דנה קסידי: המחשבה על מה הם עוברים בכל רגע נתון לא נותנת מנוחה

מאת: חגית רימון hrimon@gmail.com

 

דנה קסידי באפריקה

דנה קסידי באפריקה

ספרי לי על עצמך

בדצמבר הקרוב ימלאו לי 28 חורפים, אני פעילה בחזית לשחרור בעלי חיים ומקדישה את מרבית שעותיי לפעילות למען אלו, טבעונית מזה שנתיים וחצי, ובעיקר, ממש ממש מעצבנת. באמת, או שאוהבים אותי, או שממש, אבל ממש לא יכולים לסבול אותי.

את מעלה הרבה פוסטים בפיסבוק, הקשורים לפעילויות בנושא טבעונות 

לפני כשנתיים וחצי, אבא שלי בחר באורח חיים טבעוני בכדי להימנע מפגיעה במי שאין שום צורך לפגוע בו. מספר ימים אחריו הצטרפתי אליו. לא ידעתי מה זו טבעונות, גם לא מה טבעונים אוכלים. הייתי בטוחה שטבעונים אוכלים רק מלפפון. אבל כשהוא הסביר לי כמה זה נבזי ללטף את בוני, הכלב שלי ז"ל, כשבתפריט שלי יש גורים אחרים, חמודים לא פחות מבוני, הבנתי שאין שום אפשרות אחרת. פתאום קלטתי, אני אוכלת בעלי חיים חמודים.
מספר ימים לאחר מכן, שוב בשיחה עם אבא שלי, אמרתי לו שמשהו חסר, לא יכול להיות שטבעונות זה מספיק, הרי הורגים אותם שם, בועטים בהם, מחשמלים אותם, חותכים אותם, אני לא מונעת מכל זה לקרות. אז הצטרפתי לפעילות של תנועת החזית לשחרור בעלי חיים, בה אני פעילה עד היום הזה.

למה את פועלת בנושא?

כי הם לבד. כי אין מספיק אנשים שעושים את זה. על היד שלי מקועקע ציטוט באנגלית של מרתין לותר קינג, שאומר, בקצרה, שמי שמשלים עם העוולה, מעורב בה בדיוק כמו זה שפועל להנצחתה. הקעקוע הזה הוא התחייבות שלקחתי על עצמי לעולם לא להשלים עם העוולה, לעולם לא לעמוד מן הצד ולחכות שמישהו יעשה משהו בעניין. אני "מישהו".

במה מתבטאות הפעילויות שלך בעניין?

מה שטוב במאבק לשחרור בעלי חיים, זה שהוא מתאים באמת לכולם. כל אחד יכול לפעול למענם. בין אם לדבר עם אנשים, לעשות הסברה לחברים, משפחה, שכנים וכו'; יש אינסוף דברים שאפשר לעשות כדי לעזור להם, ואם למישהו אין הכשרה או התמחות בשום תחום – שידבר. שיספר. שילבש חולצות עם תמונות שלהם מהמקומות האלו בהם הם מוחזקים. שיבוא להפגנות. שישתף פוסטים בפייסבוק. לא חסר מה לעשות. באופן אישי, קשת העשייה שלי היא ממש רחבה. החל מעיצוב פוסטים, עריכת וידאו, הפצה אינטנסיבית, הפעלה של צוות מפיצים, מחאות, הסברות יזומות בשטח, הפגנות, ועד פעולות רדיקליות במסגרת פעילותה של תנועת החזית. פייסבוק הוא כלי מטורף והפרופיל האישי שלי משמש בעיקר בשביל זה.

במה את עוסקת?

 

התחום שלי, בתכל'ס, הוא שיווק ומכירות. הייתי מנהלת סניף, אני טובה בלהוציא כסף מלקוחות. אבל בשנה האחרונה אני כמעט ולא עובדת, ובאמת מקדישה את מרבית שעותיי לפעילות למען בעלי חיים.

מה את עושה בחזית לשחרור בעלי חיים? בבקשה ספרי על הארגון הזה

תנועת החזית לשחרור בעלי חיים היא תנועה עולמית שקיימת כבר יותר מ-40 שנה. החזית הישראלית היא התנועה הרדיקלית הגדולה ביותר בישראל היום, היא קמה לפני שנתיים ע"י קבוצת אנשים קטנה שאפשר לספור אותם על יד אחת, אליהם הצטרפו עוד ועוד אנשים, מצפון ועד דרום, בכל הגילאים, נוצרים, יהודים, מוסלמים, אנשים שיש להם מטרה אחת שקושרת ביניהם – לשים קץ לסבל של בעלי החיים.
אפשר לומר שהיום, שנתיים אחרי, עיניהם של ארגונים מכל העולם נשואות אל החזית בישראל, התנועה מונה כיום מאות פעילים ועשרות אלפי תומכים, ומקיימת פעולות רדיקליות שגוררות פעולות דומות במדינות רבות אחרות. קשה על רגל אחת לסקור את הפעילות האינטנסיבית של התנועה – מיצגים, תיעודים, חשיפות, תחקירים, הסברות, מחאות, פעולות שחרור, הצלות, חסימות בתי מטבחיים, פעולות ישירות, מאות אזכורים במדיה שהביאו לחשיפה נרחבת וחסרת תקדים על מצבם העגום של בעלי החיים ויצרו שיח ציבורי שמעולם לא היה כאן לפני כן.
התנועה, במלחמה שלה אל מול הגופים הכלכליים החזקים ביותר, פועלת מתוך ההבנה שהמצב, כמו שהוא היום, פשוט לא יכול להמשך עוד. ההתייחסות אל אותם יצורים טובים ותמימים, כמוצרים עם מדבקת מחיר, חייבת להפסק. זו מלחמה קשה כי אין לנו את הכלים שיש לאותם גופים, לשטוף לאנשים את המוח, לגרום להם לחשוב הם עושים את הדבר הטוב והנכון עבור הילדים שלהם ועבור עצמם, אין לנו את המשאבים הפיננסיים, אבל את יודעת, כל שקר סופו לצוף ולהתגלות. אי אפשר לשקר לנצח. האמת בסוף מנצחת, הטוב מנצח, הצדק מנצח. לפעמים מהר, לפעמים לאט, אבל בסוף, הוא תמיד מנצח. בשורה התחתונה – לאף אחד לא מגיע לעבור את העינויים האלו. חכם או טיפש. הם מרגישים. איך אפשר להכאיב למי שמרגיש?
זהו עולמם כשם שזהו עולמנו, אין להם לאן ללכת. זו אכזריות שאין לה סליחה. במקום בו ניתן למנוע סבל – חובה למנוע אותו. טוב לב, אם נגדיר אותו כעשיית טוב והימנעות מעשיית רע, הוא זה שמביא בסופו של דבר את אלו שמסוגלים לגלות חמלה כלפי מי שזקוק לה יותר מכל – אל המעגל האקטיביסטי ששואף לעקור מהשורש כל תפיסה לפיה פגיעה במישהו אחר יכולה, באיזושהי דרך, להיות לגיטימית. זה מה שעושה תנועת החזית. החזית לשחרור בעלי חיים מורכבת מהמון איכותי של אנשים, שהחליטו: לא עוד. אני חלק מהתנועה הזו, מאחוריה ולצדה בטוב, ברע, באש, במים, וגאה להיות.
התנועה הזו היא עובדה קיימת, לא משנה באיזה שמות יכנו אותה – כת, קיצוניים, פנאטיים, ארגון טרור – בשורה התחתונה, אי אפשר עוד להתעלם מהתנועה הזו. אנחנו כאן ולא הולכים לשום מקום. לאנשי התעשייה שקוראים לנו טרנד, מצפות לכם הרבה הפתעות מאיתנו בעתיד הקרוב.

יש לך סרטון שבו את מלטפת אריות באפריקה. בבקשה ספרי במה מדובר? מה עשית שם? כתבת שביקרת באפריקה מספר פעמים. ואיך ליטפת אריות? לא פחדת?
הסרטון שראית צולם ע"י מס' כתבים בריטיים שהגיעו לפרויקט שהייתי חלק ממנו, לטיפול והשבת אריות לטבע, ועשו כתבה לתוכנית ששודרה באנגליה על אנשים שעוסקים במקצועות לא שגרתיים. יש לי מבטא בריטי מעולה באנגלית! הפרופיל שלי בפייסבוק עמוס בזכרונות שצברתי משם. תמונות, סרטונים. אריות, בשבילי, זה סוג של אהבה לא מוסברת שהתחילה לפני המון שנים, אני לא יודעת איך להסביר את זה, אפילו לא לעצמי. משהו במפלצת העצומה הזו, כל כך מפחיד אותי וכל כך מדהים אותי בו זמנית.
אני לא מגדירה את עצמי כמישהי בעלת איזשהו קושי ביכולת הביטוי, אבל דווקא כשמדובר באריות, איכשהו, אני תמיד מתחילה לגמגם. לא מצליחה להסביר! כנראה שזה פשוט בלתי אפשרי לתאר במילים את התחושה שהם גורמים לך, לעמוד ליד אריה, להשפיל את המבט כי הם פשוט מסתכלים לך ישר בעיניים, והעיניים שלהם פשוט מקפיאות לך את הדם וגורמות לברכיים שלך לרעוד.
במפגש הראשון אתם, הייתי בטוחה שזה יהיה היום שבו אני אמות. לא ידעתי עליהם כלום, במשך שנים ראיתי אותם בטלוויזיה, ראיתי את ההתנהלות שלהם בתוך מבנה הלהקה, קראתי עליהם וגם למדתי מהאינטרנט – אבל עם בני אדם? על זה אין מידע באינטרנט, ואני ארנב הנסיונות של עצמי. ודווקא בגלל הפחד, החלטתי שאני הולכת אליהם. פשוט עושה כמה צעדים קדימה ומראה להם שאני לא מפחדת. הלכתי עד שאחד מהם פשוט קם על רגליו, כאילו אומר "עד כאן", ואז עצרתי, והתיישבתי – אני לא כאן כדי לפגוע בכם, אבל אני לא מפחדת מכם. והאריה המשיך להסתכל עליי עוד כמה שניות – ונשכב על הארץ. הם עצמו עיניים. הם היו נינוחים בנוכחותי. שם נקבעו יחסי הכוחות שישררו בינינו מאותו רגע ואילך, אני לא שולטת בכם, אני לא ה"אלפא" שלכם, אבל גם לא אתם. אנחנו שווים.
כשהיית ילדה – מה רצית להיות?
רציתי להיות עורכת דין. גם כתלמידה בבתי ספר, תמיד הייתי זו שהתלמידים בוחרים בה כנציגת הכיתה, זו שכותבת מכתבים, זו שרבה עם המורים והמנהלים בשביל כולם, אבא שלי עו"ד ובתי המשפט תמיד נראו לי כמו המקום ממנו אפשר לעשות צדק. עם בגרותי הבנתי שברוב המקרים הצדק נשאר מחוץ לכתלי בתי המשפט. מי שזקוק לצדק יותר מכל, הוא פשוט כלום. בחוק היחיד שאמור היה להגן עליו, נקבע שמותר לטחון אותו בחיים, שמותר לשסף לו את הגרון, שמותר לשרוף אותו, לחתוך לו איברים. זה צדק?
תמיד ידעתי שאני אעבוד עם אריות. אוכלוסיית האריות נמצאת בסכנת הכחדה לא פשוטה בכלל – לפני 30 שנה היו כ-375 אלף אריות באפריקה, היום יש פחות מ-12 אלף. היום אני פשוט מבינה שיש המון, המון אחרים שזקוקים לעזרה.

באיזה אופן המעבר לטבעונות השפיע עלייך?

הטבעונות, כבחירה באורח החיים הזה, עזרה לי להיות הרבה יותר שלמה עם עצמי, עם הסובב אותי. אני הולכת לישון כל לילה בידיעה שגם היום עשיתי את כל מה שאני יכולה. התזונה הטבעונית עזרה לי לשים סוף לבעיות שהיו לי שהוגדרו כ"כרוניות" ע"י הרופאים. כאבי ראש מסתוריים, כאבי בטן, אנמיה, הכל מאחוריי. בדיקות הדם מושלמות. אבל לא הכל ורוד.  זה לא צחוק, אין שום זכות להקל ראש בזה, הם עוברים ייסורים מזעזעים באמת, וברגע שאת שומעת אותם, רואה מה הם עוברים, אין, זה לא יוצא מהראש. כשאני רואה מה בני אדם יכולים לעשות, החברים הכי טובים שלי, קרובי משפחה שלי, הגישה של אנשים ביחס למה שהם עושים למסכנים האלה, האטימות, אפילו כשאנחנו מנסים ליצור שיח בסופרמרקט, בקניון, "אל תגידי לי, לא רוצה לדעת". מה זה "לא רוצה לדעת"? אם את יודעת שאת לא רוצה לדעת, כנראה יש סיבה, למה את לוקחת חלק במשהו שאת אפילו לא מוכנה לשמוע עליו? העולם מתחלק לשניים – אלו שיודעים, ואלו שלא רוצים לדעת כי הם יודעים; והמחשבה הזו שמכרסמת לי את המוח שאנשים לוקחים חלק בדברים שהם יודעים שהם כל כך איומים, אין מנוח מזה. החברים שלי. המשפחה המורחבת שלי. האנשים שמהם יש לי את הציפיות הכי גבוהות לוקחים חלק בדבר כל כך רע. מאכזב. אין מנוח.

מה החלום שלך?
אני מתקשה לחשוב במושגים כאלו, אני לא חולמת, אני מתעוררת ומגשימה, חלמתי לעבוד עם אריות והגשמתי, חלמתי לראות אותם משתחררים לטבע – והגשמתי.
מאז שנכנסתי למאבק למען בעלי חיים, שמתי את עצמי בצד, אין לי חלומות שנוגעים אליי, זה לא כל כך חשוב. אני מקווה שאני אזכה לראות בחיי עולם טוב יותר עבור בעלי חיים, אנחנו רואים היום ניצנים, התאגידים המתעללים בהפסדים חסרי תקדים, אבל זה לא מספיק, עדיין הורגים אותם במאסות, אם לדבר במונחים של חלומות, הייתי שמחה להביא ילדים לעולם בו אלימות כלפי מישהו היא אסורה, היא בשוליים, היא לא נורמה והיא לא פרקטיקה, היא לא זכות חוקית ולא משנה מי הקורבן. את מבינה? כשאנחנו מצילים מישהו ממי שרוצה להרוג אותו, אפרוח לצורך הדוגמה – אנחנו עבריינים. אסור להציל אותם. זו עבירה על החוק. מותר רק להרוג אותם. איזה הזוי לחשוב על זה, עולם ללא אלימות, כל כך טריוויאלי ואני צריכה לחלום על זה. אם אני צריכה להגיד מה החלום שלי… בואי נגיד שאני מקווה להגיע ליום בו אני אוכל לחזור להתעסק בחלומות שלי.
 

3 Comments

  1. זאתי חולת צומי הגיב:

    חולת צומי

  2. מיכאל הגיב:

    קראתי את כל הכתבה ולא יכולתי להפסיק.
    כמו עם הבשר, לא יכולתי להפסיק
    עכשיו אני יכול
    אחרי חיטוט בדפים של טבעונים, צפייה בסרטונים של התעללות יומיומית בבעלי חיים. אין מצב שאני אגרום לזה יותר, אני לא חרא של בן אדם, אני לא רואה את עצמי ככזה

    נרשם לאתגר 22
    ויש לי הרגשה שזאת אחת ההחלטות הכי טובות שאני אקח בחיי

    תודה דנה
    לא סבלתי אתך
    עדיין לא מת עלייך
    אבל עזרת לי להבין
    תודה

Leave a Comment

^ TOP