מהי הקפוארה ואיך רותם הורנדו הגיעה לכך? / אתר אישה

רותם אילן הורנדו, בת 40, הינה מאמנת קפואירה לילדים מגיל 3, נוער ומבוגרים. רותם נשואה ואמא לשלושה. נולדה וחיה בקיבוץ החותרים ליד חיפה. יש לה תואר בעבודה סוציאלית, שמשתלב באופן נפלא עם הקפואירה. רותם מעבירה גם קבוצות תראפויטיות שמשלבות קפואירה ושיטות ניתוח תנועה וטיפול שונות. בדצמבר 2015, כמעט בת 40 ועם פציעת גב, זכתה במקום הראשון באליפות הארץ אחרי הרבה אימונים והכנות.

רותם הורנדו, קפוארה

רותם הורנדו, קפוארה

 
 מאת: חגית רימון

איך הגעת לקפוארה?

 

 לקפואירה נחשפתי לראשונה בגיל 17, כאשר רקדתי באולפן למחול בחוף הכרמל. עדי ונועה (להקת ורטיגו), חזרו מסיור בברזיל וחשפו בפנינו קצת מהקפואירה שראו שם. כמובן שעוד לא הבנתי מה זה ורק אהבתי את התנועות והזרימה. הבטחתי לעצמי שאחרי הצבא אנסה ללמוד את התחום, וכך עשיתי. באותה תקופה עוד רקדתי והקפואירה היתה מעין תחביב. בשנת 1999 נסעתי לניו יורק ללמוד הוראת ריקודים סלונים ולטינים ובמקביל התאמנתי בקפואירה. אז התחלתי להבין באמת מה זה ולהתאהב בתחום.

מה זה קפוארה? מהי המהות של זה?

 

קפואירה היא אומנות לחימה שפיתחו עבדים אפריקאים בברזיל משום נאסר עליהם לתרגל אומנויות לחימה ולהמשיך ולשמר את תרבותם האפריקאית. הקפואירה משלבת הגנה עצמית וקרב עם ריקוד, מוסיקה, אקרובטיקה, חוכמה וערמומיות שמקורם בתרבויות השונות של העבדים האפריקאים, התרבות הלבנה והילידים מברזיל. השילוב של המוסיקה והריקוד, מטעה את הצופה לחשוב שזה משחק או מחול וכך יכלו להמשיך ולפתח את האומנות המיוחדת הזאת. מאחורי המסווה של תרגילי האקרובטיקה המרהיבים והמוסיקה המהפנטת, חייבים לזכור שהקפואירה היא אומנות לחימה יעילה ומסוכנת ומהותה חופש.
 
האם קפוארה היא גם העבודה שלך? את מתפרנסת מהתחום?
הקפואירה היא התחביב שלי, הקריירה שלי ומקור ההכנסה שלי. זה אומר שבעצם אין אצלי הבדל והפרדה בין ללכת לעבודה ולחיות את חיי הפרטיים. הם בעצם אחד (בעיקר כי גם בעלי והילדים בעולם הקפואירה) אני מלמדת ילדים, בני נוער ומבוגרים ואני גם מנחה קבוצות תרפויטיות בהן אני משתמשת בקפואירה ככלי טיפולי וזה התחום העיקרי שאני שואפת לקדם בשנים הקרובות.

ספרי איך נראה יום שגרתי שלך

ביום שיגרתי, אחרי שמפזרת את הילדים לבתי הספר ולגן אני מתאמנת אימון כוח/כושר/מתיחות, לרוב לבד, אך לפעמים עם עוד מאמנים ואח״כ או שהולכת ללמד או שמטפלת בדברים שקשורים לניהול של העסק. בצהריים הילדים מגיעים ואני משתדלת לאכול יחד איתם. משעות אחר הצהריים אני מאמנת (ילדי באים איתי להתאמן), או מנחה קבוצה ובשעות הערב המאוחרות יותר יש אימוני מבוגרים שאו שאני מאמנת או מתאמנת בהנחיית בעלי. פעמיים בשבוע אני לא מלמדת אחה״צ ונמצאת עם הילדים כל הערב.

 מה "נותנת" לך הקפוארה?

הקפואירה נותנת לי את הדרך שבה אני תופסת את החיים ואת העולם. היא מעבר לאימון ולרצון להשתפר בפן הפיסי של האומנות. הצורך הבוער בתוכי לקום כל יום בבוקר ולהשתפר ביכולות הטכניות וביכולות ההדרכה שלי נותן לי מוטיבציה להשקיע ולהיות טובה יותר מכפי שהייתי אתמול. אני מאמינה שגם אם לא כל הנסיבות בשליטתנו האופן שבו מתייחסים אליהן ובוחרים להתמודד איתן כן בידינו וזה מה שקובע איך נראים חיי היומיום שלנו ואיך ייראה העתיד שלנו ושל מי שחשוב לנו. הקפואירה קורית בתוך מעגל שהוא בעצם מטאפורה לחיים. הקפואריסט ניכנס פנימה ומנהל מערכת יחסים עם עצמו, עם הקפואריסט השני, עם שאר האנשים שיוצרים את המעגל, עם הנגנים וכו'. אני תמיד בודקת את ההתנהלות שלי בחיים האמיתיים ובמעגל ורואה כמה הם דומים ומשקפים זה את זה.

אילו טיפים את יכולה לתת לנשים שקוראות אותך?

 

יש לי שלושה עקרונות שאני מזכירה לעצמי על בסיס יומי:

האחד: לקבל את השינוי: הכל משתנה. בתוכנו, בסביבתנו הקרובה, בעולם. לא תמיד יש לנו שליטה על השינוי, אבל הוא מבורך. השינוי הוא החיים ואי אפשר לעצור אותו, רק להתאים אותו לצרכנו ו/או להסתגל.

השני: לקחת אחריות על הבחירות שלנו. החיים שלנו הם מכלול של בחירות והבחירות האלה הן רק בידינו. אני מסבירה את כוונתי: כשאני עם הילדים שלי, אני מצטערת על האימון שאני מפסידה, כשאני באימון אני מתגעגעת לילדים ומתבאסת שאני לא איתם. אבל אני לא יכולה לחשוב על לוותר על הקפואירה וגם לא לדמיין שלא הייתי אמא. בחירה משמעותית ראשונה עשיתי כשבחרתי ללדת 3 ילדים, היה לי ברור שזה יעכב מאוד את הקריירה הספורטיבית שלי. את הבחירות האחרות אני עושה כל יום כשאני בוחרת בסוג האימהות שבחרתי.. אני יכולה למצוא מטפלת שתשמור על הילדים ולהתאמן עוד ולטוס בלעדיהם לתחרויות וכנסים. לחלופין אני יכולה להפסיק ללמד ורק להתאמן, וכך להיות יותר שעות עם הילדים. ותמיד יעשו בחירות על הרצף הזה שבין הורות לקריירה (מה שנכון לדעתי לכל קרייריסטית). כמו הרצף הזה שמשמעותי כל כך בחייהן של רוב הנשים, קיימים עשרות רצפים שעלינו לעשות בהם בחירות יומיומיות. העיקרון המנחה: קחו אחריות על הבחירות שאתן עושות ברצפים המשמעותיים בחייכן.

השלישי: חפשו את הכוחות שלכן: כשאני מבואסת, מתעצבנת וקשה לי, אני לוקחת נשימה וחושבת עד כמה אני בת מזל שיש לי 3 ילדים בריאים ובעל תומך. ואז אני מקבלת פרופורציות ויכולה להתחיל מהתחלה.

 מהם החלומות שלך, האישיים והמקצועיים?
 
החלומות שלי: אחד החלומות שלי עד לאחרונה היה להתחרות באירופה (עם הלידות בדרך, עוד לא הספקתי), אבל לאחרונה סבלתי מפציעת גב די קשה ולא ברור לי עדיין איך תתקדם ההתאוששות. לאט לאט אני מפנימה את הגיל (40) ולמרות שאני ממשיכה להתאמן בכל הכוח, חלומות חדשים עומדים בפתח. אני שואפת לקדם ולפתח את קבוצות התראפיה בקפואירה שכבר מוכיחות עצמן כבעלות יכולות תרפויטיות מדהימות ולהשלים את לימודי בשיטת ניתוח תנועה שניקראית לאבאן-ברטנייף שאני מתחברת אליה באופן מוחלט.
 
מהי ההגדרה שלך להצלחה, והאם את מגדירה את עצמך כמצליחה?
 
ההגדרה שלי להצלחה היא היכולת לקחת צעד אחורה מתוך חיי היומיום והשיגרה, להסתכל מהצד ולדעת שטוב לי עם מה שאני עושה ולהיות גאה בזה. אני גאה במיקוד ובהשקעה שלי, ביכולת שלי להודות בפני עצמי בחולשות ולמצוא פתרונות ודרכים יצירתיות לעקוף אותן. יותר מכל אני גאה ביכולת לגרום לאחרים ולעצמי שימחה.

Leave a Comment

^ TOP