גבר – סיפור קצר על גבר מטריד מינית

מאת: חגית רימון

התמונה להמחשה בלבד

התמונה להמחשה בלבד

 

אתמול בערב, אחרי שהתקלחתי והבית היה שקט (אף אחד לא היה בו) – לפני שנכנסתי לחדר השינה הסתכלתי על עצמי במראה. לראשונה מזה הרבה שנים, שהסתכלתי על עצמי. אבל באמת הסתכלתי על עצמי. עמדתי עם כל הגוף שלי עירום מול המראה, ומה שראיתי לפניי – לא אהבתי לראות. לא ראיתי לפניי גבר, גבר זקוף, גאה, חזק. גבר שנותן, גבר שעושה, גבר שדואג. ראיתי מול העיניים שלי נמושה. פשוט נמושה. נמושה שמנצלת הזדמנויות. ראיתי מישהו שאני מכיר אותו, אבל אני לא רוצה להכיר אותו. שלא בוחל בשום אמצעי כדי להתקדם. שעושה קומבינות. ראיתי מישהו שכל אישה שהייתה נכנסת אליי למשרד, או שנפגשת איתי, הייתי מפשיט אותה בעיניים. ככה סתם, בלי בושה. את אישה, ואת באת אליי, ויש לי את הכוח, אז אני אסתכל עלייך איך שאני רוצה. ואני אדמיין איזה דמיונות שאני רוצה עלייך. שאני מזיין אותך מכל הכיוונים. ופורם לך את הכפתורים של החולצה. ובמקום לחשוב על תפוקות, חשבתי על איך לדפוק אותה. במקום לבלות זמן עם אשתי, הייתי מדמיין את המזכירה שלי אתי, באיזו יאכטה בים… בסדר, זה לא רע לדמיין, נו מה, מה, אני מניח שגם את מדמיינת לפעמים, לא? אבל, אבל זה לא היה סתם דמיון. גם הרשיתי לעצמי הכל. כאילו אני… איזה סולטן…


אני ראיתי את התגובות של המזכירות שלי. של העובדות שלי. של הנשים שנכנסו אליי. אני מיד קלטתי. חלק הסתכלו בי במבט מעריץ של וואאוו, אני מנכ"ל של חברה גדולה שמגלגלת מליונים ומרוויח אולי איזה מאתיים אלף שקל בחודש ונוסע לחו"ל כל הזמן. וחלק באו בשביל לעבוד. אני קלטתי את זה שהן באו בשביל לעבוד. אבל דווקא את אלה, שבאו בשביל לעבוד, אני ראיתי בהן כטרף קל. הן צריכות את העבודה. רוצות להתקדם. ואני ניצלתי את זה. בגדול. הייתי זורק להן הערות מיניות. חלק התעלמו, חשבו שאם ישתקו, אני אסתום. אבל לא סתמתי אלא המשכתי והלשון שלי הלכה יותר ויותר רחוק. החמאתי להן בהתחלה על הבגדים היפים. הן הודו לי במילה, אבל לא הפסקתי בכך. אחר כך הייתי חייב לספר להן שהבושם שלהן מוצא חן בעיניי, ושהמחשוף שלהן מוציא אותי מדעתי.
ללשון שלי לא הייתה רסן. הרשיתי לעצמי, לא כי אני מי יודע מה, אלא כי אני סתם חרא קטן. רק עכשיו אני קולט!! איזה חרא אני. איך העזתי לדבר אליהן ככה? מי אני חושב שאני? השתן עלה לי לראש.
ואם חשבתם שזה נגמר רק בלשון, טעיתם. הידיים שלי קיבלו ממני מרחב פעולה מלא. הרשיתי לעצמי לגעת בכל עובדת שמצאה חן בעיניי. כשהיא התקרבה אליי כדי לשוחח עימי או לתת לי דבר מה, הידיים שלי נגעו בה, התחככו בה. חלקן זזו באי נוחות, חלקן קפאו על מקומן. נשים יצאו ונכנסו מחדרי. ככה כבר שנים שאני נמצא בעמדות מפתח. אני מביט בעיניי מול המראה ולא מסוגל להישיר מבט. אני נגעל מעצמי. אני לא גבר. אני סתם זבל. ומהיום, מהיום, גמרתי עם הכל. אם אוציא מפי מילה לא מכבדת כלפי אישה או אדם כלשהו – שאדום לעד. אם ידיי ייגעו במישהי מבלי לקבל רשות – שיקטעו אותן בזה הרגע. מהיום אהיה ראוי להיקרא "גבר". ובזה הרגע אני מתקשר להפתיע את אשתי בחופשה מדהימה בחו"ל.

 

Leave a Comment

^ TOP