מָנִיפֶסְט מיומנה של אישה שסוגרת חשבון עם עברה

מאת: ליאת בן דור

ליאת בן דור מתנדבת במרכז לנפגעי תקיפה מינית, וראיינה מספר נשים.

 

אינני יכולה שלא לזכור את הפעם הראשונה שהורי סילקו את אחי מהבית והוא נאלץ לישון בחוץ. הייתי אז בת עשר בערך, התבקשתי לעזוב מיד את החדר, כשהורי שוחחו עם אחי, הצעקות עברו את המשקוף והדלת הסגורה, אבל אני לא הייתי בבית, מצאתי עצמי רצה לעדנה חברתי הטובה, לא יכולתי לשמוע את הרעש הנוראי הזה, פשוט התביישתי.
זוכרת שראיתי מחוץ לדלת הכניסה תיק צד עם בגדים של אחי… הוא לא היה בבית, גם הורי לא!
מאוחר בלילה אחי הקיש בעוצמה על הדלת, הוא ביקש להיכנס, שמעתי אותו בוכה ואת אבי צועק שאם הוא לא יחדל להפריע להם לישון, אבי יצא וישבור לו את כל העצמות.
זה היה קשה, קשה מאוד, התכסיתי מעל הראש ובכיתי, לא הבנתי מה כבר אחי עולל שנזרק מהבית, עד אותו יום, לא שמעתי את אבי צורח בצורה כזו.
באיזשהו שלב קמתי והתבוננתי מהחלון החוצה, חשבתי להעביר לו משהו לאכול, אפילו הכנתי כריך ופתחתי את הדלת, אלא שאז, מתוך החושך בסלון, שמעתי את אמי אומרת לי "שלא תעזי", הנחתי את השקית ליד הדלת וחזרתי לחדרי, ברקע שמעתי אותה מקנחת את אפה, ברור היה לי שבכתה, התחבטתי אם לגשת אליה, אבל הישיבה הזו בחושך החרידה אותי, את נחירותיו של אבא שמעתי היטב וזה עוד יותר הרגיז אותי.

למחרת בבוקר, אבי מיהר להסיע אותי לביה"ס, תיק הצד נותר לצדה של הדלת באותה זווית שהונח, אחי לא היה שם. אחרי פעם, פעמיים נוספות התרגלתי לסילוק האגרסיבי הזה, מה שלא היה לי קל אז, היתה העובדה שאף אחד מהם לא חשב שגם לי מגיע לדעת למה, מה אחי בדיוק עשה.
האמת שמאוד פחדתי מאחי, כך שלא היה מקום לפנות אליו ולשאול, פחדתי ממנו כשגנב ממני את דמי הכיס ואיים שיכחיש, פחדתי ממנו כשברח מביה"ס ואיים עלי במכות אם אספר להורים, אך יותר מכל פחדתי ממנו כשביקש שאשכב לידו, כשנגע בי וסתם לי את הפה, על מנת שאף אחד לא ישמע את בכיי, את בקשותי שיניח לי ולשווא.
רק אחרי כעשר שנים, כשאבי נפטר הסתבר לי שאחי נהג לגנוב מארנקם של הורי, לגנוב מהמורים בביה"ס, לגנוב מחנות המכולת הסמוכה.
רק אז אימי אמרה לי בקול מאופק "עכשיו את כבר גדולה, עכשיו תוכלי להתמודד עם מעלליו של אחיך" אמרה ובכתה.
מהצבא אחי שוחרר כשנה קודם זמנו להשתחרר, הוא נאלץ להתחתן, גיסתי שעוד לא מלאו לה שמונֶה עשרה הרתה לו והוריה התעקשו שההריון יושאר, שהם ינשאו.
זוג צעירים וילד בדירה שכורה, ללא מקצוע, יעוד, כיוון.
אחרי כשלוש וחצי שנים הוגשה נגד אחי תלונה על תקיפה מינית של נערה בת שש עשרה וחצי, הם התגרשו, כששני ילדים צעירים לשנים נותרו ללא אב ברקע, משום שנגזרו עליו שש שנות מאסר בפועל.

כשזה קרה, הייתי בתחילת שירותי הצבאי, אני זוכרת היטב את אותו היום, את רגעי "קריעת" הילד מזרועותיו,
זוכרת שאמי צעקה שבגללו היא תקבל התקף לב, שמאז שנולד רק בושות הוא עשה לה ולאבא.
אני זוכרת שלא ריחמתי עליו, מאוד כעסתי ויש שאולי אפילו הרגשתי שנענש על מה שעולל לי במשך כשנתיים, ילדה צעירה ואח מתעלל מינית. אך לא שיתפתי בכך אף אחד, חששתי שיכעסו עלי, שימצאו שזה לא לעניין לא להירתם לעצבות שאפפה את הבית, את המשפחה.
ישבתי בחדרי והקשבתי למוסיקה בקולי קולות, לא רציתי לשמוע דבר, הרגשתי נינוחות מוזרה, הרגשתי כמנצחת.

כיום אני אם לשלוש ילדים, שני בנים ובת.
כיום אני יודעת שכל שחוויתי בעברי הרחוק השפיע עלי, יותר ממה שיכולתי להאמין, כיום המטפלת שחי "קולפת" מעלי רובד אחר רובד, מרגישה כבצל, אני בוכה המון בטיפול.
באמצעותה למדתי להבין איך לתעל את כעסי, איך לנשום נכון, איך לסלוח, איך לישון לילה שלם מבלי שתמונות אינוסי על ידו, שוב ושוב, יעלו אל מול עיני, בזכותה אזרתי אומץ ושיתפתי את בעלי בתקורותיי בתקופה כה עגומה, מבישה בחיי, בזכותה התחלתי לחיות.
כיום, אני שומרת על ילדיי מכל משמר, לא רוצה שיאלצו להתחכך בגועל שאני עברתי, שלא יאלצו לשאת איתם משא כה כבד של שנאה עצמית, שנאה שגרמה לי לא אחת לפצוע עצמי עם כלי חד, ובלבד שלא אאלץ לגשת לאימא ולספר לה מה עברתי ממש תחת אפם, שלא אאלץ לספר לה עד כמה כעסתי עליהם שלא הגנו עלי מפניו.

ולחשוב שריחמתי עליו כשסולק מהבית, הכיצד ??
הבהרות:

1. "מניפסט או מנשר בעברית הוא גילוי דעת או הצהרה פומבית, המתארת רעיונות, עקרונות, אמונות, ערכים ומטרות של אדם, תנועה או ארגון.
מניפסט בדרך כלל עוסק בתחום הפוליטי והחברתי או בתחום התרבותי."

2. פרסום המניפסט אושר לי לפרסום על ידי האישה שסיפרה לי אותו.

3. לבקשת המספרת, לא הוזכרו שמות ולא מקום מגוריה, על מנת לשמור מכל משמר על ילדיה ולמנוע את חשיפתם לסיפורה.

ליאת בן דור

liat555@gmail.com

 

Leave a Comment

^ TOP