, יוצרת אותה, בונה אותה באנרגיה, בכוונה שלי. מקום חדש להגיע, להביא את היידע והאור לכמה שיותר אנשים.
זה לא תמיד קל, אך העבודה הפנימית וההתבוננות, הטיפול בפציעות ובפחדים באופן יומי מאפשרים את זה.

אנחנו נמצאים בתקופה חדשה, שונה. תקופה שעלינו ליצור אותה, לברוא את עולמנו מתוך שמחה והתעלות. זה נראה יותר "קל" להישאר במוכר ובבטוח, אך המחיר הוא תחושת תקיעות,
פחדים וכעסים ובעיקר על עצמנו.
לא היתה פעם אחת שהקשבתי להדרכה שלי ולא יצאתי ממנה בתחושת "וואו…." ענקית .

אני מזמינה אתכם לחוות זאת איתי. להסכים לתחושת היעוד שלכם, לזרום עם הנשמה, ההדרכה,
מוח הבטן וביחד אנחנו נשנה את העולם.
המון אהבה, שושנה דונאיה.

 

 

Leave a Comment

^ TOP