אני אוהב אותך דניאלה

מאת: חגית רימון

התמונה להמחשה בלבד

התמונה להמחשה בלבד

שמעתי אותך לוחשת בטלפון בחדר השינה, ומתכננת איך להפתיע אותי לרגל גיל שישים.

האישה של חיי, דניאלה. פגשתי אותך כשהייתי קצין טרי. מיד כשראיתיך, ידעתי שאני רוצה אותך איתי, לעד. עד שאעצום את עיניי. לצידי. לבנות איתך משפחה. בית. וכך היה. חיזרתי אחרייך בלהט. לא נתתי לך לחמוק ממני. ונענית לי. למזלי, נענית. בתוך כמה חודשים נישאנו, והקמנו משפחה, כמו שחלמתי. אך מידי פעם, התפרפרתי. ושיקרתי לך. לא הצלחתי לעמוד בפני הפיתויים מסביבי. לידי.

לפעמים חזרתי מאוחר בלילות. עם ריח של אישה אחרת. והמצאתי בדיות שונות ומשונות. והאמנת. או שלא. אבל השתדלתי לפצות אותך ככל שיכולתי. בתכשיטים. במילות אהבה. בנסיעות לחו'ל. בחופשות בארץ.

אחרי כל בגידה, קניתי לך זר פרחים. או תכשיט מנצנץ. אבל ככל שהשנים עברו, ראיתי עצב בעינייך. מעין תחושת השלמה, עם הבעל הפרפר שאני. אך לא הצלחתי להפסיק. ואולי בעצם לא כל כך רציתי. לפני כמה שנים, בלילה קר, חיפשת הודעות מסגירות בפלאפון שלי. אך לא מצאת דבר, כי ידעתי היטב להסתיר. למחוק עקבות. להנות משני העולמות. ומידי פעם שאלת למעשיי, התעניינת, ותמיד הכחשתי. תמיד. כי לא רציתי לאבד אותך. אך כעת, אני מבטיח דניאלה, אהובה שלי, אם ילדיי והאישה של חיי. אני שלך, ורק שלך, לעד. עד שאעצום את עיניי. בי נשבעתי.

דניאלה

אנחנו כבר שלושים וחמש שנים ביחד. חיימקה ואני. בשבוע הבא הוא יהיה בן שישים, ואני מתרגשת. אני מארגנת לו מסיבת יום הולדת שלא ישכח לעולם. שבכל פעם שהוא ייזכר בה, הוא יחייך.

אני אוהבת את חיימקה, למרות הכל. לא תמיד היה לי קל איתו. הוא חושב שאני לא יודעת, אבל אני יודעת. אני יודעת שהוא בגד בי, לא פעם אחת ולא פעמיים. הוא בגד בי המון. ובכל פעם שגיליתי זאת, זה פגע בי והרגשתי אגרוף נכנס לי לתוך הלב. כשהיינו צעירים, דיברתי איתו על זה. הוא תמיד הכחיש, אמר שרק אותי הוא אוהב, עד שפעם אחת הראיתי לו מכתב אהבה שמצאתי ברכב, והוא הודה. הודה ש"נפל ברשת". ונשבע שיפסיק. אך הוא לא הפסיק.

שקלתי להתגרש, סיפרתי לחברות הטובות שלי. כל אחת שיתפה אותי בסיפורים שלה על הבעל. אחת אמרה שהוא מתנהג אליה מגעיל, משפיל אותה ומזלזל בה, עד שהחליטה לזרוק אותו. השנייה סיפרה לי שהיא גילתה שלבעלה יש מאהבת, וכמה חודשים אחר כך הוא נפרד ממנה. והשלישית אמרה שהיא בכלל לא אוהבת את בעלה, ונשארת איתו רק מהפחד להישאר לבד, ומהפחד הכלכלי.

ואני, שמתי את הכל על כף המאזניים. מצד אחד – משפחה, ילדים, יציבות כלכלית ורגשית, אהבה (כן, אני אוהבת אותו), נסיעות, בילויים ויש לי כל מה שאני רוצה (פרט לנאמנות), ומצד שני הפלירטוטים שלו והבגידות שלו מידי פעם.

בגיל שלושים ושש החלטתי שגם לי מגיע. ומצאתי לי מאהב. בעצם, הוא זה שמצא אותי. עבדנו ביחד, והוא לא הפסיק לחזר אחריי. עד שהחלטתי להיענות לו. ו… אשמור לעצמי את הפרטים העסיסיים, אבל בהחלט אני מודה שנהניתי. ואפילו מאוד…

לא הכל שחור ולבן בחיים. יש גם ורוד ואפור וצהוב… ואני שמחה שלמרות הכל – נשארתי עם חיימקה.

 

 

 

Leave a Comment

^ TOP