האם גם את משלמת את המחיר של סינדרום סופרוומן?

ג'ואן ג'ייקובס

ג'ואן ג'ייקובס

מאת: ג'ון ג'יקובס – מומחית לטיפול רגשי, מרצה בפקולטה למדעי הבריאות אוניברסיטת בן גוריון. מחברת 4 ספרים ומייסדת המגזין האינטרנטי "דרך הלב"  www.hiburim.org

האם גם את משלמת את המחיר של סינדרום סופרוומן?

 עינת (שם בדוי) הגיעה אלי אחרי שאובחנה כסובלת מפיברומיאלגיה וסינדרום התשישות הכרונית. באיחור של        כ- 10 דקות הגיעה מתנשפת ולחוצה וכאילו "התרסקה" לתוך הכסא. "את חייבת לעזור לי" היא אמרה. "אין לי זמן למחלה הזו- אני חייבת להמשיך לתפקד – הכל עלי!"

הסיפור שמאחורי הקלעים הוא שעינת, בעלת עסק בתחום העיצוב, אימא ל 4 ילדים ורצה מרתון חובבנית, ניסתה להיות תמיד "הכי טובה" בכל תחומי העיסוק שלה. היא היתה אלופה אמיתית בג'אגלינג בין הכובעים השונים שחבשה ופתחה יכולות יוצאות דופן לאלתר ולמצוא פתרונות יצירתיים במצבי עומס, שלא יכלה פיזית להיות בכמה מקומות בו זמנית.

הלקוחות שבחו והיללו אותה, כל ארבעת הילדים היו בחוגים יוקרתיים, הבית תמיד היה נקי ומסודר ולא התפשרה על אוכל ביתי לצהריים כל יום.

היא טיפלה בכולם – חוץ מאשר בעצמה.

היא הצליחה בכל – חוץ מאשר בשמירה על הבריאות הרגשית והגופנית שלה.

אפשר לטעון שפרפקציוניזם כמו זה של עינת הוא אישיותי, ובמידה מסוימת זה נכון. אבל אי אפשר להתעלם מהלחצים והציפיות החברתיות תרבותיות בנוגע לתפקודן של נשים מאז שנשים החלו משתלבות בשוק העבודה.

הצטרפותן של נשים למעגלי העבודה והאקדמיה יצרה אתגרים לשני המינים והביאה לבחינה מחודשת של  חלוקת התפקידים המסורתית בין המגדרים. בפועל,  למרות ההכרה בלגיטימיות לשאפתנות אישית וקריירה, הציפייה הלא רשמית היתה שנשים יבצעו את משימות העבודה וגם ימשיכו לטפל בבית ובגידול ילדים.

ב 1984 הסופרת האמריקאית מרג'ורי הנסן שאוויץ הטביעה לראשונה את המושג "סופרוומן" בספרה "סינדרום סופרוומן" העוסק בדמות האישה המערבית שעובדת קשה כדי לנהל בהצטיינות מגוון תפקידים בו זמנית.  מאז קמו ונפלו אין ספור סופרוומניות שבסיפור החיים שלהן הוכיחו עד כמה הניסיון "להשיג את הכל" פשוט לא עובד.

אחד התחומים החשובים בהם נשים משלמות מחיר הוא בבריאות.

המרכז הלאומי האמריקאי למידע ביוטכנולוגי קבע שתחלואה מושפעת ממגדר. יש הבחנה בין תחלואה שקשורה למבנה הביולוגי הייחודי של נשים כמו למשל במחלות גניקולוגיות לבין תחלואה מגדרית, בה הנטייה לתחלואה זו או אחרת מושפעת ממודלים וקונפליקטים הקשורים לתפקוד נשים בחברה ובתרבות.

במחלות כרוניות בהן חולים שני המינים, בולטים שלושה תהליכים אופיינים:
1.התחלואה הכוללת במחלות כרוניות בעליה מתמדת בקרב שני המינים.
2. ישנן מחלות כרוניות ששכיחותן גבוהה באופן בולט בקרב נשים לעומת גברים.
3. מחלות שקודם נחשבו "מחלות גבריות" הולכות והופכות ל"מחלות נשיות".

על כל 100,000 תושבים 21.5 נשים לעומת 19.5 גברים חולות ביתר לחץ דם.  5 נשים לעומת 3.3 גברים חולות בדיכאון וחרדה. מכלל מקרי הפיברומאגליה 95% מהחולים הן נשים ו 90% מכלל החולים בסינדרום התשישות הכרונית גם כן נשים. נשים חולות במחלות אוטואימוניות פי 3 מגברים. אנורקסיה שכיחה פי 6 ובולימיה שכיחה פי 4 בקרב נשים לעומת גברים.

במחלות לב גברים עדיין עוברים את הנשים מספרית אבל התקפי לב אצל נשים נוטים להיות דרמטיים יותר וסיכויי ההשרדות נמוכים יותר. בחלק ממחלות הסרטן הנשיות יש נסיגה הודות לגילוי מוקדם ושיפורים בטיפול אך עדיין אחת משבע חולות בסרטן שד והנתון המדהים ביותר הוא שבקרב החולים בסרטן בלוטת התריס 78.5% הן נשים.

קשר גוף – נפש

הממסד הרפואי אמנם מכיר בקשר בין תרבות, מגדר ותחלואה אך נכון להיום אין לו פתרונות. את הפתרונות מציעה הגישה ההוליסטית המזוהה עם גישות "גוף –נפש"

הרפואה הסינית מדברת על קשר אינהרנטי בין גוף לנפש כבר 5000 שנה אך רק בשנות ה -80, הצליחה פרופ' קנדיס פרט להוכיח באופן מדעי שהישות האנושית היא יחידה פסיכוסומטית במהותה. פרופ' פרט הוכיחה שמערכת היחסים בין הגוף לנפש מעוגנת בקשרים עצביים וביו-כימיים. תאי הגוף לא רק "מרגישים" את מה שאנחנו מרגישים רגשית אלא מביאים רגשות ותחושות אלה לידי ביטוי באמצעות תסמינים גופניים.

המשמעות הפרקטית היא שלטוב ולפחות טוב, מצבנו הגופני משקף את מצבנו הרגשי. כדי להבין את הסיפור הרגשי שמאחורי הסיפור הגופני צריך לפרש תסמינים גופניים כסימבולים מטאפוריים של רגשות וקונפליקטים פנימיים.

לדוגמה:

הסימבוליקה הרגשית של מחלות לב היא עודף נתינה במקום העבודה, במיוחד כשמתלווה אליה תחושת חוסר הערכה.

סרטן שד מייצג קונפליקטים בנושא של נתינה נשית. נשים המקדישות את עצמן לבעלים וילדים אך מטפחות תסכול על היעדר הגשמה אישית, נתינה לבעלים שאינם עוזרים לעצמם, וקונפליקטים סביב איזון בנתינה בין הבית לעבודה.

במחלות אוטואימוניות בולטים רגשות תוכחה עצמית, ביקורת עצמית ותובענות עצמית, ובפיברומאלגיה יש כאב רגשי הבא לידי ביטוי בכאב פיזי.

השכיחות הגבוהה של סרטן בלוטת תריס בקרב נשים (אזור הגרון וההבעה) מביאה לידי ביטוי את הציפייה החברתית ההיסטורית מנשים "לשתוק" ולא להביע את רגשותיהן.

כאשר מסתכלים על התהליכים החברתיים והתרבותיים שעברו על נשים ב- 100 השנים האחרונות ניכרת עליה בקונפליקטים מגדריים מובהקים כמו  המאבק לזכות הבחירה, ההשכלה, הייצוג בממשל, שכר שווה, הזכות להפלות, אלימות ועוד. גולת הכותרת, זו שכנראה השפיעה במידה הרבה ביותר על תחלואת נשים היא דמות אותה הסופרוומנית שתמיד מצטיינת בכל, שם בשביל כולם ובעיקר שוכחת ומוותרת על עצמה.

מה עושים?

בהיבט ארוך הטווח, הדרך היחידה להשפיע על תחלואת נשים היא לקחת אחריות על הבריאות שלנו. להתבונן פנימה לתוך עצמינו, לפתור את הקונפליקטים המנהלים אותנו כנשים, ולפעול למען יצירת מציאות תרבותית וחברתית התומכת בבריאות גופנית ורגשית של נשים.

בהיבט המיידי ובנימה אישית יותר, על כל אישה למצוא את האיזון בין נתינה לאחרים ודאגה לצרכים וסיפוק הרצונות של עצמה. על כל אישה למצוא את האמת שלה ואת הדרך להביא את האמת הזו לידי ביטוי בחיי היום יום, גם אם האמת הזו לא עולה בקנה אחד עם הנורמות המקובלות. איך שלא מסתכלים על זה, המחיר בריאותי הכרוך בחוסר דאגה לעצמנו גבוה בהרבה מהמחיר של חריגה מנורמות.

במצבי מחלה, חשוב להכיר בקשר בין גוף ונפש ובכך שלכל מחלה היבט רגשי ולזכור לטפל בגורמים הרגשיים, גם במקביל לטיפול רפואי.

עינת הבריאה מהפיברומיאלגיה והתשישות הכרונית מהן סבלה. היא נדרשה לעשות שינויים משמעותיים בהתנהלות שלה, שינויים שבתחילת הטיפול, חשבה שהם בלתי אפשריים. היא למדה שהכל אפשרי- זה רק עניין של החלטה ואין ספק שזה היה שווה את ההשקעה.

 

אל תהיי עבדעבד לביתשמנקה ומבריקה כל יוםעבד לזוגיותשמתגמשת ומוותרת על רצונותיהעבד לעבודהשאומרת כן על הכלועובדת שעו…

‎Posted by ‎אתר אישה‎ on‎ ראשון 28 יוני 2015

 

 

Leave a Comment

^ TOP