גדי – סיפור קצר על אהבה

הוא צעק עליי וצרח: "לכי מפה, תעזבי את החדר שלי, עופי לי מהעיניים" ורציתי מיד לבכות אבל התאפקתי בכל כוחי…

סיפור קצר מאת: חגית רימון

cou

 

הוא צעק עליי וצרח: "לכי מפה, תעזבי את החדר שלי, עופי לי מהעיניים" ורציתי מיד לבכות אבל התאפקתי בכל כוחי. החזקתי את הדמעות חזק חזק כי לא רציתי להיראות מסכנה ושנפגעתי. רציתי לשמור כמה שאפשר על קור רוח, למרות שבאותו הרגע הייתי שמחה אילו היה לי ביד ברזל ארוך שהוא חד בקצהו והייתי דוקרת אותו דקירה אחת ועוד אחת שתכאב לו אבל לא תפצע אותו אלא רק תכאיב, כי בכל זאת, אני לא אלימה אלא רק כשאני נתקלת במצב קיצוני כמו שעכשיו.
שתקתי ולא ידעתי מה לעשות באותו הרגע.
"נו תצאי מכאן", הוא המשיך לצעוק ועדיין לא ידעתי מה לעשות. חוסר אונים התפשט בעורקיי. מה עושים כשצועקים עליי? אני לא טובה בזה, לפעול במצבים בהם משפילים אותי, לפעמים לוקח לי זמן להתעשת. אבל הוא לא הרפה והרגשתי שעוד שניה הוא ירים עליי יד ואכן שניה אחר כך הוא דחף אותי חזק לעבר הדלת ונפלתי על הטוסיק וקיבלתי מכה ממש חזקה ועכשיו לא הצלחתי לעצור את הדמעות שזלגו כמו הגשם בסופה לפני כמה ימים.

"את לא מבינה שאת עושה לי רע? את לא מבינה שאני כבר לא רוצה אותך? כמה פעמים אומר לך את זה? בגדת בי ואני לא רוצה לראות אותך לעולם."
הוא צרח עליי אבל הרגשתי שהוא התרכך, כי מי לא יתרכך מול אישה שקיבלה מכה והיא גם בוכה. הוא התקרב אליי וניסה לעזור להרים אותי מהרצפה ולאט לאט התרוממתי ועדיין לא ידעתי מה לעשות, לצאת מהחדר ובכלל מהחיים שלו או להישאר ולהסביר לו? אבל מה כבר אוכל להסביר לו, שבגדתי בו עם החבר הכי טוב שלו… איך אפשר להסביר דבר נורא שכזה? אני כל כך מבינה את הפגיעה שלו ומצטערת על השטות שעשיתי. רוח שטות עברה בי כשהוא יצא למילואים והחבר שלו דפק בדלת ואמר ששכח אצלנו את המעיל שלו. מהנימוס הצעתי לו תה וכיבדתי אותו בוופלים עם שוקולד ואגוזים ואחר כך הוא ראה יין על השולחן והציע שנשתה כוסית אז אמרתי לעצמי למה לא. היה קר בחוץ ובבית היה חמים ונעים אבל לפתע החל בחוץ גשם חזק וכך ישבנו לנו בסלון עם כוס יין לבן ביד מפטפטים על כל מיני סדרות טלויזיה ועל העבודה וכל מיני נושאים אחרים והיה לי נעים ולפתע האור כבה והסלון היה מאוד חשוך כי התריסים היו סגורים אז רני קם והתקרב אלי והניח את ידו על כתפי ונהיה לי חם בגוף וביחד פסענו לחפש נרות והדלקתי נר סגלגל וחזרנו לסלון והוא התקרב לשבת לידי כדי שלא יהיה לי קר ואולי כדי שאריח את הבושם הנעים שלו והרגשתי שמחשבתי מתערפלת והיין מתחיל להשפיע ורני קירב אליי את הברך שלו ולא זזתי משם אלא להיפך, הרגשתי נעימות מתפשטת בגופי ועצמתי את עיניי מהכבדות שהיין גרם לי ומהקלילות של לילה נטול דאגות וידו החלה לנוע לאט לאט על גופי וזהו, לא יכולתי לעצור אותו והאמת שלא רציתי באותו הרגע, כי לא חשבתי על כלום פרט לעונג רגעי. מוחי חשב רק על הרגע הזה ומה יש לו להציע ולא על השעות הבאות. התמסרתי לרגע הזה ולא חלפו שתי דקות ומצאתי את לשונו של רני מטיילת בתוך פי. בקיצור, אני לא רוצה לפרט את ההמשך רק אומר שחטאתי, כן חטאתי. ואין לי אפילו תירוץ הולם, כי גדי הוא גבר חלומותיי, טוב נו לא להגזים אבל אני אוהבת אותו וגם תכננו להתחתן בקרוב, אבל אלוהים ישמור, מה יהיה עם החתונה שלנו והאם במו ידיי הרסתי את העתיד שלי? אני לא יוצאת מהדירה, אני נשארת כאן, אבל אולי עדיף שאניח לו להירגע? ואולי בכלל עדיף שאכחיש ואומר שלא היה כלום כי בעצם אין לו שום הוכחה…
"בבקשה גדגד" אמרתי בבכי "זה לא נכון מה שאתה חושב, בסך הכל ישבנו ודיברנו בסלון, לא היה בינינו כלום, הוא בא כדי לקחת את המעיל שלו." אלוהים בבקשה תעזור לי לאחות את השברים, הרי לא ייתכן שבגלל שעה אחת כל העתיד שלי ייהרס, בבקשה, אהיה חייבת לך כל החיים.
"תפסיקי לדבר שטויות" הוא צרח עליי. "את חושבת שנולדתי אתמול?? מצאתי את התחתונים של רני הנבלה מתחת לספה בסלון, אז די. הכל נגמר."
חמש שנים עברו מאז אותו הערב. לא נשאר לי שום קשר עם גדי, ואין יום שחולף ואיני חושבת עליו. ועל החיים שהיו יכולים להיות לי אילו הייתי מוחקת שעה מהחיים שלי.

 

Leave a Comment

^ TOP