היום בשעה שבע בבוקר – סיפור קצר

מאת: חגית רימון

חגית רימון

עו"ד חגית רימון

 

היום בשעה שבע בבוקר נשמעו דפיקות חזקות בדלת. הייתי שקועה בתוך חלום עם דיאלוגים מעניינים וחיבוק שכמעט קרה, והנה, הדפיקות המשיכו. התעוררתי בבהלה, מקווה שהדפיקות אינן אצלי. אבל מהר מאוד הבנתי שהן כאן. היה קר אז לבשתי את הסווטשרט הורוד ופסעתי עם עיניים שרוצות לחזור אל החלום.
"מי זה?" שאלתי.
"משטרה". ענו לי. וליבי נעצר.
"למה?"
"את חייבת לפתוח. עכשיו. או שנפרוץ את הדלת."
"תראו לי שאתם מהמשטרה/"
דרך העינית ראיתי שני שוטרים. אחד מהם הציג תעודה שלא היה ניתן לראות ממנה דבר. אבל החלטתי לקחת סיכון ולפתוח. מולי עמדו שוטר ושוטרת. שניהם עטו עליי. אחד ומימין והיא משמאל, ולפני שהוצאתי מילה הם הצמידו אותי אל הקיר הקר. השוטרת אמרה לי – תקשיבי, רונית, זה נכון שאתמול בשעה שבע בערב אמרת שנמאס לך והתחלת להתעצבן? ניסיתי להיזכר מה עשיתי אתמול. ולא הצלחתי. אתמול בשבע את הרגשת מעין מועקה כזאת, אולי כעס, אכזבה, אולי עצב? משהו כזה. כך דווח לנו למוקד.
אז מה אם הרגשתי ככה? מה זה עניינכם?
תקשיבי, אנחנו המשטרה, ואנחנו מחליטים מה ענייננו ומה לא. ועכשיו, או שאת מודה, או שאת באה איתנו לתחנה.
אני מודה. אני מודה. באמת היו לי את הרגשות שתיארתם, זה נכון. עכשיו זה בסדר? אני יכולה לחזור לישון?
השוטרת נתנה לי נשיקה בלחי ואמרה – תקשיבי, טוב שהודית, אבל אני מזהירה אותך שאם עוד פעם, במקום לחייך בלב את תרגישי מועקה, אני באה לעצור אותך. ואת מי שגרם לך למועקה. וזה לא יהיה נעים.
אוקיי. השבתי. והם עזבו אותי. סגרתי את הדלת וחזרתי לישון.

 

hrimon@gmail.com

 

רוצה להכיר חברות חדשות? בואי לפסטיבל אישה בפולג 3-4 ביולי

דף האירוע בפייסבוק

 

נכון או לא נכון?אתר אישה

‎Posted by ‎אתר אישה‎ on‎ יום שלישי 12 מאי 2015

1 Comment

Leave a Comment

^ TOP