מָנִיפֶסְט מיומנה של אישה המתחבטת באשר לנטייתה המינית

מאת: ליאת בן דור

התמונה להמחשה בלבד

התמונה להמחשה בלבד

ליאת בן דור מתנדבת במרכז לנפגעי תקיפה מינית. להלן מונולוג של אחת הנשים במרכז. המונולוג מפורסם בהסכמת האישה.

ככה פתאום, ללא התראה מוקדמת אני מוצאת את עצמי באמצע מהפכה בחיי, שיניתי את המגדר שלי, את הנטייה המינית שלי, את טעמי.
"מדוע?" אני שואלת את עצמי, מחפשת חומר קריאה, מנסה להבין.
נטייה מינית מוגדרת כשילוב בין רצונו של האדם, התנהגותו, וזהותו.
רק ה' יודע מה גרם לי כך פתאום לעשות את התפנית הזו.
קראתי שנטייה הומוסקסואלית יכולה לנבוע מתקיפה מינית שנחוותה בגיל צעיר, ואני הרי כלולה סטטיסטית לאוכלוסיה זו, גם אני עברתי תקיפה מינית בילדותי.
היכן זה הסתתר כל השנים, למה עכשיו? מה היה הטיזר שגרם לזה "להתפרץ" ?

היום אני מטופלת במרכז, כשזה קרה הייתי צעירה מדי, כך שזה לא טופל אף פעם, האם יתכן שתת במודע העדיף להדחיק את זה, האם זה היה שם עוד קודם ולא הייתי מודעת לנטייה הבסיסית שלי?
קראתי גם שנטייה מינית היא שילוב ארוך טווח של משיכה מינית ורגשית הכוללת רגשות, מחשבות ופנטזיות.
אני מרימה גבה, מנסה להבין מה בהגדרה הזו "מתלבש" עלי, על המקרה הפרטי שלי.
מעניין אותי, אילו הייתי מטפלת בטראומה, בהשלכות של היותי מנוצלת מינית בגיל הילדות המוקדמת והלאה, הנטייה הזו היתה בכלל מתעוררת, קיימת?
עוד כתוב שהנטייה המינית נעה בין הומוסקסואליות מוחלטת לבין הטרוסקסואליות מוחלטת, ובטווח זה קיימים מספר סוגים של נטייה מינית ביסקסואליות (משיכה רגשית ופיזית לשני המגדרים).

האם אני אכן ביסקסואלית? הרי משיכתי לגברים לא פסקה מעולם, בהן אני מוצאת את החום, הקרבה, בהם את שהגוף מתהווה לו.
עכשיו אני מטופלת במרכז, מנסה לחלוק שם את תחושותיי, לפורר מעט את שכבות הכאב מעצם היותי נפגעת תקיפה מינית.
מאוד נעימה לי ההרגשה ששם לא שופטים אותי, לא מצמידים לי תו וסטיגמה, מבינים אותי, מודעים לקשר בין תקיפה מינית ללסביות נרכשת, לכן אני ממשיכה ללכת לשם, ממשיכה לשתף את המטפלת שלי בכל מה שעובר עלי במגדר החדש, גופנית ונפשית, שם אני מרגישה מוגנת, בטוחה, נינוחה.
אחת הבעיות הקשות והבלתי פתירות לי, היא העובדה שהעולם הלסבי מאוד מורכב וקשה, אני נתקלת בו בתופעות והתנהגויות שלא הייתי עדה להן בתקופה טרום שינוי נטייתי.
רגע, האם שיניתי נטייתי ? אני מסופקת, לא שיניתי, הוספתי עוד דבר, עוד היבט סקסואלי ביחסי המיניים.
מי שלא נמצא בעולם הזה, בעולם החד מיני לא יודע עד כמה הוא קשה ומתסכל, ולכן אני מוצאת אותי שואלת את עצמי שוב ושוב, אם זה כל כך קשה, מורכב, מתסכל, מה אני עושה בו עדיין, למה לא לחזור על עקבי לעבר היחסים הסטרייטים, פשוט להתייחס לזה כאל אנקדוטה חולפת בחיי ?

כל הקשרים הלסביים שהייתי בהם, רק הסבו לי כאב, בכי, תסכול אדיר.
אם כך מה אני עושה פה עדיין ? למה אני לא קמה ועוזבת ?
על מה זה בעצם עונה לי ?
שאלות ועוד שאלות שאני שואלת את עצמי ואין לי מענה.
האם זה החום האנושי, האם זו העובדה שאישה מבינה יותר טוב אישה אחרת, מעצם היותה אישה ? (רגשית וגופנית)
ואולי אני פוחדת לחזור ליחסים הסטרייטים? הייתכן?
מצד אחד הכאב והקובים של הדמעות שהזלתי, מאז שאני בקשר עם נשים, לא מצדיק השארות ומצד שני עובדתית אני עדיין כאן.
זה לא שאני מוטרפת על סקס עם נשים, ממש לא, אלא שהמגע שונה, מתאים לי, אולי, יותר.
אני יודעת שיש גברים עדינים, רכים, גברים שלא יכפו עצמם עלי, לא יוציאו את הג'יני מהבקבוק האטום חלקית שלי, לא יעוררו את הנזק העצום שנגרם לי מעצם התקיפה והניצול המיני שעברתי, יודעת שהיום יותר ויותר גברים כנשים, מבינים עד כמה קשה להיות קורבן מין, עד כמה זה עלול לפגוע בנפש. (נשים כגברים)
השאלה היא, האם יש בי את הכוחות לחפש את האחד שישתווה ברכותו הרגשית לנשים ?
אני מתבוססת במחשבות, בשאלות אלה עם עצמי ומתעצבת שאינני מצליחה לקבל תשובה חד משמעית.
המטפלת שלי אומרת שלא אלחם עם עצמי, שאתן לזמן לומר את דברו, דהיינו; שאם כרגע אני פה, שאנסה למצות את מה שיחסים לסביים יכולים לתת לי ולנשמתי, מעבר לעוגמות הנפש, שכן עובדתית לא ברחתי כל נפשי בי מיחסים אלה, אחרי שנחשפתי לקשיים הרבים הכרוכים בקשר חד מיני, בקשרים הלסביים שלי.

היא גם אומרת שאם בהמשך אדע לתת לעצמי את התשובות של מה עדיף לי ומה בעצם אני עושה בעולם זה, אוכל להחליט מה טוב לי יותר ולמה.
לילות שלמים אני שוכבת ערה במיטה ומנסה להבין, לתת לעצמי תשובות, הצרה שאין לי תשובות, בטח לא חד משמעיות.
"האם יתכן שלעולם לא אדע את התשובות ?" אני שואלת אותה, היא מביטה בי בעיניה החמות, אוחזת בידי ואומרת "גם זו אפשרות" ואח"כ מוסיפה "התשובות נמצאות בתוכך, רק את יכולה לדעת הכי נכון, מה בעצם את מחפשת בקשרים הזוגיים שלך, מה הם נותנים לך הלכה למעשה".
זה לא שאני לא יודעת זאת, העניין הוא הקושי להגיע לתשובות האם, אני מנהלת איתי אין ספור שיחות, מנסה לברר, להבין ותמיד מצליחה להגיע עד לאותה נקודה מתסכלת, לאותו שלב שבו אין לי תשובה חד משמעית, נחרצת, סגורה, ולכן התסכול, הבלבול הגדול הזה שיש לי בראש, עם עצמי.

כל בנות הזוג שהיו לי עד כה תמיד אמרו שהן בטוחות שאחזור להיות סטרייטית באיזה שהוא שלב בעתיד, ולשאלתי "למה נראה לכן?" הן עונות "ככה מרגיש לנו".
פעם, בעבר, בקשרים הראשונים שהיו לי, זה העליב מעט, זה שלח לחשוב שאולי איני עומדת בסטנדרטים של לסביוּת, שאולי אני שונה מהלסביות הנעולות על נטייתן.
אני יודעת שאני שונה מהן, אני יודעת גם שאני מנסה להבין, להרגיש, לחשוב כמותן, אבל עדיין יש שוני עצום.
כמו שכתבתי, פעם נעלבתי, היום כבר לא, היום אני פשוט לא מגיבה לאמירה הזו, מנסה לעשות מה שהמטפלת הציעה, לזרום עם מה שיש, עם ההווה, עם התחושות ורק אז להחליט מה טוב לי יותר.
ושוב אני שואלת את עצמי, "מה טוב לי יותר?"
יש פעמים שאני ממש מצטערת שבכלל התחלתי עם זה ויש פעמים שאני מצליחה להבין מה אני עושה פה.
אני יושבת עכשיו ומעלה את הדברים בכתב, ממש כמו שהמטפלת המליצה לי, לטענתה אין די בלחשוב על הדברים ולהפוך בהם שוב ושוב, אם בשורה התחתונה זה לא מקדם אותי לשום מסקנה, עשייה, שינוי, לכן אולי עדיף לכתוב את הדברים.
"למה, מה השוני?" אני שואלת
"זה שונה, כי כשכותבים את הדברים ככתיבת רצף, מהראש היישר לנייר, בלי להפסיק, בלי לנסות ליפות מילים, לתקן, לחשוב על הרעיונות והמחשבות שעולות, זו תמונת המצב הנכונה והפנימית ביותר" היא אומרת.
אז הנה אני מעלה בכתב, אפילו נותנת לה לקרוא, להגיב, להתרשם ובכל זאת אני במבוך רגשי, החלטתי.
"זה משום שלא עשית את שיעורי הבית כמו שצריך" היא אומרת "שימי לב שאופן שאת כותבת, הכל מאוד מובנה, נוטה לשכלתני ולא זורם מהמקומות הכי, הכי פנימיים שלך החוצה, אל הדף"
יתכן, מה אני כבר יודעת, העניין שאיני יכולה להפריד את הראש מהחשיבה, לא יכולה לתת למילים לצאת מהתובנות, הרגשות אמיתיות אל הדף, זה איך שהוא תמיד מתנתב לראש, לחשיבה שנייה על המילים.
היום נתתי למטפלת את רשותי לפרסם את מילותיי אלה, אמרתי שזה אמנם שעורי בית חלקיים, אבל אולי זה עשוי לעזור לעוד נשים הנמצאות במצבי ומתחבטות באותה שאלה.
למפגש הבא אשתדל לעשות טוב יותר את המשימה, מקווה להצליח.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
הבהרות:

1. "מניפסט או מנשר בעברית הוא גילוי דעת או הצהרה פומבית, המתארת רעיונות, עקרונות, אמונות, ערכים ומטרות של אדם, תנועה או ארגון. מניפסט בדרך כלל עוסק בתחום הפוליטי והחברתי או בתחום התרבותי."
2. פרסום המניפסט אושר לי לפרסום על ידי האישה שכתבה אותו.
3. המניפסט הוא של אישה יקרה, הנוהגת לשוחח איתי ולהיעזר, במסגרת מסע פנימי ונפשי שאני צועדת איתה ולידה מזה כמה חודשים .
4. מצאתי לנכון להכניס זאת לכאן, משום שכל אחד/ת יכול לקחת את מילותיה למקום שלו/ה ולעשות עם זה משהו לטובת עצמו/ה, להטמיע ולנסות להשתנות.
פשוט להיות אתם/ן, להיות כנים/ות עם עצמכם/ן ולא לטייח, להיות אמיצים ולעשות את חשבון הנפש… את השינוי.

ליאת בן דור

liat555@gmail.com

 

1 Comment

  1. מאת בניית אתרים בחינם:

    כתבה מעניינת

    תודה רבה

Leave a Comment

^ TOP