הנס שלי – טור מרגש מאת דורית ישראל

מאת: דורית ישראל

 

דורית ישראל

דורית ישראל

 

קצת יותר משנתיים אני גרה בדירה הנוכחית. עברתי בחיפזון חודש אחרי שהוא יצא מהבית שגרנו בו יחד, כמה חודשים לפני הגירושין.

הוא הפציר בי לא לעבור, אבל אני הייתי נחרצת. הוא הפציר בי לאפשר לו לחזור לבית ההוא. לא הסכמתי.
צהריים אחד הוא הופיע בדירה שגרנו בה יחד, הזמנתי אותו לאכול איתנו, אבל הוא היה כל כך כעוס ונסער, שבאותו יום החלטתי לחפש דירה קרובה לבית הורי.
בערב הוא התקשר להתנצל.
הדירה הזאת נקרתה בדרכי בדרך נס ממש. שני בניינים מבית הורי, בזמן הנכון ובמחיר סביר, שיכולתי לעמוד בו.
עברתי לכאן עם שני ילדים, בגדים, מקרר ישן, מכונת כביסה, עוד כמה מוצרי חשמל וארגזים, ארגזים, ארגזים של ספרים. למובילים אמרו, אין לה כלום.
הם באו עם טנדר, וסחבו ארגזים של ספרים,
אחר כך שאלו אם ילדיי מחוננים.
הוא היה צריך לחתום במשרד הפנים, שהוא מסכים שאעבור לכאן לבד עם הילדים.
הפקידה במשרד הפנים הוסיפה סטטוס חדש במחשב, "פרודה", מעכשיו אני פרודה רשמית.
יום אחד הוא התקשר. "שימי לב לדואר בתיבה", אמר. "יש מצב שיגיעו מכתבים על שמי." למה שיגיעו? שאלתי. "אתה חתמת, כתוב שאנחנו פרודים ואתה גר במקום אחר." "כן, אבל החלפתי תעודת זהות ובטעות נתנו לי את הכתובת שלך", זה לא יכול להיות, נחרדתי, "זה כן", הוא ענה, "אני אראה לך ותשימי לב שלא יגיעו מכתבים ממשלתיים, מההוצאה לפועל למשל" עכשיו באמת נבהלתי. היו לו נושים. אני הייתי ערבה.
הוא שלח את הילדה עם תעודת הזהות החדשה שלו להראות לי ואני נכנסתי למיטה ולא יצאתי. השמיים שוב נפלו עלי.
למחרת התייצבתי במשרד הפנים. מהומת אלוהים התרחשה שם אחרי שהופעתי. זו הייתה פשלה איומה. נאלצתי לכתוב מכתב למנהלת המחוז שתקרא לו ושיתקנו את הטעות.
יומיים אחר כך התקשרו אלי להודיע לי שהחליפו לו כתובת. הוא כבר לא "גר" אצלי יותר.
זו הייתה טעות, אמר. "הפקידה התבלבלה."
מילאתי את הבית בכל מה שאני רציתי ושאני בחרתי ושמתאים לי ולילדיי.
לא היו לי פטיש, מסמר, או אפילו מקדחה, הוא לקח. הוא לקח אפילו את ארגז הכלים, תכשיט שקנה לי ערב חופה ועוד כל מני דברים חסרי חשיבות.
הבית הזה מלא אור. הרגשתי את זה מהפעם הראשונה שנכנסתי אליו.
כל כך רציתי שהבית יהיה שלי. רק שלי ושל הילדים. לא שלו.
קניתי רהיטים ותליתי ציורים שאחותי ציירה לי.
בכל יום אחים שלי הופיעו כאן מיד אחרי עבודה ושאלו "מה יש עוד היום לעשות?" לא נשארתי לבד, אפילו לא לרגע.
הם תלו, הרכיבו, ניסרו בידיים מלאות אהבה.
והיה לי בית. חלקת אלוהים קטנה וצנועה וככה אני אוהבת אותה.
בסוף השנה הראשונה הופיעה כאן פתאום בעלת הבית, חיבקה אותי, נישקה אותי ואמרה, "לא מעלה לך את שכר הדירה, אני אוהבת אותך,"
הדירה הזאת היא נס, אחד מני רבים.
אני אוהבת אותה ונוח לי לשהות בה לבדי, גם כשהיא ריקה היא טובה אלי. אני ישנה בה בשלווה.

 

הצטרפי לאתר אישה בפייסבוק ותהני מסטטוסים מעודדים, כתבות, וסופשבוע מופלא לנשים – 19-20 בדצמבר בפולג

 

 

‎‎פרסום‎ by ‎אתר אישה‎.‎

1 Comment

Leave a Comment

^ TOP