הורות משותפת – האם זה טוב גם לילד?  

מאת: ויקי שול

baby_boy

השבוע הגיע אלי לשיחה גבר צעיר, כדי לברר עם עצמו האם הוא באמת רוצה ובשל להיות אב והאם זה באמת טוב לילד, להביא אותו לעולם במתכונת הורות משותפת, במיוחד כשאחד או שני הוריו גאים. הוא שאל את עצמו: האם יש לי זכות לכך? איך זה ישפיע על הילד? האם אני עושה לו עוול?

עד כמה אנו באמת שואלים את עצמנו, לפני שאנו מביאים ילד לעולם – האם זה טוב גם לילד?
ישבתי מולו והתרגשתי. חשבתי לעצמי – כמה מאתנו שואלים בכלל את עצמנו את השאלה הזו?
האם זו שאלה הרלוונטית אך ורק במידה ואחד או שני ההורים גאים? ומה אם ההורים צעירים מאד? או מבוגרים יחסית? מרירים ולא מאושרים בחלקם? מתקשים להתמודד עם החיים? בקשיים כלכליים? עובדים שעות ארוכות? עסוקים בעצמם ולא פנויים נפשית ורגשית להקדיש עצמם לילד?
ומה אם עברו ילדות מורכבת והם עלולים להביא את הבעיות הרגשיות הלא פתורות שלהם, להורות?
שאמשיך???

כן, יש מי ששואלים.
ויש רבים שהתעברו ללא תכנון ובחרו להמשיך.
יש שהרו כי זה די מובן מאליו, כי נהוג, כי צריך, כי זה נכון, כי הגיע הזמן, כי אחר כך יהיה מאוחר,
כי זה המנהג – להביא ילדים בשלב מסוים בחיינו. אולי הם גם מאד אוהבים ילדים, של אחרים, אך האם זה עושה אותם בשלים ומתאימים להביא ילדים משלהם?
זה חזק עוד יותר אצלנו כיהודים וישראלים. כולם מביאים ילדים. אם נישאתם לא מכבר, כולם ירגישו חופשיים להיכנס לכם למיטה ולשאול – נו? ומה עם ילדים? דרוש להביא נחת, להורים, שלנו.

 

בעולם, אפשר לפגוש כיום יותר ויותר אנשים, צעירים וצעירים פחות, המצהירים כי אין בכוונתם להיות הורים. אצל חלקם גמלה ההחלטה כי זה לא נוח ויפריע להם למהלך חייהם ואחרים שטוענים שאינם רוצים להביא ילד אל העולם בו אנו חיים, מכל מיני סיבות פילוסופיות ואחרות.

אך לעיתים רחוקות יותר, אנו נשמע את התהייה – האם זה יהיה טוב לילד להיוולד לתוך סיטואציית החיים הספציפית שלנו, למשפחה שאנו יכולים לתת לו?
בקהילה הגאה, השאלה הזו עולה יותר ויותר. ובדומה להם, כמעט כל אמא חד-הוריות או יחידנית מבחירה (המביאות ילד ללא שותף) שישבה מולי, שאלה שאלות דומות. נכון – אלה הרכבים אחרים, חדשניים, אלטרנטיביים. ומשום כך נראה לכולם ברור ומובן ש"הם" – צריכים לשאול את השאלה. הם, ולא אנחנו, ה"רגילים", ההולכים בתלם. האמנם?

הורות משותפת היא מתכונת הורית שנועדה לתת הזדמנות להורות, לנשים ללא בן זוג ולגברים ללא בת זוג. נשים בוחרות בזה כדי שיהיה אב לילד בעוד שהן בוחרות באישה כבת זוג, או מתוך בחירה מראש והעדפה להפריד בין הורות וזוגיות או משום שלא מצאו עדיין בן זוג מתאים. הגברים גם הם בוחרים קודם כל שיהיה לילד אם, בשעה שהם יכולים להיות הומוסקסואלים, או שלא מתאימה להם זוגיות עם אותה אם, מכל סיבה שהיא, ובכל זאת בחרו בה להביא יחד ילד.
אך קודם כל, יש כאן אמא ואבא שבאמת רוצים ילד ואכפת להם שיהיה לו טוב.

אב גאה צלצל אלי בשמחה לפני ימים מספר, לספר שהגננת אמרה לו בשקט באוזן, שהילדה שלו היא הילדה השמחה ביותר בגן. אני יכולה לדבר מתוך 10 שנות ליווי של שותפויות כאלה והכרות מקרוב גם עם הילדים, שאכן ילדים להורות משותפת הם רובם ילדים שמחים, מאוזנים, בקשר טוב ובריא עם שני ההורים ומשפחותיהם.

על ילדים להורים גאים יש כבר מחקרים שנבדקו לאורך שנים רבות, ברחבי העולם, ולא נמצא שוני משמעותי מילדים למשפחות הטרוסקסואליות. כן, יש התמודדויות, עם שאלות, שלהם עצמם, מילדים, ממבוגרים, יש גם הקנטות. מכירים הרבה ילדים שלא עברו הקנטות? כי הם גבוהים, כי הם רזים, כי הם שמנים, כי הם חנונים, משקיענים, מרחפים, כי יש חרוז מתריס לשמם, כי לבשו מכנס כזה, אמרו דבר אחר. ילדים אוהבים להקניט וילדים רבים יהפכו מושא להקנטות. זה יכול להחליש אותם או לחזקם ולתת להם הזדמנות לגבש את זהותם באופן עצמאי, ושלא יהיה להם אכפת מה יאמרו עליהם. יש בזה גם הרבה רווח.

אני נוהגת לאמור שאני מי שאני, בזכות כל מה שעברתי בחיים, וחוויתי לא מעט קשיים, בלשון המעטה. כן, איש מאתנו לא חושב להביא ילד לעולם בו ייתקל בקשיים, כדי לחשל אותו. אך אנו יודעים היום, שמה שמזיק במיוחד להתפתחותם של ילדים, זה שאנו מגוננים עליהם מדי, או מאפשרים להם לעשות ככל העולה על רוחם ללא גבולות – במיוחד אם זה נובע מכך שיש לנו איזו אג'נדה או רגשות אשם על הסיטואציה לתוכה נולדו או בה גדלו. זה, באופן וודאי, פוגם בילד.
וכן, לעיתים האג'נדה יכולה להיות תוצר של מתכונת ההורות, או הזהות המינית של ההורים או קשיים פיזיים או נפשיים שהם מביאים איתם להורות. מניסיוני – מה שמזיק במיוחד, זו אותה אג'נדה ורגשות אשם, זו הגישה החוששת שיש במתכונת הזו כדי להזיק, כשבכל זאת הבאנו לתוכה ילדים. זו האמונה בנזק האפשרי, שאם נאמין בזה חזק מספיק – קרוב לוודאי שגם נצליח לקיים ולהגשימה.

אז בואו נבחר באמונה ההפוכה: נאמין שאפשרי וניתן. לא, לא מתוך עצימת עיניים ופנטזיה על הורות מושלמת, בכל תנאי ומבנה. אלא מתוך הידיעה, שאנו נעשה הכל כדי לתת לילדים את התנאים האופטימליים, במסגרת המתכונת ההורית הזו. נלמד מה דרוש ונכון לילד, נקשיב זה לזה בשותפות ונעשה הכל כדי לגבור על מכשולים, לפתור אי הבנות וסכסוכים ולבנות שותפות הרמונית ומאפשרת.
ואם אחרים המתבוננים בשותפים להורות, יראו בעיני רוחם את האפשרות להורים שקולים ואחראיים הבונים לילדיהם ולעצמם משפחה מאוזנת, מתפקדת ומאושרת – אולי כולנו נלמד מזה משהו.

ומה דעתכם?

 

1 Comment

  1. אייל הגיב:

    שלום לכולם

    סיפורי האישי…
    שמי אייל, רווק כבן 42 מתל אביב. סטרייט. עברתי מסע חיפושים רב ומתיש אחר בת הזוג המתאימה. היו קשרים טובים יותר וטובים פחות. בשורה התחתונה , נותרתי ללא זוגיות איכותית ויציבה.
    אני נתקל בשנים האחרונות בגישה מאוד טכנית ואינטרסנטית מצד בחורות במהלך יצירת הקשר. לא נותרת שם הרבה רומנטיקה, אלא דאגה בעיקר לנוחות ואינטרס.
    להזכירכם אני כבר לא ילד ומייחס חשיבות רבה לגיל ולתזמון של להיות הורה. הורה צעיר כבר לא אהיה זה ברור לי. ילד בהכרח יוצא נפגע מהורה מבוגר. פערי גילאים גדולים מדי שיוצרים נתק מנטלי בין הדורות, אנרגיה וכוחות פחותים בליווי הילד במהלך גידולו וחינוכו.
    שעון החול שהולך ואוזל בשילוב עם תסכול רב ומתווסף של חוסר זוגיות דחקו אותי ללכת על הורות משותפת ובמלא העוצמה. אני מפנה כרגע מראש סדרי העדיפויות את הרומנטיקה (בצער מסויים) לטובת הורות משותפת.
    הגדלתי לעשות בכך שפתחתי אתר לאיתור פרטנרים עבור הורות משותפת. אתר מושקע מאוד וידידותי ביותר בחווית הגלישה שלו. פונה לסטרייטים ולקהילה ההומו-לסבית כאחד.
    ההרשמה היא בחינם. אשמח מאוד לראות אתכם באתרי- "בייבי קליק".
    ניפגש באתר.

Leave a Comment

^ TOP