מדריך ידועים בציבור- כל מה שחשוב לדעת/ עו"ד אריאל דרור, משרד עורכי דין המתמחה בדיני משפחה וירושה

קוראים נכבדים, שלום רב,

מדריך זה הינו מדריך ייחודי ויעודי, אשר חובר על מנת לענות על כל השאלות הנובעות מתחום חיי הידועים בציבור.

מדריך זה  עונה על שאלות רבות המתעוררות בתחום, לרבות:

 

  1. למה זכאית בת הזוג לאחר הפרידה?
  2. מתי יפסקו מזונות משקמים?
  3. אימתי יהיה למי מבני הזוג חלק בירושת בן הזוג שהלך לעולמו?
  4. כיצד יחולק רכוש שנצבר טרם תחילת הקשר?
  5. האם ניתן לחלק נכסי קריירה בין ידועים בציבור?
  6. מהן דרישות הפסיקה על מנת שניתן יהיה להכיר בזוג כידוע בציבור?
  7. כיצד נפסקים מזונות לילדיהם של הידועים בציבור?

במדריך זה תמצאו חומר רב בנוגע לזכויותיהם של הידועים בציבור, אשר ידריך אתכם בכל בעיה שעלולה להתעורר בנושא.

כמו כן, המדריך כולל שאלות ותשובות שהגיעו למשרד במהלך השנים, בנושא זה.

בנוסף, כולל המדריך אסופה של סקירות משפטיות בנושאים הרלונטים, מביהמ"ש השונים.

אנו מקווים כי מידע זה יהיה לכם לעזר, ויקל עליכם לקבל מענה לשאלות בפניהם אתם עומדים.

כל האמור במדריך זה  לא בא במקום ייעוץ משפטי פרטני ולא מהווה לו תחליף. ההסתמכות על המידע באחריות המשתמש בלבד

love

זכויותיהם השונות של ידועים בציבור

מהו מוסד "הידועים בציבור"?

פעמים רבות אנו נתקלים בבני זוג בעשורים המתקדמים לחייהם, אשר סיימו את נישואיהם הראשונים לאחר תקופה ממשוכת, והם בוחרים לנהל קשר זוגי נוסף, הפעם ללא נישואין.

הסיבות  לניהול קשר מחייב ללא נישואין הינן מגוונות, ויכולות לנבוע, בין היתר, מהליך גירושין קשה שעבר מי מהצדדים בעת סיום נישואיו הראשונים, או מגיל מתקדם יחסית, בו אין הצדדים מעוניינים לערוך טקס נישואין נוסף.

על מנת שבני זוג המנהלים קשר זוגי ללא נישואין, יוכרו, מבחינה משפטית, כידועים בציבור, עליהם להוכיח כי אין מדובר בקשר קצר ובלתי מחייב, אלא בזוג החי חיי אישות, המושתתים על יחסי חיבה, אהבה מסירות ונאמנות, אשר מנהל משק בית משותף, כנהוג ומקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני.

הגדרת בני זוג כידועים בציבור מלווה במשמעויות משפטיות נרחבות, שכן לידועים בציבור קיימות זכויות וחבויות האחד כלפי השני.

מהם הזכויות והחובות של ידועים בציבור?

זכאות בת הזוג למזונות במהלך החיים המשותפים :

החוק אינו מקנה לידועה בציבור זכות למזונות במהלך החיים המשותפים, או לאחר פרידה.

אולם, במקרים מסוימים ניתן להסיק כי קיים בין הידועים בציבור מעין הסכם בע"פ, לפיו הידוע בציבור חייב לזון ולפרנס את הידועה בציבור, כל זמן שהם חיים יחד כבעל ואישה. הדבר מקבל משנה תוקף מקום בו האישה אינה עובדת או אינה משתכרת דיו למחייתה, והצדדים מנהלים חשבון משותף, אליו מפקיד בן הזוג את משכורתו, וממנו מושכת האישה כספים.

זכאות למזונות משקמים לאחר פרידה:

במקרים מסוימים קבעו בתי המשפט כי ידועה בציבור תהיה זכאית למזונות לאחר הפרידה. מזונות מסוג זה מכונים "מזונות משקמים", שכן מטרתם לעזור לאישה להשתקם לאחר הפרידה.

גם אם בני הזוג לא ערכו הסכם המקנה לאישה מזונות מסוג זה- ביהמ"ש בכל זאת עשוי לקבוע כי הינה זכאית לכך.

ככל שהנסיבות יצביעו על מצב כלכלי קשה של האישה,  קשר ארוך טווח, ילדים שנולדו במהלך הקשר, גיל מתקדם, גבר בעל יכולות כלכליות, ותלות כלכלית של האישה בגבר- ביהמ"ש יטו לפסוקם, ולהיפך.

חשוב לזכור שמדובר למזונות לזמן מוגבל, אשר לא בהכרח יכסו את כלל צרכי האישה, והם למעשה נועדו אך ורק "להעמיד אותה על הרגליים", עד אשר תוכל להסתדר בכוחות עצמה.(הרחבה בנושא מצויה במאמר במדריך זה).

זכאות לרכוש:

לאחר שנקבע כי בני זוג הינם ידועים בציבור, אזי ניתן יהיה לבחון טענות לזכאות ברכוש. מאחר ואים דמובר בבנ הזוג נשואים, אזי יש להוכיח את תחולת הלכת השיתוף.

יש להבדיל בין רכוש שנצבר במשותף במהלך החיים המשותפים- ורשום על שם שניהם- כגון חשבון בנק משותף אליו הפקידו כספים- לבין נכסים שנרכשו ע"י מי מהם בנפרד. הפסיקה קובעת כי  כדי להחיל את הלכת שיתוף לגבי רכוש    נפרד – יש להוכיח כוונת שיתוף מפורשת כאשר נטל הוכחה כבד יותר על מי שמנסה להוכיח את כוונת השיתוף בנכסים של הזוג הידוע בציבור.

ביהמ"ש יבדוק ביהמ"ש את הלכת השיתוף בכל מקרה ומקרה בהתאם לנסיבות החיים המשותפים הספציפיות של הידועים בציבור.

אציין כי במקרה ובני הזוג אינן מעוניינים בשיתוף- מומלץ מאוד כי אלו יערכו הסכם ובו יעגנו את עקרונותיהם בנוגע לחלוקת רכוש במקרה של פרידה.

זכאות לירושה :

ע"פ חוק הירושה, חלקם  של בני זוג ידועים בציבור בירושה זהה לחלקם של בני זוג נשואים.

כלומר, בן הזוג הנותר בחיים מקבל מעיזבון המוריש את מה שהיה מקבל אילו היו נשואים כדין.

על מנת שזוג יחשב כידועים בציבור לצורך הזכאות בירושה, צריכים להתקיים תנאים הבאים:

 

א.         ניהול חיי משפחה ומשק בית משותף.

ב.         בני הזוג  לא היו נשואים אחד לשני.

ג.          בשעת מות אחד מהם לא היה בן זוגו נשוי לאחר.

ד.         לא קיימת  הוראה סותרת בצוואה.

חלוקת רכוש בין ידועים בציבור- הכיצד?

על פי הפסיקה, על מנת לקבוע כי בני זוג הינם ידועים בציבור, יש להוכיח שני יסודות מצטברים:

  1. קיום חיי אישות כבעל ואישה.
  2. ניהול משק בית משותף.

בחינת התנאים תעשה בצורה סובייקטיבית – כלומר, בית המשפט יבחן כיצד ראו בני הזוג את מערכת היחסים ביניהם. כל מקרה ייבחן על פי נסיבותיו, מתוך ראייה כוללת של העובדות.

בשורה ארוכה של פסקי-דין, צומצמה הדרישה לאורח חיים תקין למינימום, ונקבע כי די בהיעדר קרע או פירוד של ממש על מנת למלא דרישה זו.

לאחר  שנקבע כי בני הזוג עומדים ביסודות אלו, וכאשר עולה טענה לזכאות ברכוש, יש להוכיח כוונת שיתוף, על מנת להחיל על בני הזוג את חזקת השיתוף בנכסים – ביחס לכלל הנכסים או ביחס לנכס ספציפי העומד לדיון.

ביחס לבני זוג נשואים, נקבע בפסיקה כי יש להוכיח את קיומם של אורח חיים תקין ומאמץ משותף על מנת להחיל עליהם את חזקת השיתוף. כאשר זו קמה- היא קמה לגבי כלל הנכסים שנצברו במהלך הנישואין, עד למועד הקובע.

אולם, אצל בני זוג ידועים בציבור, הקמתה של חזקת שיתוף – ככל שזו הוכחה ולא הובאו ראיות לסתירתה – עשויה להעיד רק על שיתוף בנכסים המשמשים את בני הזוג בחייהם היום-יומיים, או בכאלה שנרכשו על ידיהם במשותף.

על כן, באם מי מהצדדים טוען לשיתוף בנכסים אחרים של מי מהם, לרבות כאלו שנצברו על יד מי מהצדדים במהלך בתקופת החיים המשותפים – עליו להביא ראיה נוספת שתעיד על כוונת שיתוף.

ראיה זו יכולה להיות, לדוגמה, קיום יחסי תלות, השקעה כספית בנכס, ואמרות של בני הזוג בנוגע לשיתוף בנכס.

יצוין כי טיב הנכס, לגביו נטענת טענת שיתוף , משפיע על מהות התשתית הראייתית הנדרשת לביסוס חזקת השיתוף. ככל שמדובר בנכסים "משפחתיים" – כגון דירת מגורים בה גרו הצדדים משך זמן רב- תידרש רמה נמוכה יותר של ראיות להוכחת היסודות המקימים את חזקת השיתוף.

בנוגע להחלת חזקת שיתוף על נכסים עסקיים, יובהר כי הפסיקה אינה שוללת החלת שיתוף בין ידועים בציבור על נכסים עסקיים או נכסים שכבר היו בידי בן הזוג לפני קיומם של יחסי ידועים בציבור, אולם כאן נטל ההוכחה יהיה גבוה יותר, ויהיה צורך בהוכחה כבדת משקל, ביחס לשיתוף בנכסים אלה.

אציין כי על פי הפסיקה, יכולים להתקיים מצבים בהם ידועים בציבור ינהלו משק בית משותף ויזרימו אליו את הכנסותיהם – אך ישמרו על הפרדה רכושית בכל הקשור לשאר נכסיהם, או מצבים בהם קיים שיתוף לגבי מספר מסוים של נכסים, תוך שמירת הפרדה ביחס לסוג אחר של נכסים. נטל ההוכחה בכל מקרה מוטל על הטוען לשיתוף.

יודגש, כי כאשר נעשית בחינה של כוונת שיתוף, בתי המשפט בוחנים שלל פרמטרים, לרבות מדוע בני הזוג בחרו לא להינשא – האם היו מנועי חיתון, האם הקשר היה "בתקופת מבחן", האם יש מניעה אידיאולוגית, וכן טיב הקשר הזוגי, נסיבותיו והכוונות המונחות בבסיסו, קיום חשבונות בנק משותפים, רישום נכסים על שם שני בני הזוג, אורך הקשר, קיום ילדים משותפים, ותרומתו הכלכלית של כל צד בקשר.

על פי הפסיקה, העובדה שבני-הזוג בחרו שלא להינשא, אינה שוללת את האפשרות להחלת חזקת שיתוף – אולם הדבר יכול להשפיע על נטל ההוכחה. דהיינו, באם יוכח כי לא הייתה כל מניעה להינשא – אולם בני הזוג בחרו שלא לעשות כן, הדבר עלול להקשות על נטל ההוכחה בכל הנוגע להוכחת כוונת שיתוף, שכן ההחלטה שלא להינשא עלולה להעיד על ארעיות הקשר, ו/או רצון הצדדים להפריד את רכושם.

קביעת מזונות ביחס לילד שהוריו אינם נשואים זה לזו

כללי:
בהתאם לנתוני הלמ"ס, בשנים האחרונות חלה עליה חדה במספר האמהות החד הוריות, וכן במספר הזוגות המגדלים יחד ילדים, ללא נישואין- היינו, חיים כידועים בציבור.

ע"פ הנתונים, כ-95%, מהזוגות בישראל הינם הם נשואים, כ-73 אלף זוגות, הם בני זוג שחיים יחד, אך אינם נשואים זה לזו. בנוסף, מספר האמהות החד הוריות הרווקות לילדים עד גיל 17 גדל מ-8.4 אלף בשנת 2000 ל-13.5 אלף בשנת 2011.

כיצד נקבעים מזונות לילד שהוריו אינם נשואים זה לזה, וכיצד משפיע מצבם האישי על זכויותיו?

במקרה בו זוג מתגרש, ברור לנו כי האם רשאית לתבוע מזונות לילדיה, והם יקבעו בהתאם להכנסות ההורים וצרכי הילדים.

אולם, מה קובע החוק במקרה בו מדובר בידועים בציבור?

חשוב להדגיש כי זכאותו של ילד למזונות אינה קשורה למצבו המשפחתי של הוריו.

ילד זכאי לסיפוק צרכיו, בין אם הוריו נשואים זה לזה, ובין אם לאו, ובין אם נולד כתוצאה מקשר נישואין, מרומן או מסטוץ חד פעמי, והדבר אינו מעלה ואינו מוריד  מחובת האב לדאוג למזונות הקטין עד להגיעו לבגרות.

(המאמר אינו מתייחס למצב בו ילד נולד כתוצאה מתרומת זרע אנונימית, שם לא ידועה זהות האב וממילא הוא לא נטל על עצמו חובות)

אולם, חשוב לציין כי למצבם האישי של ההורים ישנם השלכות על ילדיהם:

ראשית, העובדה כי ההורים אינם נשואים משליכה על נושא האבהות.

ככלל,  כאשר לזוג נשוי נולד ילד- הרי שהבעל ירשם אוטומטית כאב, והילד יקבל את שם משפחתו.

במקרה בו הזוג אינו נשוי- על האב להצהיר על אבהותו, ולבצע רישום במשרד הפנים.  ללא הרישום- הילד יישא את שם משפחתו של אמו בלבד.

באם האב מסרב לבצע רישום זה, יש להגיש תביעת אבהות, ורק לאחר קביעת האבהות- בד"כ באמצעות בדיקת רקמות-  ניתן יהיה לחייבו במזונות.

השלכה נוספת יכולה להתעורר מקום בו הקטין נולד כתוצאה מסטוץ מזדמן, ובאם יוכח כי האישה רמתה את האב ונכנסה להריון בכוונה ( היינו, הגבר הפך לאב בעל כורחו).

במקרים כאלו, לעיתים ביהמ"ש לא יפסקו סכום מזונות גבוה, מתוך הנחה כי האישה נטלה סיכון מחושב.

עריכת הסכם כולל ביחס לקטין- פתרון יעיל ומומלץ

על מנת למנוע בעיות עתידיות,  וכאשר גבר ואישה מחליטים להביא לעולם ילד ללא נישואין, בין אם כתוצאה מניהול קשר של ידועים בציבור, ובין אם לכל אחד מהם בן זוג אחר( בני זוג חד מיניים) מומלץ מאוד לערוך הסכם מקיף עוד קודם להולדת הילד,  או לכל הפחות- מיד עם היולדו, ולהתייחס לכל הנושאים העומדים על הפרק,  כגון מימון בדיקות ההיריון,  ברית, גובה מזונות הקטין, משמורת,  סדרי ראיה, קביעת שם משפחתו של הילד, וחלוקת רכוש.

כמו כן, יש לכלול בהסכם רכיבים נוספים שלא בהכרח יהיה בהם שימוש, אולם נועדו להגן על הילד בעתיד, כגון זהות המשמורן במידה וההורה המשמורן ילך לעולמו, האם מותר למי מהצדדים לעבור דירה ואם כן- לאיזה מרחק?, מה קורה אם מי מהצדדים מתחתן, סכום המזונות במקרה של פטירה, מה קורה במצב בו מופר ההסכם, או שלא ניתן לעמוד בו עוד, וכיוצב'.

אציין כי במקרה של ידועים בציבור הגרים יחד וצוברים רכוש, מומלץ מאוד לערוך הסכם כולל המסדיר לא רק את נושא המזונות, אלא אף את המשמורת וחלוקת הרכוש- במקרה של פרידה.

פסיקת מזונות משקמים ל"ידועה בציבור"

המונח ידועים בציבור מתייחס לאיש ואישה, החיים חיי אישות ומנהלים משק בית משותף , מתוך קשר של אהבה ומחיבות, כאשר הם בחרו ביודעין שלא להינשא זה לזו.

זכויותיהם של הידועים בציבור אינן רחבות כמו זכויותיהם של בני הזוג הנשואים, ומרביתם אף אינן מוסדרות בחוק.

במאמר זה נבחן האם לידועה בציבור הזכות לקבלת מזונות לאחר פרידתה מבן זוגה.

זכאות האישה למזונות במהלך הקשר:

ידועה בציבור לא בהכרח תהיה זכאית למזונות מבן זוגה במהלך חייהם המשותפים, בעוד בעל מחויב לזון את אשתו כחלק מחובות הנישואין.

אולם, הפסיקה קבעה כי ניתן להסיק במקרים מסוימים כי קיים בין הידועים בציבור מעין הסכם בע"פ, לפיו הידוע בציבור חייב לזון ולפרנס את הידועה בציבור, כל זמן שהם חיים יחד כבעל ואישה.

האם ידועה בציבור תהיה זכאית למזונות משקמים לאחר פרידה?

בעוד שע"פ ההלכה היהודית, בעל חייב במזונות אשתו עד למתן הגט, אין חקיקה הקובעת כי ידועה בציבור זכאית למזונות לאחר הפרידה.

אולם, במקרים מסוימים הפסיקה קבעה כי אישה, אשר הוכיחה לביהמ"ש כי הייתה ידועה בציבור, תהיה זכאית למזונות לאחר הפרידה. מזונות מסוג זה מכונים "מזונות משקמים", שכן מטרתם לעזור לאישה להשתקם לאחר הפרידה.

כאשר הצדדים ערכו ביניהם הסכם מפורש לפיו האישה תקבל או לא תקבל מזונות לאחר הפרידה- הרי שיש לנהוג ע"פ ההסכם.

כאשר הצדדים לא ערכו הסכם, ביהמ"ש יבחן את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ויבדוק האם בנסיבות המקרה ראוי וצריך לקבוע מזונות משקמים לצורך הגנה על  "הצד

החלש". כך למשל,  יבדוק ביהמ"ש את משך הקשר, האם יש לצדדים ילדים משותפים, האם  האישה עובדת ו/או האם יש לה יכולת לעבוד, מהו מצבה הפיזי וגילה עם סיום הקשר, האם בן הזוג עובד, מהם יכולותיו הכלכליות,  וכיוצב'.

מאחר ואין חוק הקובע כי לידועה בציבור זכות למזונות משקמים, לא ניתן לקבוע מראש באילו מקרים יפסקו מזונות משקמים ובאילו לא.

ניתן לומר כי ככל שביהמ"ש יתרשם כי בני הזוג חיו יחדיו במשך תקופה ארוכה, והאישה הסתמכה על הגבר לצורך פרנסתה, ועל כן כעת, עם הפרידה, אין היא יכולה לכלכל עצמה, בעוד הגבר עובד ומכלכל עצמו במידה מספקת, גובר הסיכוי כי ביהמ"ש יחליט לפסוק לאישה זו מזונות משקמים, על מנת ליצור שוויון כלכלי יחסי בינה לבין הגבר.

לאיזו תקופה יפסקו המזונות המשקמים?

גם אם נפסקו מזונות משקמים, הרי שהסכום שיפסק הינו סכום מוגבל, שלא בהכרח יכסה את כלל צרכי האישה, שכן הוא נועד רק לעזור לה "לעמוד על רגליה" .

בשל סיבה זו, סכום המזונות לא יינתן לכל ימי חייה של האישה אלא רק לתקופה קצובה, הדרושה לאישה להשתקם מבחינה כלכלית, התלויה גם היא בנסיבות העניין,.

על ידועים בציבור, צוואות וירושות

כאשר נקבע כי בני זוג הינם בגדר ידועים בציבור, הם זכאים לזכויות שונות מתוקף כך. מאמר זה יעסוק בהרחבה בחלוקת עזבון וחלוקת רכוש בין ידועים בציבור.

ע"פ חוק הירושה, בן הזוג הנותר בחיים יירש את בן זוגו (משהוכח שמדובר בידועים בציבור) כאילו היו בני זוג נשואים – וזאת לאחר עמידה בתנאים המצטברים הבאים:

א.         ניהול חיי משפחה ומשק בית משותף.

ב.         בני הזוג  לא היו נשואים אחד לשני.

ג.          בשעת מות אחד מהם לא היה בן זוגו נשוי לאחר.

ד.         לא קיימת  הוראה סותרת בצוואה.

מה הדין כאשר אין בנמצא צוואה?

כאשר לא קיימת צוואה- וקיימת עמידה בארבעת תנאים אלו, אזי קל יותר לטעון כי בן הזוג הנותר בחיים זכאי למחצית מהעזבון. אולם, עלולה להיות מחלוקת לגבי היקף העזבון- שכן יתכן וחלק מהרכוש נצבר עוד טרם החיים המשותפים ועל כן לכאורה אינו בר חלוקה.

מה הדין כאשר יש בנמצא צוואה?

כאשר קיימת צוואה חוקית, אזי יש לנהוג על פיה (כאשר לא הוגשה התנגדות).

ניטול דוגמה, לפיה מנוח מצווה בצוואתו 20% מעזבונו לבת זוגו.

לאור התנאי הרביעי לעיל – בת הזוג לא תירש מחצית מהעזבון, אלא רק 20%,  מאחר ואכן קיימת הוראה אחרת בצוואה – ההוראה הקובעת כי היא תירש רק 20%.

אולם – אין מדובר ב"סוף פסוק".

בת הזוג, במקרה זה, יכולה להגיש תביעה כנגד העזבון, ובה לטעון כי היא זכאית למחצית מרכוש אשר נצבר במהלך החיים המשותפים, מתוקף היותה ידועה בציבור.

זכאות זו – למחצית מהרכוש – אינה תלוית חוק הירושה ותנאיו – אלא נובעת מעצם היותם ידועים בציבור.

חשוב לציין כי זכאות זו אינה אוטומטית, שכן גם אם הוכח כי בני זוג הינם ידועים בציבור, על התובעת לעבור משוכה נוספת – ולהוכיח כוונת שיתוף בנכסים העומדים לחלוקה – כלומר, עליה להוכיח כי היא והמנוח שיתפו האחד את השני בנכסים לגביהם נטען כי הינם משותפים. ללא הוכחת כוונת שיתוף זו – לא יכולים להחשב נכסים אלו כמשותפים, והם יהיו שייכים רק לצד אשר צבר אותם, ועל שמו הם רשומים.

אציין כי נטל ההוכחה לכוונת שיתוף הינו כבד יותר ככל שמדובר בנכסים שלא שמשו את בני הזוג באופן יומיומי ו/או לא נרכשו על ידי שניהם יחד, ובבני זוג אשר באופן מודע לא נשאו- אף שלא הייתה מניעה לכך.

לדוגמה, נניח ובני זוג רכשו יחד דירה במהלך החיים המשותפים והיא רשומה על שם שניהם.

במקרה שכזה, נטל ההוכחה להוכחת שיתוף הינו נמוך מאוד- שכן הרישום מעיד על כוונת שיתוף.

על כן, בת הזוג תוכל, ביתר קלות, לטעון כי מגיע לה מחצית מחלקו של המנוח בדירה, בנוסף לחצי שלה בדירה – היינו, לבעלות של 75% על הדירה – אף אם הוראות הצוואה מבטיחות לה חלק נמוך בהרבה.

מנגד, אם למנוח היה עסק שנוסד לפני תחילת הקשר, ולבת הזוג יש ידיעה רופפת בלבד אודותיו, ואין לה תרומה ממשית אליו- אזי יקשה עליה להוכיח כי קיימת כוונת שיתוף, וכי מגיע לה חצי מהזכויות בעסק, שנצברו במהלך הקשר.

שאלות ותשובות

שאלה: אני ובת זוגי גרנו יחד משך 12 שנים. לא היינו נשואים מאחר ובת זוגי לא הצליחה לקבל גט מבעלה. לפני כשנה, חלתה בת זוגי , הפסיקה לעבוד ואני סעדתי אותה. לפני חודשיים היא נפטרה, ולא ערכה צוואה. האם יש לי זכות כלשהי ברכוש שלה?

לפי החוק, ידוע בציבור יכול לרשת את בן זוגו כאילו היה נשוי לו, בהתקיים מספר תנאים, ואחד מהם הינו כי בן הזוג לא היה נשוי בעת פטירתו. במקרה שלך, היא הייתה נשואה, ועל כן אינך היורש החוקי שלה. כמובן שאם היא היתה בוחרת לערוך צוואה ולרשום אותך כזוכה- הרכוש שלה היה מתחלק בהתאם להוראות הצוואה.

שאלה: בעלי מסרב לתת לי גט מזה 4 שנים. לפני כשנתיים הכרתי בן זוג חדש, ואני גרה עימו בדירתו. אנו מתנהגים כזוג לכל דבר ועניין, כולל שיתוף כלכלי. האם אני נחשבת כידועה בציבור שלו, למרות שאני עדיין נשואה?

הגדרת המונח "ידועה בציבור" מתייחסת לבני זוג המקיימים יחסי אישות ומנהלים משק בית משותף, שלא במסגרת נישואין. כלומר, ידועים בציבור יכולים על פי הגדרה זו להיות גם אנשים נשואים וגם רווקים או גרושים, כל עוד הם עומדים בהגדרה הנ"ל.

שאלה: אני ובן זוגי מנהלים יחד קשר מחייב מזה כ-10 שנים. יש לנו ילד משותף, ואנו גרים תחת קורת גג אחת. איני עובדת, אלא מושכת כספים מהחשבון המשותף, בהסכמת בן זוגי, שמשתכר סכומים גבוהים. באם אני ובן זוגי נפרד, מהן זכויותיי ומהן זכויות בני?

באם את ובן זוגך תיפרדו, אזי ילדך יהיה זכאי למזונות, שיפסקו בהתאם להשתכרות בן זוגך, השתכרותך וצרכי הילד עצמו. אין כל משמעות לעובדה כי את ובן זוגך אינם נשואים בכל הנוגע לפסיקת מזונות קטין.

ביחס אלייך, הרי שלעיתים ביהמ"ש פוסקים מזונות משקמים לידועה בציבור, כאשר מוכח כי האישה אינה יכולה לקיים את עצמה, כי בן הזוג מסוגל לשלם, באם לא הוסכם ביניכם אחרת ובהסתמך על פרמטרים נוספים, כגון משך הקשר וקיום ילדים משותפים. מזונות אלו יפסקו לזמן מוגבל, ובסכום עליו יחליט ביהמ"ש. אציין כי ביהמ"ש לא ממהרים לפסוק מזונות מסוג זה, אלא במקרים מיוחדים כאשר יכולת ההשתכרות של האישה אינה גבוהה.

ביהמ"ש קיבל תביעתו של גבר להכרה בו כידוע בציבור

בפסק דין אשר ניתן בביהמ"ש לעניני משפחה בטבריה (כב' השופט אסף זגורי) במסגרת תמ"ש 27446-11-10 ס.ב נ' מ.נ נתקבלה תביעתו של גבר לפיה הינו הידוע בציבור של הנתבעת, וכי התקיים ביניהם שיתוף רכושי. כפועל יוצא- חויבה הנתבעת להשיב כספים שגזלה ממנו לאחר הפרידה.

רקע:

הצדדים הכירו בשנת 2003, ולאחר מכן החלו לחיות יחד כידועים בציבור, בדירתה של הנתבעת, עד פרידתם בשנת 2010. התובע טוען כי ניהלו משטר של ידועים בציבור, לרבות שיתוף ברכוש, בעוד הנתבעת טוענת להפרדה ברכוש. התובע דורש קבלת כספים ונכסים אותם לקחה הנתבעת לאחר הפרידה, וכן כספים שהשקיע בדירתה.

טענות התובע:

התובע טוען כי חוזה השכירות שנערך ביניהם היה למראה עין בלבד, ולא הייתה כוונה אמיתית כי ישלם לה דמי שכירות עבור המגורים בדירתה, ועל כן אין לו כל חוב כלפיה.

התובע מבקש, בין היתר, לקבל חזרה כספים שהשקיע בשיפוץ הדירה, ובקניית מטלטלין, וכן כי הנתבעת תשיב כספים שמשכה מחשבונו לאחר הפרידה.

טענות הנתבעת:

הנתבעת תחילה טענה כי לא נוהל קשר של ידועים בציבור, אלא משנת 2005.  כן נטען כי נכרת בינה לבין התובע הסכם שכירות, בו הוא לא עמד, ועל כן הוא חייב לה כספים.

הנתבעת מכחישה שיתוף ברכוש.

ביהמ"ש פסק:

ביהמ"ש בחן את עדויות הצדדים בדבר הקשר ביניהם וקבע כי הוכח כי הינם ידועים בציבור. לאחר קביעה זו, יש לבחון האם משטר זה כלל גם שיתוף ברכוש.

ביהמ"ש קבע כי עדות הנתבעת ביחס לאי שיתוף ברכוש אינה סבירה ואינה עומדת בקנה אחד עם העובדות.

ביהמ"ש הבהיר כי יש להוכיח כוונת שיתוף מיוחדת במקרה של בני זוג ידועים בציבור ( מאחר ואינם נשואים), ועל כן בחן את התנהלותם הכלכלית, לרבות שיתוף הנתבעת בחשבון הבנק של התובע ובכרטיס אשראי שלו, רכישת מיטלטלין משותפים וכיוצב'.

ביהמ"ש קבע כי מאחר והוכחה כוונת שיתוף, הרי שהתובע אינו זכאי לכספים אותם השקיע בדירת הנתבעת. מנגד, הוא זכאי לחלקו במטלטלין וכן לכספים אותם משכה הנתבעת מחשבונו לאחר פרידתם, וכן אינו חייב בדמי שכירות כלפיה.

ביהמ"ש דחה תביעתה של אישה להכרה בה כידועה בציבור של חסוי

בפסק דין אשר ניתן בביהמ"ש לעניני משפחה ברמת גן (כב' השופטת מירה דהן) במסגרת תמ"ש 39960/07 ז.ש.נ נ' ח.מ ( חסוי), נדחתה תביעתה של תובעת להכרה בה כידועה בציבור של הנתבע, כיום חסוי, מאחר ולא הוכיחה כי ניהלה יחד עם הנתבע חיי משפחה ומשק בית משותף.

רקע:

התובעת הגישה תביעה לסעד הצהרתי לפיו עליה להיות מוכרת כידועה בציבור של החסוי, וכפועל יוצא מכך- קיימות לה זכויות ברכושו. אשת החסוי ובתו- שהינם אפוטרופסיות- מתנגדות לכך בטענה כי לכל היותר הייתה היא פילגשו. הן אף הוציאו צו הרחקה כנגד בתה של התובעת, על מנת שלא תתקרב לחסוי.

טענות התובעת:

מזה כ-35 שנה, כאשר התובעת הייתה נערה בת 17 והחסוי עו"ד כבן 40, ניהלו הם מערכת יחסים וחיי משפחה מלאים ומשותפים, ואף נולדה להם ילדה, בת כ-19 שנים. לטענתה, הוא העביר לה מימון חודשי, לרבות מימון לימודיה ושיפוצים בביתה, הם נפגשו כל יום למשך מספר שעות, יצאו יחד לבילויים, אכלו יחד, וטיפלו בביתם המשותפת. בשל כך, יש להכיר בה כידועה בציבור, וכפועל יוצא- יש ליתן לה חלק מסוים ברכושו.

טענות החסוי- באמצעות אשתו ובתו:

העובדה כי התובעת חיכתה זמן כה רב להגשת תביעה זו, כאשר החסוי לא יכול להביא את גרסתו המלאה לאירועים- מראה על פגם ושיהוי מטעם התובעת, ומוכיחה כי לא נוהלה מערכת יחסים של ידועה בציבור. כן נטען כי התובעת הינה פילגשו של החסוי, בייחוד מאחר והם גרו בדירות נפרדות לאורך כל התרופה, החסוי המשיך להיות נשוי לאשתו מזה כ- 50 שנה, ותא זה היה התא המשפחתי היחיד בעבורו. התובעת לא הביאה כל ראיה כי ניהלה עם החסוי חיים משותפים, לרבות קבלות ביחס לתמיכה כלכלית.

ביהמ"ש פסק:

מאחר והחסוי לא יכול ליתן את עמדתו ביחס ליחסיו עם התובעת, הרי שמוטל עליה נטל מוגבר להוכחת תביעתה, עימה השתהתה זמן כה רב.

ביהמ"ש בוחן את התנאים המצטברים הנדרשים לצורך הוכחת קשר של ידועים בציבור, הכולל ניהול משק בית משותף וחיי משפחה, וקובע כי התובעת לא עמדה בהם. התובעת לא הוכיחה כי התראתה עם החסוי מדי יום, הצדדים לא גרו תחת קורת גג אחת, החסוי נותר נשוי לאשתו לאורך כל השנים, ניהל את יחסיו עם התובעת בהיחבא, העביר לה כספים במזומן,  ואף לא דאג לרשום את בתה כבתו.

אשר על כן, נדחתה תביעתה של התובעת והיא לא הוכרה כידועה בציבור. 

ביהמ"ש העליון חייב גבר לשלם מזונות לילדי ידועתו בציבור

בבע"מ 4751/12 אלמוני נ' אלמונית, במסגרת בקשת רשות ערעור שהגיש המערער,  קבע ביהמ"ש העליון כי ניתן לחייב אדם במזונות ילדיו הקטינים של בו זוגו הידוע בציבור- הביולוגיים או המאומצים- אף שאינם ילדיו שלו- וזאת מכח דיני החוזים.

רקע:

מדובר בצדדים שהיו ידועים בציבור . במהלך  הקשר החליטה האישה לאמץ ילד, והמערער הסכים להליך זה. לאחר הליך ארוך, אושר לאישה לאמץ 2 בנות. בתעודת הלידה באוקראינה נרשמה האם בלבד כמאמצת, אולם הגבר חתם על טופס לפיו יהיה אפוטרופוס באם האישה לא תוכל לטפל בבנות. לאחר הפרידה,  המערער התעלם כליל מהבנות, ועל כן האישה הגישה תביעה לחייבו במזונותיהם. ביהמ"ש לעניני משפחה קיבל התביעה, וביהמ"ש המחוזי דחה ערעור הגבר, וכעת דן ביהמ"ש בבקשת רשות הערעור.

טענות המערער:

מדובר בהלכה תקדימית, לפיה ניתן לחייב אדם במזונות קטינים שהוא אינו אביהם המאמץ או הביולוגי, ועל כן יד לדון בבקשת רשות הערעור. כן נטען כי  המבקש סירב לאורך כל הדרך לאמץ את הקטינות, ושיתוף הפעולה עם המשיבה נעשה אך ורק מתוך אהבתו אליה  וכאשר הוסכם כי האימוץ ייעשה אך ורק על ידי המשיבה והיא תישא במלוא האחריות.

כן נטען כי אין בדין האישי או בחוק כל בסיס לחיובו במזונות הקטינות, ולא הייתה שום הצדקה להקמת קונסטרוקציה חוזית בנסיבות העניין. גם חתימתו של המבקש על מסמך "התחייבות לאפוטרופסות" אינה מטילה עליו שום חבות במזונות הקטינות בהווה, אלא רק במקרה שבו חלילה יקרה למשיבה אסון.

טענת  המשיבה:

אין הצדקה להתערבות בית המשפט העליון ב"גלגול שלישי". כן נטען כי אין מקום לאפשר למבקש לנתק באופן פתאומי כל קשר עם הקטינות ולהתנער מכל אחריות כלפיהן תוך התעלמות מהסתמכות המשיבה והקטינות על התנהגותו בעבר, לרבות תמיכתו הכלכלית.

ביהמ"ש פסק:

הבקשה מעוררת שאלה חשובה החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים ולפיכך מצדיקה מתן רשות ערעור, אולם לאחר דיון בה – מחליט ביהמ"ש לדחות הבקשה, תוך שהוא מאשרר את פס"ד של ביהמ"ש לענייני משפחה וביהמ"ש המחוזי. ביהמ"ש מבהיר כי אין מדובר כאן בהלכה הגורפת בדבר חיוב גבר במזונות מי שאינו ילדו הביולוגי או המאומץ, אלא מדובר בכורח הנסיבות במקרה דנן. התנהגותו של המבקש, גילן הרך של הקטינות במועד "צירופן" לתא המשפחתי,  היעדר ה"אלטרנטיבה" ההורית לקטינות, והעובדה שהן ראו במבקש אב ושהמבקש ובני משפחתו ראו בהן את בנותיו- מצדיקות חיובו במזונות, ובשים לב כי נפסקו מזונות מינימליים בלבד.

ביהמ"ש דחה תביעת ידועה בציבור למזונות משקמים עבורה

בתמ"ש 33-01-11 ס.ע נ' נ.א, דחה ביהמ"ש לענייני משפחה (כב' השופט אסף זגורי) תביעת ידועה בציבור למזונות משקמים מבן זוגה לשעבר,  לאור נסיבותיו היחודיות של התיק.

רקע:

מדובר בצדדים שהיו ידועים בציבור משך 7.5 שנים, וכתוצאה מקשר זה נולדו להם שני ילדים.  לאחר הפרידה הגישה האישה תביעת מזונות קטינים, תביעה למזונות משקמים עבורה ותבעה רכושית.

טענות התובעת:

האישה טוענת כי הינה משתכרת 2,000 ₪ ומקבלת דמי מזונות זעומים עבור הילדים ועל כן נדרש חיוב הולם במזונות,  מדור ודמי שיקום עד אשר תוכל לעמוד על רגליה, מה גם שקיים הפרש השתכרות משמעותי ביותר בינה לבין הנתבע.

טענת  הנתבע:

הנתבע טען כי הוא והתובעת כלל לא היו "ידועים בציבור", וכי שררה ביניהם הפרדה רכושית מוחלטת . כן נטען כי  הוא מעולם לא נהג לספק  את צרכיה , שכן התובעת כלכלה את עצמה מכספיה שלה ו/או  סיוע מאמה.

לחילופין טען כי גם אם יקבע שהם היו ידועים ביציבור, לא מגיע לאישה מזונות משקמים מאחר ואביו שילם עבורם שכר דירה לשנה סמוך לפרידה, ו התובעת קבלה את מלוא תכולת הדירה ורכב בשווי של 40,000 ₪.

ביהמ"ש פסק:

ניתן לחיב גבר במזונות ידועתו בציבור במקרים מסוימים, מכח הסכם בכתב או מכללא.

במקרה דנן ביהמ"ש קבע כי הנתבע מעולם לא פרנס את התובעת ולמעשה נהג בחסכנות וקמצנות יוצאת דופן כלפי התובעת.

פסיקת מזונות משקמים אמורה לשמר את ההתנהלות במהלך היחסים המשותפים, אך במקרה זה- הנתבע כאמור לא נהג לזון את האישה גם במהלך חייהם

משותפים ועל כן ברי כי אינו אמור לזון אותה לאחר הפרידה.

גם העובדה כי בין הצדדים היה קשר ארוך, ונולדו להם שני ילדים, אינו יכול להוות בסיס בלעדי לחיוב זה, מה גם שהוכח כי רמת חייה של האישה כיום הינה סבירה, והיא קיבלה רכוש מסוים כתוצאה מהפרידה.

 על כן,  התביעה נדחתה.

 

 

ביהמ"ש העליון פסק: ידועה בציבור רשאית לרשת את בן זוגה המנוח כאילו הייתה אשתו, אף שלא לנו יחד כדבר שבשגרה

בפסק דין אשר ניתן בביהמ"ש העליון (כב' השופטת ע' ארבל ) במסגרת בע"מ 3497/09  פלוני נ' פלונית נקבע כי ידועה בציבור רשאית לרשת את בן זוגה המנוח כאילו הייתה אשתו, כאמור בסעיף 55 לחוק הירושה, אף שלא לנו יחד באותה דירה כדבר שבשגרה, אלא בדירות סמוכות.

רקע:

ביהמ"ש לעניני משפחה קבע כי החל משנת 94 ועד לפטירת המנוח,  8 שנים אחר כך, ניהלו הוא והמשיבה מערכת יחסים של ידועים בציבור, אף שבד"כ לא לנו יחד. על כן קבע ביהמ"ש קמא כי המשיבה רשאית לרשת מחצית מירושת המנוח כאילו היתה אישתו במועד הפטירה. ילדיו של המנוח ערערו לביהמ"ש המחוזי, שם נדחה ערעורם. כעת מוגשת מטעמם בקשת רשות ערעור.

 טענות המערערים:

המערערים טוענים כי ביהמ"ש לעניני משפחה שגה בקובעו כי אין צורך בדרישה למגורים משותפים לצורך קביעת מערכת יחסים של ידועים בציבור, וכי למעשה לא מתקיימים במקרה דנן הדרישות לקביעת מערכת יחסים שכזו. לטענתם, המנוח היה חפץ במערכת יחסים חברית בלבד, ללא שיתוף בנכסים, ועל כן הצדדים לא התגוררו יחדיו, והמנוח אף לא תמך במשיבה בשום דרך.

מאחר ולטענתם הוכח כי המנוח לא חפץ להוריש דבר למשיבה, הרי שלא ניתן לקבוע מעין צוואה, ועל כן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה הינו תקדימי וחריג.

טענות המשיבה:

המשיבה טוענת כי נקבע עובדתית כי מגורי הצדדים בשתי הדירות הסמוכות זו לזו, הפכו באופן מעשי, למגורים במעין דירה גדולה אחת משותפת, כאשר לכל אחד היה מפתח לשתי הדירות.

אין מקום להתערב ולהפוך קביעות עובדתיות אלו, אשר נקבעו בבית המשפט לענייני משפחה לאחר משפט הוכחות ארוך שנמשך כארבע שנים וחצי, בהם הוכח כי אורח חייהם הינו של ידועים בציבור, וכי הקשר ביניהם לא היה "קשר מוגבל" בלבד.

ביהמ"ש פסק:

מאחר ואין מתכונת אחת של 'חיי משפחה' ב'משק בית משותף' המצויה אצל כל הזוגות הנשואים הרי שעל בית המשפט לבחון את מרכיב המגורים במקרה הקונקרטי המובא להכרעתו, תוך שהוא בוחן את נסיבות הענין מנקודת מבטם הסובייקטיבית של בני הזוג, כפי שנהג ביהמ"ש קמא.

ביהמ"ש בדק ומצא כי לא נפלה כל טענות בהחלטת ביהמ"ש קמא, אשר קבע כי  עסקינן במערכת יחסים זוגית שנמשכה כשמונה שנים וחצי, בהן בילו המנוח והמשיבה את מרבית שעות היממה יחדיו, והגיעו לסידור בו יחיו בשתי דירות סמוכות המהוות מעין דירה גדולה אחת ומשותפת, תוך קיום חיי משפחה וניהול משק בית משותף.

אשר על כן, נדחתה בקשת רשות הערעור.

ביהמ"ש המחוזי דחה בר"ע על החלטה בדבר אי פסיקת מזונות משקמים לתובעת, הטוענת כי הינה ידועה בציבור

ברמ"ש 34625-07-14 ר"ר ואח' נ' י"א ביהמ"ש המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור שהגישה אישה  הטוענת כי הינה ידועה בציבור מזה 15 שנה ומתוקף כך זכאית למזונות משקמים עבורה , וכן למזונות גבוהים עבור בנה- וזאת אף מבלי לקבל את תשובת המשיב.

רקע:

המערערת הגישה לביהמ"ש לענייני משפחה בקשה למזונות זמניים לה ולבנה הקטין, המשותף לה ולנתבע, בסך של 35,000 ₪. ביהמ"ש קמא פסק מזונות זמניים לקטין בסך 3500 ₪+מלוא הוצאות חינוכיות ורפואיות חריגות, ודחה את תביעתה של האישה למזונות  משקמים, בשלב זה. מכאן בקשת רשות הערעור.

טענות האישה:

האישה טוענת כי ביהמ"ש היה צריך לספק מזונות על דרך האומדנא עבור הקטין, וכי הסכום שנפסק הינו נמוך מדי. כן טוענת היא כי היא והמשיב היו ידועים בציבור, וכי נהלו תא משפחתי שלם- ולכן הינה זכאית למזונות משקמים.

טענת המשיב:

המשיב מודה בקשר עם האישה, וכן באבהותו על הילד, אך טוען שהוא לא הגיע לכדי קשר של ידועים בציבור, מאחר והמשיך לגור עם אשתו, ורק עימה ניהל משק בית משותף.

קביעת ביהמ"ש:

מדובר כאן במצב ייחודי , בו המשיב ניהל במשך 15 שנה 2 מערכות יחסים מקבילות- מחד, המשיך לגור עם אשתו ולהיות נשוי לה, ומאידך ניהל קשר עם התובעת ואף נולד להם ילד

ביהמ"ש בחן את מטרת המזונות המשקמים, ואומר כי ניתן לגזור חיוב שכזה מעקרון תום הלב, וממנו גם יגזר גובה החיוב ומשכו. הוא מביא את דעתו של פרופ' ליפשיץ לפיה קשר ממושך, תלות כלכלית והולדת ילד משותף יכולים להביא לזכאות למזונות משקמים לתקופת הסתגלות.

במקרה דנן,  לביהמ"ש ספק רב האם אכן מדובר בידועים בציבור- בעיקר מאחר ולא הייתה כל לינה משותפת, ו/או וניהול משק בית משותף וחיי משפחה, והמשיב אף הסתיר את קיום הקשר וקיום הילד מאשתו.

כמו כן, ביהמ"ש בדק את מצבה הכלכלי של האישה וראה כי הינה משתכרת 9000 שח לחודש ועל כן לא נגרמה לה חרפת רעב כתוצאה מניתוק הקשר.

אף סכום המזונות שנפסק לילד הינו סביר- במיוחד לאור העבודה כי הוצאותיו הרפואיות גבוהות, ועל האב לשאת בהם במלואם.

לאור כל זאת, ומשעסקינן בסעד זמני- נדחתה הבקשה.

עו"ד אריאל דרור, טל: 6951408 03 www.divorcelaw.co.il

 

הצטרפי לאתר אישה בפייסבוק

 

Leave a Comment

^ TOP