משופטת לציירת – ראיון עם השופטת בדימוס דניאלה וכסלר, לרגל תערוכה חדשה

מאת: עו"ד חגית רימון

 

השופטת בדימוס דניאלה וכסלר

השופטת בדימוס דניאלה וכסלר

 

ספרי לי בכמה מילים על עצמך

אני חיה ועובדת בירושלים. היו לי 7 תערוכות בנושאים וטכניקת שונות, השתתפתי בתערוכות בחו"ל, ציורי שמן, בעיקר דיוקנאות, אמנות מחזור, ציורים על בדים, מגזרות נייר, רישומים, ציורי פסטל, צילום וציור דיגיטלי. כותבת שירים וסיפורים.

עליתי לישראל עם הורי ואחותי מצרפת. גרנו בת-אביב, שם משפחתי היה רסין, למדתי בבית ספר עממי ותיכון, שרתתי בצבא בחיל המודיעין, למדתי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים עד לתואר שני, עבדתי במשרד המשפטים, בכנסת, במשטרה, בפרקליטות המדינה, במשך 17 שנים הייתי שופטת בבתי המשפט השלום והמחוזי בירושלים, אחרי שעזבתי הייתי יו"ר ועדת שחרורים בבית הסוהר ברמלה. אני נשואה+4.

תמיד ציירתי, אחרי 30 שנה בעולם המשפט הרגשתי שאני חייבת להקדיש כמה שנים כדי לבטא את מה שיש לי לומר בציור ובכתיבה. זה לא היה קל אבל היום אני מברכת על ההחלטה ורק רוצה לצייר עוד ועוד תמונות, ולהמשיך לספר את הסיפורים דרך הצבעים והמילים.

משנת 2000 אני עוסקת באמנות. גם בציור, גם באמנות המיחזור. אני עושה הכל מהכל. אני מציירת הרבה פורטרטים אבל גם דברים אחרים.

בשנת 2000 עזבתי את השיפוט, שכן לא היה לי מספיק זמן לאמנות. עד 2008 הייתי בראש ועדת שחרורים ברמלה, ואחר כך עזבתי גם את זה.

ספרי לי בבקשה על התקופה שלך כשופטת

אם את עו"ד את יודעת מהי עבודת בית המשפט. מאוד אהבתי את העבודה. כבוד גדול היה לי שהייתי שופטת. זו עבודה מאוד מעניינת ומאוד דורשת ממך את כל התכונות שאת יכולה להפיק מעצמך – גם שכלית, גם כושר עבודה, גם רגשית. אני מרגישה שעשיתי שירות טוב לציבור, לא היו לי פיגורים, לא היו לי ערעורים, לא הייתי בעיתון, עשיתי את עבודתי בלי סנסציה.

ואיזו עבודה עשית?

הייתי בבימ"ש שלום ואח"כ במחוזי. במחוזי הייתי רשמת ושופטת. עבדתי מאוד קשה, אבל אני מרגישה שעשיתי מה שהייתי צריכה לעשות.

באיזה תחום התמחית?

בתקופה שבה כיהנתי כשופטת לא היו התמחויות וכולם עסקו בכל דבר, אז עסקתי בכל הדברים. כשהתמניתי לבית המשפט בירושלים הייתי הראשונה שעסקתי בתביעות קטנות. לפני כן לא היה בית משפט לתביעות קטנות.

את כותבת על נשים – אז יש לי 4 ילדים שהם בהפרש של 8 שנים ובעל מאוד פעלתן, ואני חושבת שזה לא פשוט חיים של קריירה עם ילדים ועם משפחה. היום בתי, שיש לה שלושה ילדים, שואלת אותי: "איך הסתדרת"? אז אני לא יודעת איך. בעלי עבד המון שעות. היום יש יותר שיתוף פעולה בגידול הילדים בין בני הזוג.

כשהתמניתי לבית המשפט אמרתי לאחת השופטות בבית המשפט העליון שהתפלאתי שבחרו אותי. היא שאלה "למה"? והשבתי : "כי יש לי 4 ילדים". אז היא אמרה לי בחיוך: "אם יש לך 4 ילדים אז תוכלי להסתדר גם בבית המשפט."

זו עבודה קשה כי בית משפט זה לחרוץ גורלות של אנשים. לקחתי את הדברים ללב. אכפת לי. אולי זו ההשפעה של האופי האמנותי שלי. יש השפעה אצלי בין המשפטים לאמנות. איני יודעת לעשות את הדברים בצורה טכנית. העבודה בבית המשפט כרוכה בעומס מאוד גדול, את רואה איך שופטים עובדים.

ציור מהתערוכה, דניאלה וכסלר

ציור מהתערוכה, דניאלה וכסלר

אילו תכונות אפיינו אותך כשופטת?

עניינו אותי בני אדם, אכפת לי מבני אדם, התאים לי המקום של עיסוק באנשים, שימוש בכושר ניתוח. קשה לי להגדיר את עצמי, אולי אחרים צריכים לעשות זאת.

אני לא כל כך יודעת איך להגדיר את עצמי כשופטת, אני יודעת שעשיתי את עבודתי נאמנה, אנשים חיפשו צדק, וניסיתי לתת להם הרגשה שהם מקבלים את זה.

היה גם תחום פלילי בעבודה?

כן. מעורב, גם פלילי וגם אזרחי. בפרקליטות הייתי במחלקה הפלילית, ובבית המשפט – טיפלתי במה שהגיע אל ידיי.

ולא פחדת?

לא. ממה?

הכנסת גם אנשים לכלא, לא?

כן. זה חלק מהעבודה, אבל אף פעם לא היה לי מקרה שמישהו איים עליי או אמר לי משהו. כשהייתי בבית משפט השלום, אחד העבריינים של ירושלים אמר לי: "את בסדר, את עושה את העבודה שלך ואנחנו עושים את שלנו". גם כשהייתי בוועדת השחרורים תמיד היו לי יחסים תקינים עם מי שנשפט.

נראה לי שצריך הרבה אומץ בתפקיד

אני רק מקווה שלא עשיתי עוול לאף אחד. צריך אומץ כדי להכריע, כי זה גורל של אנשים. צריך להשתדל לעשות מה שאת יכולה לתרום הכי טוב. לא הייתה לי מעולם בעיה של מישהו שאיים עליי.

כעו"ד שנמצאת בבתי המשפט – לפעמים אתם השופטים נראים קשוחים 

אני לא חושבת שנראיתי קשוחה, אבל מעולם לא הייתה לי בעיית סמכות באולם. יחד עם זאת, אמרו לי שאני לא נראית שופטת. ושאלתי למה? ענו לי: "את צוחקת", וגם כי הייתי שופטת מאוד צעירה. היום יש הרבה שופטות צעירות. פעם הדימוי של שופט היה משהו אחר. הדימוי של השופט בספרות ובציור הוא דימוי כזה של משהו קשוח וקשה, אבל היום את יודעת מבתי משפט שאינך יכולה לזהות שופטת בתוך קהל, זה בסך הכל דימוי, ואולי יש אנשים שהם כמו הדימוי המסורתי של שופט, אבל היום שופטים נראים אחרת.

da1

 

לא דיברתי רק על המראה. השופטים לפעמים משתיקים את עורכי הדין

זה התפקיד שלהם. אין להם ברירה. תפקידם לשלוט על המצב. אני לא צריכה להגיד לך איך מתקיימים היום דיונים בבית המשפט. השופט צריך להשתלט על הדיונים.

איך השופט יודע למי להאמין? מי דובר אמת ומי דובר שקר?

שופט הוא לא אלוהים שיכול לדעת בהכרח מי דובר אמת. המשפט הוא לפי נטל ההוכחה. זו עבודה קשה לבדוק בדיוק את כל מה שנאמר במשפט ולראות מי עמד בנטל ההוכחה ומי לא. זה לא שאת מסתכלת בעיניים של מישהו ולפי זה מחליטה האם הוא משקר או לא. הרי אי אפשר לכתוב בפסק הדין: "הרגשתי שהוא דובר אמת…", זה לא עובר. את צריכה להסביר למה את מאמינה למישהו ולא לאחר. ההסבר צריך להיות מבוסס על ניתוח של העובדות, ומי שתובע צריך להוכיח.

חשבתי שיש לכם משהו מעבר לכך, איזו יכולת מיוחדת

קשה מאוד לדעת מתי מישהו אומר לך את האמת ומתי לא. וגם מודרני לומר היום: "כל אחד והאמת שלו". אפילו מול הילדים שלך, לא תמיד את יודעת מי אומר את האמת. אז איך אפשר לדעת מה האמת? צריך עובדות. בסיס. זו עבודה קשה. אבל את זה אני אומרת ממרחק השנים, שהרי איני בתפקיד כבר 15 שנים.

עזבת את השיפוט לפני הזמן? האם יכולת ליצור בד בבד עם השיפוט?

עזבתי את השיפוט לפני הזמן. תמיד ציירתי, וחשבתי שאם אני רוצה לעסוק באמנות אז צריך לעזוב בזמן, כשיש כוחות, כדי לבנות קריירה של אמנות. רציתי שאספיק לעשות את זה. לאמנות לקחתי מבית המשפט את משטר העבודה, כי זו עבודה קשה, לעיתים אני עובדת מהסטודיו מהבוקר עד הערב, וזה בסדר, אני רגילה כי אני אדם עובד.

אז בעצם השיפוט חסם אותך מליצור אמנות? 

כשהייתי בבית המשפט עסקתי רק במשפטים ולא באמנות. נתתי את כל הכוחות שלי למה שעשיתי. הרגשתי שכדי לעסוק באמנות אני צריכה את הזמן ואת החופש, לא צריכה להיות מוגבלת.

כיום אני מרגישה אדם חופשי עם הזמן שלי והיצירה שלי. בשביל אמנות צריך להיות חופשי, ושופט הוא לא בנאדם חופשי. הוא חופשי להחליט, אבל חברתית הוא מאוד מוגבל.

כשהיית שופטת גם ציירת?

כמעט ולא, כי אין זמן. גם בפרקליטות המדינה לא היה זמן – הילדים היו קטנים והצטרכתי להספיק להכין את התיקים.

פתאום, אחרי כל השנים, אני מרגישה שאני יכולה לעשות עם הזמן שלי מה שרוצה.

אז את מרגישה פספוס שלא עזבת קודם?

לא, חס וחלילה. להיפך, אני מאוד שמחה שהייתה לי ההזדמנות, העבודה המשפטית שעשיתי הייתה מרתקת. אהבתי ונהניתי מכל התחומים בהם עסקתי. פשוט החיים קצרים, ואם רציתי לעסוק באמנות הייתי צריכה עוד זמן. הייתי מוכנה לחיות שלוש פעמים אבל אין את זה, ולכן עזבתי כדי להספיק ליצור.

יש אופטימיות בציורים שלך, צבעוניות. את מציירת יפה.

הרבה פעמים שאלתי את עצמי: איך אדע שהתמונה גמורה? כי אני עובדת עליה בהרבה שכבות. והיום אני יודעת מתי היא גמורה – כשהיא עושה לי שמח. אני חושבת שבמהות אני אדם עם שמחת חיים. אני רוצה שהתמונות שלי ישַמחו אנשים, שהתמונה תראה להם את הצד היפה של החיים.

אז בהחלט יש ביצירה שלי שמחה, כי זה מה שאני רוצה לשדר. אני רוצה לשדר כמה העולם יפה וכמה אפשר לראות את הדברים בצורה יפה. כך אני מרגישה. לכן זה יוצא צבעוני.

את רוצה לספר על התערוכה?

אלו שלושה פרויקטים נפרדים. יש תערוכה אחת של 9 ציורים ופסיפס מזכוכית שנקראת: "ציפורים – דעתן קלה?" בכולן יש ציפורים ודמות, עציצים כחולים ומסגרת בתוך התמונה. הן כולן תמונות שמן עם הרבה מאוד שכבות, ויש בהן אינטנסיביות חזקה של צבע. הצבעוניות מאוד אינטנסיבית. בכל תמונה ציפור אחרת.

התערוכה השניה היא בפוטושופ, ושמה: "שומו שמיים". זוהי תערוכה של 28 צילומים עם עננים ושמיים, שמרתקים אותי תמיד. התמונות חתוכות, מודפסות על מתכת ואלומיניום.

הפרויקט השלישי – ספר ששמו "למה לזרוק?" כולל צילומים של עבודות מיחזור, קסטים ושירים. הטקסטים מאוד אישיים ו-"לא מזייפים", בכל מיני נושאים קצת ביוגרפיים הנוגעים לליבי.

יש לך טיפים לקוראות? מנסיון חייך

תהנו מכל דבר שאתן עושות בחיים שלכן, תמצאו את הצד החיובי, הטוב. כתבתי זאת גם בספר שלי.

אני מקווה שאספיק לעשות עוד הרבה תמונות, צילומים, סיפורים, ספר המדבר על הסיפור המשפחתי שלי ופרויקטים נוספים.

אני בטוחה שהחיים של הגברים יפים ומעניינים, אבל אני מאוד נהניתי מהחיים שלי כאישה, לא הרגשתי מעולם מוגבלת כאישה. נהניתי מהילדים שלי, היום אני נהנית מהנכדים שלי ומהדברים מסביב, ומקווה שיהיה כאן שקט ושלום. כל כך כואב הלב לפתוח חדשות…

 

התערוכה: "ציפורים – דעתן קלה?"

פתיחה חגיגית: יום שישי, 9.10.2015 בשעה :12:00  נעילה: 7.11.2015

 

גלריית התיאטרון, תיאטרון ירושלים, רח' מרכוס 20

אוצרת התערוכה :נגה ארד-אילון

 

 

חגית רימון

hrimon@gmail.com

 

 

Leave a Comment

^ TOP