מדריך למטייל בקובה וכמה עובדות מעניינות

המדריך למטייל בקובה – מאת פרנסואז

כשנחתתי בקובה, לרגע היה נדמה לי שנסעתי אחורה בזמן או שאני חלק מסרט המתרחש באמריקה הלטינית של שנות החמישים.
כך נראים שדה התעופה והפקידים שלו, כך הבניינים, הכבישים והמכוניות, ולגבי לבוש התושבים אני עדיין לא סגורה על זה…
הטיול הזה לא היה מתוכנן אבל מזמן רציתי לרקוד סלסה בקובה ולשתות פינה קולדה אמיתית. על הדרך גם גיליתי את הצ'ורוס. בתור אוכלת בשר ומאכלי ים כשרים בלבד, זה מה שיכולתי לגלות מהמטבח הקובני.

סגנון הבנייה

בקובה סגנון הבניה הינו בעיקר ספרדי קולונאלי או מקומי. הבניינים מאוד צבעוניים ואלה שלא, די רעועים מבחוץ ומבפנים.
אין כמעט חנויות עם ויטרינות. הסלון של דירות בקומת קרקע או ראשונה יכול להיות חנות להשכרת אופניים או בר מסעדה.
כאן אין סופרמרקטים גדולים. אין מבחר מכל דבר. ובכלל יש מעט סחורה. יש יותר מבחר באלכוהול מאשר במזון. גם שווקים גדולים בסגנון מחנה יהודה או שוק הכרמל, אין כאן. יש עגלות עם 2-3 מוצרים. לפי האזור בו אתם נמצאים אתם באים אליהן או הן אליכם. בויניאלס למשל, כפר שלא ניתן להחמיץ בטיול בקובה, יש אספקת ביצים פעם בחודש.

דו-קיום

הקובנים הם עם חם וחייכן אך קצת קשה לקלוט שהצאצאים של העבדים השחורים חיים יחד עם הצאצאים של הכובשים הספרדים שהעבידו אותם באכזריות – כן אותם אלה מהפרלמנט האירופאי שמטיפים לנו וקוראים לנו קולוניאליסטים. אותם ספרדים כמעט הכחידו כליל את האוכלוסיה המקומית עם גילוי האזור במאה ה-15.
סוד הדו-קיום המופתי – לפחות על פני השטח – נובע מכך שנולדו ילדים מעורבים ושאחרי סיום העבדות נוצרו הרבה נישואי תערובת.
מתוך שיחות עם המקומיים ניתן להבין שהשחורים רוצים לשכוח את העבר ולהאמין שהם באמת לגמרי התמזגו עם הלבנים, אך הלבנים מהדור שלי ינדבו לכם הסבר מנומק על למה "השחורים באים מהקוף".
אם לא תחפרו יותר מדי, לא תדעו זאת. ההבדלים מיטשטשים תחת השמש החמה, הטעם השורף של הרום וקצב הסלסה.

איזה כיף היה לרקוד בכל פינה! הנה הסרטון שפרסמתי בפייסבוק

לשון חופשייה

איזה קטעים עם הקובנים! הם יכולים להעביר את כולנו סדנאות בנושא ביטוי עצמי. אין אצלם דבר כזה שירגישו או יחשבו משהו בלי שתדעו זאת. אם בחורה או אישה מוצאת חן בעיניהם, הם יגידו לה, ואם הם לא מוצאים את המילים הם ישרקו לה או יעשו לה קריצת שפתיים מצלצלת כמו שעושים כדי לקרוא לכלבים. הנשים לא נעלבות מזה, הן מחכות לזה ואם אישה הולכת 200 מטר בלי שהגיבו אליה ברחוב, היא תחזור הביתה להחליף בגדים במחשבה שמשהו לא בסדר איתה. כאן הגיל פחות חשוב מאשר במערב. זה יותר גבריות שפוגשת ונמשכת לנשיות. בכלל החברה הקובנית ובעיקר האפרוקובנים, לא חוששים מבטויים מיניים פומביים. כך במסיבות רחוב חלקם יתחילו בתנועות טוורקינג וימצאו את עצמם תוך דקות ספורות בטרנס בלתי נשלט של תנוחות מיניות על ארבע או כמעט על הרצפה בקבוצות קטנות.

עוד ריקוד:)

 

כמה עובדות מעניינות על קובה: החינוך חינם. שירותי הבריאות חינם. הרבה שירותים ומזון מסובסדים ע"י הממשלה. כדי להשתמש באינטרנט צריך לרכוש כרטיס שמקנה שעת שימוש. ניתן לקנות רק 3 כרטיסים בכל פעם. יש תמיד תור ארוך לדוכן שמוכר את הכרטיסים, וגם לבנקים וגם לפעמים לכניסה לסופרמרקט – בגודל של AM-PM.
המקצוע הנפוץ ביותר הוא שוטר. הם בכל מקום בכל שעות היום והלילה, וזה הופך את קובה לאחת המדינות הבטוחות ביותר בעולם. האמת היא שזו דווקא תחושה ממש טובה.
בטוחה מבחינת פשעים אבל אני סבורה שלא כך על הכבישים. הנהיגה שלהם די מופרעת ואם אתם עוברים כביש, תאמדו טוב את המרחק של האוטו שדוהר לכיוון שלכם כי מבחינתו, זו האחריות שלכם לא להיות כאן כשהוא יעבור…

מכוניות בקובה

מכוניות בקובה

עם החוק אף אחד לא רוצה להסתבך כאן. על אחזקת גרם מריחואנה חוטפים פה 20 שנות מאסר.
יש בקובה 2 סוגי מטבע: אחד למקומיים (קופ) והשני לתיירים (קוק). 1 קוק = 25 קופ. הם די דומים ובימים הראשונים התיירים מתבלבלים ביניהם, להנאתם הגדולה של המקומיים.
אם תבואו עם אירוז, תשלמו 3% בהמרה. אם תבואו עם דולרים, תשלמו 10%!
אם אתם הולכים לשירותים בבית קפה או מוסד ציבורי ומצפים למצוא שם נייר טואלט אתם אינכם אלא טועים.

אז מה עושה את החן הגדול של קובה? קודם כל השפה הלטינית מתגלגלת תחת אור השמש שמלווה את הקובנים כל השנה. הים שמקיף את המדינה מכל צדדיה לאורך מאות קילומטרים כי זו מדינה צרה וארוכה.
המוזיקה שמתנגנת מבתים, מכוניות, אופנועים, ברים, ברחובות ובכיכרות.
המוזיקה עצמה שהיא בעלת צלילים עגולים וקצב מלא חיים. יש כאן מוזיקאים משובחים מאוד.
הדיליי הזה של 100 שנה ביחס למדינות המערביות. הרבה אנשים כאן נוסעים ברכבים אמריקאים משנות ה-50, מחזיקים חזיר ברצועה במקום כלב, מתנועעים עם כרכרה וחורשים את השדות עם שוורים.
המכוניות, הבתים והאנשים הצבעוניים. החופים בעלי חול לבן דק שעדיין איבדו את בתוליהם. הנופים עוצרי נשימה של הרים ומעמקים ירוקים, מכוסים בצמחיה טרופית עשירה שבחלקם נושקים לאגמים או לים הקריבי . האדמה האדיבה שמצמיחה שדות ענקיים עם מגוון רחב של תוצרים חקלאיים.

פינות טרופיות בים הקסום

פינות טרופיות בים הקסום

מה שמייחד את קובה זה גם הקצב שלה. כאן אין לחץ. הכל מתנהל בקצב ההליכה הנינוח של האנשים ברחוב. קובה נותנת לזמן פירוש אחר. בקובה לא רודפים אחרי שום דבר ואף אחד. הקובנים חיים את הרגע. הם נפגשים ומדברים עם השכנים והחברים באמצע הרחוב. הם מעשנים את הסיגר שלהם בנחת על המרפסת. הילדים משחקים ביחד ברחובות. הקצב הוא זה גם כנראה שמקנה לקובנים את החושניות הטבעית שלהם שמתבטאת בחדוות החיים. הם לא מכווני מטרה/השיגים/ דפוקה ושאר ירקות. לאט, בנחת ומתוך נוכחות מודעת לרגע – זה שם המשחק ומהמקום הזה לאושר הטבעי הזורם באדם יש מקום להופיע.

אחד הקסמים הגדולים של קובה מצוי בבליל המרתק של אנשים שווי לב בפשטות שלהם, בענוה ובנחמדות. רובם מחייכים, שמחים לעזור, מאוד משפחתיים, רוקדים להפליא ונעימים. כמעט ולא נתקלנו באגו, ובתחרות. משפחה וחברות הם ערכים חשובים כאן. אין להם הרבה עושר חומרי אז היחסים מקבלים ערך מיוחד. חשוב להם לשמור על יחסים טובים. הם ישפטו לקו זכות, ינסו להבין את השני, ינסו להמנע מעימות, יבחרו בדרך הפיוס ובסליחה. אין כאן דרמות גדולות. יש כאן הרבה פרגון הדדי ונדיבות לב.
יש לציין שיש בקובה אוסף נדיר של גברים יפים. בהחלט נקודה ששווה ציון גבוה בסולם הקסמים הקובנים.

cuba2

לסיכום, קובה מאוד צבעונית, מרתקת ומהנה ברמות.
יש בה הכל לחופשה משובחת ביותר: ים טורקיז מ ש ג ע, שמש, ירוק בלי סוף בצורת עצי קוקוס, עצי בננות ודקלים. אנשים מחוייכים, פסיפס אנושי שחי בדוקיום, מוזיקה מלבבת, ריקודים, פינה קולדה, בתים חד קומתיים צבעוניים כמו בדיסני לנד, תפאורה של פעם עם מכוניות אמריקאיות מלפני 70 שנה, והסטוריה עשירה. חויה לכל החושים!
לא מכירה הרבה מדינות שיש להן כ"כ הרבה להציע – ולא, אני לא סוכנת של משרד התיירות הקובני 

תמונות נוספות מקובה בעמוד הפייסבוק של פרנסואז

Leave a Comment

^ TOP