נשבר לי הלב 

מאת: רונית דוד לוי

המתקשרת רונית דוד לוי

המתקשרת רונית דוד לוי

את שירה הכרתי מהגן של הילדים שלנו.
אני אמא צעירה והיא אמא ל- 3 ילדים. הקטנות שלנו חברו יחד בגן ואנו נהגנו שעות לשבת בגן השעשועים, רודפות אחרי הכדור שאבד… מתבוננות בשלווה בבנות המשחקות יחד.
לא תמיד הסכמנו על אותם רעיונות. חלקנו עיצות לאפיה טובה, שיתפנו אחת את השניה בסודות מהחיים שלנו… סודות שהיו שלנו יחד.
זה היה ביום שלישי, יום ככל הימים, שעת אחרי הצהרים, השמש לא קפחה על ראשינו ונפגשנו כהרגלנו בקודש בגן השעשועים.
שירה הוציאה מהתיק עוגת תפוחים שאפתה והריח הטריף את חושיי. שירה ידעה לאפות מעולה ושמחתי להיות חלק מהנסיונות שלה באפייה. הוצאתי מתיקי תרמוס קפה וכך החל בילוי אחרי הצהרים השגרתי שלנו.
הבנות שיחקו עם הבובות שלהן ושטו בארץ הדמיון שלהן. ארץ פיות, נסיכים, חדי קרן כחולים ופרפרים…
התבוננתי בשירה. היא היתה שקטה שלא כהרגלה. עינייה החומות נצצו בשמש ומבטה היה מהורהר שלא כתמיד.
"שירה" שאלתי "קרה משהו"?
שירה בלעה בשקט דמעה שזלגה על לחיה.
"שירה, מה קרה? החזקתי את ידה והתבוננתי בשקט מחכה לשמוע מה קרה לאשה המקסימה הזו שמעולם לא ראיתי אותה במצב כזה.
" בשביל מה לך לשמוע..? מה זה כבר חשוב.."
שתקתי..שקט.. צחוק הבנות וציוץ הציפורים היו הקולות היחידים מסביב.
"בכל פעם שאני נותנת את לבי אני נקרעת מחדש. בשביל מה לבנות מערכת יחסים אם הלב נשבר מחדש. בכלל, נראה שזו אשלייה.
החזקתי את ידה… ושירה פתחה את ליבה.

"לפני שנים נשבר לי הלב בפעם הראשונה…בת חמש הייתי. שיחקתי עם שרית בכל רגע ורגע פנוי. יחד צעדנו לכתה א', מבוישות.. החזקנו את ידי האמהות שלנו והתבוננו אחת בשניה. המנהלת הכריזה על תחילת השיעור הראשון ללימודים ושרית ואני התיישבנו יחד באותו ספסל. לפתע נכנסה לכיתה אשה גבוהה, עם בטן של הריון חודש חמישי. אני זוכרת עד היום כיצד נצצו משקפיה בשמש ספטמבר. בידה אחזה דף והחלה לקרוא:  "אלו שמות התלמידים שיעברו לכתה א2 מאחר שיש לנו מכסת תלמידים וחרגנו ממנה." ממש לא הבנתי את המילים שנאמרו.
ישבתי בשקט ליד שרית והחזקנו ידיים מחכות לתחילת השיעור. לפתע קראה המורה בשם שרית ק. ודרשה ממנה לעבור לכתה המקבילה!! אני זוכרת עד היום כיצד נעקרה מידי כף היד החמה של שרית!! ישבתי עם עיניים דומעות… חברתי מהגן, אהובת נפשי נילקחה במהירות ואני ישבתי בכיתה ובשקט בשקט בכיתי…
סיפרתי לשרית את כל סודות חיי הקצרים.. יחד מצאנו גורי חתולים וגידלנו אותם בחצר בתה. יחד ציירנו והתנדנדו בנדנדות והנה.. שרית עברה למקום אחר.
במשך השנה שרית מצאה חברות אחרות ואני ישבתי בהפסקות מחכה לה.. בהתחלה היא הופיעה בהפסקות ושיחקנו כבעבר אך ככל שעברו הימים שרית מצאה חברות חדשות ושעות המשחק שלנו התקצרו עד שנעלמו לחלוטין.

לפני חג שבועות עמדנו בשורות לפני טקס קבלת הטנא. חייכתי לשרית ונפנפתי לה לשלום. שרית הפנתה מבטה לכיוון אחר. חשבתי שהשמש היא שסינוורה אותה וחייכתי. חיכיתי להפסקה לרוץ ולספר לשרית על המשחק החדש שהמצאתי.
הטקס זחל וזחל ולבסוף הסתיים. אצתי לשרית ואמרתי לה בשמחה: "שרית, בואי אליי היום לשחק במשחק החדש" שרית התבוננה בי במבט קר ואמרה :" אני לא חברה שלך יותר."
מה?? למה???
לא הבנתי.. התבוננתי בה למצוא עיניים מחייכות כבעבר אך שרית סובבה את גופה והלכה לה. נותרתי לבדי, מסביבי ילדים רצים ומשחקים ואני לבד. בודדה. לא הבנתי מה קרה.
בסוף היום יצאתי משער בית הספר. עמדה שם שרית עם חברותיה מהכתה. "שרית" אמרתי.. "דברי איתי".. שרית התבוננה ואמרה: " אני לא מדברת עם ילדה להורים גרושים!! אני לא רוצה להיות חברה שלך…
נשבר לי הלב!!! את הסוד הזה סיפרתי רק לשרית, לאיש לא סיפרתי. לבד התמודדתי עם הורים רבים, עם קושי של אמא בוכיה ורק לשרית סיפרתי על העובר עלי. והנה שרית אומרת בקול רם ומביישת אותי כאילו לא היה ביננו כלום. כאילו לא נשבענו שבועת אמונים אחת לשניה…
סודות שחלקתי רק איתה נפרצו במהירות בין ילדי הכיתה… סודות שלי שנאמרו בחדרי חדרים…
זו הפעם הראשונה שנשבר לי הלב."
שתקתי… התבוננתי בשירה וליבי החזיק בליבה.

היא פרמה את חוטי ליבה ושובל של נצנוצי זהב חלפו למולי… נשמה יפה שמספרת לי כיצד נשבר לה הלב.
ושירה המשיכה: " עם הזמן שחלף, בגרתי והכרתי אנשים רבים. חברות רבות סיפרו לי סודות , חלקו עימי סיפורים יפים ואילו אני, נדרתי נדר של פרישות ושתיקה בכל הנוגע לחיי האישיים… עד שפגשתי את פזית…
ונשבר לי הלב בפעם השניה……

"בכלל למה לספר את שהנשמה מנסה לשמור בלב? מה הטעם? אני פשוט אשמור את הכול אצלי וזהו.. אין לי צורך לחלוק את רסיסי חיי עם אף אחד כי הם באים והולכים וזו בחירה שלהם.
שירה בכתה. ואני התבוננתי בה… "שירה" אמרתי " חשבת שאולי אנחנו משתנים עם השנים.. שאחנו עושים בחירות וזה בסדר לנו..". " לבחור להעציב אדם אחר??" מה הרוע הזה? למה?
ומה קרה בהמשך? שאלתי אותה.
היא השתתקה לרגע. לקחה נשימה עמוקה והמשיכה.
"פזית ואני הכרנו בבנין שבו קניתי את ביתי הראשון לאחר נישואיי…
היא היתה בהריון מתקדם כאשר נכנסתי להריון הראשון שלי. היינו יושבות יחד במרפסת וחולמות על התינוקות שלנו איך יגדלו ויהיו חתן וכלה. נהגנו לאכול יחד שתי המשפחות ולדבר – הם זוג מקסים!
ועברה שנה. מצאתי עבודה במפעל כפקידה ואילו פזית נשארה בבית עם בנה מחוסר רצון לצאת לעבודה. עם הזמן התקדמנו ועברנו לבית גדול יותר. הקשר הפך לפושר. היא לא רצתה לדבר איתי בטלפון אלא היתה מסמסת לי ואני לה.
לאחר זמן מה קיבלתי מסר מפזית שהקשר שלנו לא ישאר כשהיה והיא מבקשת לא להיות איתי יותר בקשר.
ושוב! נשבר לי הלב. אני סיפרתי לה את העולם שלי.. שפכתי את הלב וזה היה הדדי לחלוטין.
נשבר לי הלב.
בעלי ראה שאני יושבת מדוכדכת ובוכה. לא סיפרתי לו מה קרה. מה אספר לו? שננטשתי על ידי חברה שאהבתי… שביום הולדתי האחרון קיבלתי ממנה רק מייל נחמד ותו לא?
הפעם שירה לא בכתה. מבטה היה מרוחק ודואב..
שתקתי. לא ידעתי כיצד להכיל את הכאב של שירה.

זה היה לפני כמה שנים. פגשתי את שירה לאחרונה ליד המכולת השכונתית. היא חייכה אלי ואני חיבקתי אותה בחום.
"מה שלומך?"
אני בסדר, נולדו לי שתי בנות.. אני עצמאית בעבודה. מציירת ציורי קיר" היא חייכה .
ואיך? שאלתי. בלי להרחיב.
הלב… "לא ניתן לתיקון", אמרה. אני חיה את חיי באהבה, מאושרת עם משפחתי היפה, אך לעולם לא אתן שוב את ליבי לאף אחת.
לעולם!!!

רונית דוד לוי, מתקשרת

http://www.ronitdl.com/
טלפון 052-3879802

 

Leave a Comment

^ TOP