מיהי ציפי לבני, והאם תהיה ראשת הממשלה? כמה מילים על סיכוייו של המחנה הציוני

מאת: עו"ד חגית רימון, בסיוע הויקיפדיה

ראשת הממשלה (?) ציפי לבני

ראשת הממשלה (?) ציפי לבני. מדף הפיסבוק שלה

בשבוע הבא נדע כולנו מי ניצח בבחירות – "המחנה הציוני" – כלומר בוז'י הרצוג וציפי לבני, או שוב – ביבי נתניהו

בבחירות הקודמות התאכזבתי מכך שלמרות שהשרה לבני קיבלה את האפשרות והיכולת להקים ממשלה, היא לא עשתה כן. היה נראה לי שהיא חוששת מן הכוח שלפתע נחת עליה, והרגישה אולי לא בשלה לעמוד בראשות הממשלה. אבל הנה, חלפו רק שנתיים, ובמהלך מבריק של בוז'י הרצוג ולבני – הם החליטו להתאחד, וביחד הם לגמרי מממשים את חוק הסינרגיה – מאחד ועוד אחד יוצאים יותר משניים. ומדוע? כי לבוז'י לבד – לא היה סיכוי לנצח. יש לו בעיה של העדר כאריזמה, וגם העבר הציבורי שלו אינו נתפס בידי הציבור ככל כך מפואר. וציפי לבני לבד – גם לה לא היה סיכוי לקבל קולות רבים. אבל שניהם ביחד? נראה שהם עומדים לנצח, או לפחות לקבל נתח גדול מהקולות. בעיקר מקולות המאוכזבים, שיבחרו ב"מחנה הציוני" ב- שיטת האלימינציה.

ולמה אני מתכוונת?

מכיוון שציבור רחב מהעם מאוכזב מהשלטון הקיים, הרי שבשיטת האלימיניציה, כלומר מי לא, הציבור הזה יישארו עם "המחנה הציוני". ואפרט:

השמאלנים – רוצים לחזק את מחנה השמאל, ונראה להם הכי טבעי לתמוך בבוז'י-ציפי כי רק המפלגה הזו מהווה אלטרנטיבה של "שמאל-מרכז" לשלטון הקיים. אמנם, כאמור לעיל, בוז'י סובל מהעדר כאריזמה ווהעדר רקורד מפואר, ולבני כבר אכזבה פעם אחת כשלא הצליחה להרכיב ממשלה, אבל ביחד שניהם מהווים אלטרנטיבה ראוייה, או לפחות אלטרנטיבה יותר סבירה מביבי, שכבר ניתנו לו המון הזדמנויות, אבל הוא איכזב. לבני מצטיירת כאישה ישרה, למרות שהיא "זגזגה" בין כמה מפלגות. לבני צברה קילומטראז' גדול כפוליטיקאית, יש לה אומץ לב פוליטי (עובדה שלא היססה לפרוש ממפלגות) והיא ניחנה בהתמדה. לעומת זאת, בתחום המדיני, כאשר עמדה בראש הצוות למשא ומתן עם הפלשתינאים – היא לא הביאה להישגים מרשימים או בכלל לאי אלו הישגים בתחום. השאלה היא אם זה קרה כי כשלה בתפקיד הנ"ל, או מכיוון שידיה מראש היו כבולות עקב הכתבת ממשלתו של ביבי.

מצביעי מרצ המסורתיים – קצת מאכזב להצביע כל הזמן למפלגה ששוב ושוב אינה נמצאת בממשלה. בבחירות האלה, רבים ממצביעי מרצ המסורתיים יצביעו ל"מחנה הציוני", כי המטרה הראשונה שלהם היא קודם כל לנצח את ביבי ולהחליף את השלטון.

"יש עתיד" ויאיר לפיד – יאיר לפיד היה ההפתעה של הבחירות הקודמות. הוא כאריזמטי, נאה, יודע לדבר ולסחוף, כותב טורים מצויין והוא סחף המוני מצביעים אחריו. הבטחות רבות היו למר לפיד לפני הבחירות הקודמות, בעיקר לעזור למעמד הביניים. אבל ההרגשה היא שמעמד הביניים קיבל "שטוזה". מיסים חדשים צצו, מחירי הדירות המשיכו להאמיר, העשירים המשיכו להתעשר והמעמד הבינוני והנמוך נאבק בעול הפרנסה והמחייה היקרה. נראה שליאיר לפיד יש כוונות טובות והוא אדם ישר, אבל ההכרזה שלו מיד לאחר הבחירות הקודמות על העלאה במיסים (מחלק ההכרזות הוא חזר בו, כמו למשל הטלת מס מוזר על מתים בבתי הקברות), אבל הנזק כבר נעשה. הוא איבד את אמונו של רוב הציבור שהצביע לו. דבר חשוב שייאמר לזכותו – הוא הקטין את מספר השרים בממשלה, והמושג המגעיל הזה של "שר בלי תיק" לעת עתה עבר מן העולם.

למרות האכזבה של רבים מהבטחותיו של לפיד שלא מומשו – בהעדר מנהיג ישר וכריזמטי, שיודע להסתכל על העם בעיניים ולממש את הבטחותיו, נראה שיאיר לפיד שוב צובר כוח. ככה זה כשאין הרבה אלטרנטיבות. סולחים על טעויות ועל הפרת הבטחות. ומאידך, רואים שללפיד יש רצון טוב לשנות ולשפר.

ובואו נגיע למחנה הימין

מצביעי ביבי המסורתיים נו, ברור שרבים מאוכזבים משלטונם של ביבי ושרה. די, נמאס מהנהנתנות, הבזבוז, ההסתכלות על העם מלמעלה, המלחמות, העדר פתרון מדיני, העדר שקט, העלאת מחירי הדיור בפרט ויוקר המחייה בכלל. נמאס לאנשים רבים, מהם בוחרי ביבי המסורתיים, שמצבם הכלכלי הורע. יש מפוטרים רבים, ובפריפריות קשה למצוא עבודה. המצביעים הללו מחפשים אחר אלטרנטיבה להצבעה. חלקם יילכו יותר ימינה, למשל לבנט, ומיעוטם אולי ייתן הזדמנות לבוז'י-לבני או ללפיד.

זהו בעצם. מצביעי בנט ימשיכו להצביע לו. אנשים אוהבים נפנוף בכוח, וזה מה שבנט מציע.

בכל אופן, נראה שיש שריף חדש בעיירה, ושמו בוז'י. וציפי לבני? גם היא תצבור עוד כוח, ואולי אפילו תהיה ראשת הממשלה!

אז מיהי ציפי לבני? הידעתם שבעברה השתייכה לליכוד? הנה, תקראו  – לקוח מויקיפדיה

ציפורה מלכה (ציפי) לבני (נולדה ב-8 ביולי 1958) היא יושבת ראש מפלגת התנועה וחברת כנסת. בעברה הייתה יו"ר מפלגת "קדימה". כיהנה בממשלות ישראל כממלאת מקום ראש הממשלה, שרת החוץ ושרת המשפטים.

בתחילת הקריירה הפוליטית שלה הייתה חברת הכנסת ושרה מטעם מפלגת "הליכוד". בשנת 2005, עם הקמת מפלגת "קדימה", הצטרפה אליה. בשנת 2008 נבחרה ליו"ר מפלגת "קדימה", והתמודדה מטעמה לראשות הממשלה. בכנסת ה-18 שימשה כיו"ר האופוזיציה. בשנת 2012 התפטרה מהכנסת לאחר שהפסידה בפריימריז לראשות המפלגה לשאול מופז. לקראת הבחירות לכנסת ה-19 הקימה את מפלגת "התנועה" אשר זכתה בבחירות ב-6 מנדטים. כיהנה כשרת המשפטים בממשלתו של בנימין נתניהו ופוטרה על ידו בסוף ימיה של הממשלה.

לקראת הבחירות לכנסת ה-20 סיכמה עם יו"ר מפלגת העבודה, יצחק הרצוג, על ריצה משותפת בבחירות הקרובות, במסגרת "המחנה הציוני".

ציפורה מלכה לבני נולדה בתל אביב ב-8 ביולי 1958, לאיתן לבני, קצין המבצעים של האצ"ל ולימים חבר הכנסת מטעם "הליכוד", ושרה לבני, שהייתה לוחמת באצ"ל.

בנעוריה הייתה חברה בתנועת "בית"ר". במהלך הלימודים בתיכון עירוני א' בתל אביב שימשה כרכזת קבוצת הכדורסל אליצור תל אביב. 

בהיותה בת 16 השתתפה בהפגנות נגד הנרי קיסינג'ר ונגד נסיגה ישראלית מרמת הגולן ומסיני, אותם ניסה לקדם קיסינג'ר במסע הדילוגים שערך במזרח התיכון לאחר מלחמת יום הכיפורים. בנעוריה גם למדה לתופף והיא ממשיכה לעסוק בתחביב זה. מגיל 13 היא צמחוניתמטעמי מצפון, ולימים סייעה בהעברת מהלך החקיקה האוסר על פיטום אווזים.‏

לבני שירתה בצה"ל כמפקדת מחלקה בבית הספר לקצינות והשתחררה בדרגת סגן.

לאחר שירותה הצבאי החלה ללמוד משפטים באוניברסיטת בר-אילן. בין השנים 1980 ו-1984 שירתה לבני ב"מוסד". היא החזיקה עבור המוסד דירת מגורים בפריז כדי שהדירה לא תישאר ריקה ותעורר חשד. עם חזרתה לישראל החלה קורס מבצעי במוסד אולם לא סיימה אותו עקב נישואיה‏‏‏. ב-1983 חזרה ללימודיה בבר אילן וסיימה את לימודי המשפטים.

לבני עסקה בעריכת דין כעשר שנים כשהיא מתמחה במשפט מסחרי, משפט ציבורי ונדל"ן, לאחר שהקימה משרד עצמאי. משרד עורכי הדין שלה שכן במצודת זאב בתל אביב, ובין השאר שימשה כעורכת הדין של סיעת הליכוד בהסתדרות.

בשנת 1996 התמודדה בפריימריז של הליכוד בסיסמה "ציפי לבני – שם שהוא מוסד" (רמז להוריה ולשירותה ב"מוסד"), והוצבה במקום ה-36 ברשימת הליכוד לכנסת ה-14. הליכוד זכה ב-32 מנדטים בלבד, ולבני לא נכנסה לכנסת. בהמלצת אביגדור ליברמן, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מונתה למנכ"לית רשות החברות הממשלתיות. בתפקיד זה יישמה את מדיניות ממשלת נתניהו, והביאה להפרטת שורה של חברות ממשלתיות.

לימים לבני הביעה חרטה על הפרטת חברות מסוימות ואוצרות טבע. בתור יו"ר התנועה ב-2013, כתבה לבני, "אני לא בטוחה שהיום הייתי מפריטה שוב את כימיקלים לישראל ואת אוצרות הטבע בים המלח".

לאחר הקדמת הבחירות לכנסת ה-15 על ידי בנימין נתניהו בשנת 1999 התפטרה מראשותה של רשות החברות הממשלתיות והתמודדה בפריימריס של הליכוד. הפעם מוקמה במקום ה-18, ונבחרה לראשונה לכנסת, כאשר הליכוד זכה ב-19 מנדטים בבחירות אלה.

בפריימריז שהתקיימו לאחר התפטרות בנימין נתניהו בשנת 1999, תמכה באהוד אולמרט מול אריאל שרון‏‏.

בנושאי חקיקה, הצטרפה לבני להגשת הצעת חוק המחייבת רוב של 80 חברי כנסת לכל מימוש של זכות השיבה, מעבר למאה מקרים הומניטריים בשנה, ולהצעת חוק המחייבת עריכת משאל עם ורוב של יותר מ-50% מבעלי זכות ההצבעה לכל הסכם עם הרשות הפלסטינית.

בכנסת החמש עשרה עמדה בראש הוועדה המיוחדת שהכינה את החוק הקובע שכל העברה של שטח או סמכויות בירושלים תחייב רוב של 61 חברי כנסת.

במהלך כהונתה כמחוקקת הגישה לבני חמש הצעות חוק והצטרפה ל-22 נוספות. אחת מהצעות החוק הציעה לשריין את כל חוקי היסוד הקיימים ברוב של 70 חברי כנסת, ובעצם לתת להם מעמד חוקתי. כמו כן, לבני הציעה למחוק את סעיף הנכד מחוק השבות. לבני עמדה בראש מספר ועדות משנה של ועדת החוקה, חוק ומשפט, ובהן ועדת המשנה שהכינה את החוק לאיסור הלבנת הון וועדת המשנה לתקנות חוק החברות. כמו כן הייתה חברה בוועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין הסחר בנשים ובוועדה לקידום מעמד האישה.

לאחר ניצחונו של אריאל שרון בבחירות המיוחדות לראשות הממשלה בשנת 2001 מונתה לבני לתפקיד השרה לפיתוח אזורי, עד לכניסתה של מפלגת המרכז לקואליציה ומינויו של רוני מילוא לתפקיד. לאחר מכן כיהנה כשרה בלי תיק, ולאחר מכן כשרת החקלאות.

בשנת 2003, עם הקמת ממשלת שרון השנייה, מונתה לשרה לקליטת העלייה. בשנת 2004 מונתה במקביל לשרת הבינוי והשיכון במקומו של אפי איתם, בשל פרישתו מהממשלה בעקבות תוכנית ההתנתקות.

בשנת 2004 זכתה בפרס אביר איכות השלטון לנציג מהרשות המבצעת, כהוקרה על תרומתה לאיכות קליטתם של העולים בישראל ועל תרומה ייחודית לחיזוקו של שלטון החוק ולהגנה על עקרונות הדמוקרטיה.

אחרי פרישת שינוי בסוף שנת 2004 מהממשלה מונתה לבני לשרת המשפטים במקום יוסף לפיד, במקביל לתפקידה כשרה לקליטת העלייה. במסגרת הוויכוחים הפנים מפלגתיים בליכוד על רקע תוכנית ההתנתקות, שימשה לבני כמפשרת בין ראש הממשלה אריאל שרון, ובין שלושה משריו, בנימין נתניהו, סילבן שלום ולימור לבנת, והביאה לניסוח מחודש של קווי התוכנית שאפשרו את אישור התוכנית בכנסת. לבני ניהלה במסגרת משרד המשפטים את הצד המשפטי-חקיקתי של תוכנית ההתנתקות ובעיקר אישור חוק יישום תוכנית ההתנתקות.

במסגרת תפקידה כשרת המשפטים החלה בקידום רפורמות בבתי המשפט. היא תמכה במועמדותה של פרופ' רות גביזון לשופטת בבית המשפט העליון, אך נתקלה בהתנגדותו של נשיא בית המשפט העליון פרופ' אהרן ברק. היא עיכבה את כינוס הוועדה לבחירת שופטים, להערכת פרשנים עשתה זאת על מנת להשיג רוב למינוי גביזון. בסופו של דבר, גביזון לא מונתה. כמו כן, יזמה את העברת מתחם בית המשפט בתל אביב לדרום העיר (יוזמה שלא יצאה אל הפועל) ויזמה חקיקה שתמנע עיקול של כספי הפיצוי שיקבלו המפונים מגוש קטיף וצפון השומרון.

כשרת המשפטים גיבשה לבני תזכיר חוק שנועד להבנות את שיקול הדעת השיפוטי בענישה, כאשר העקרון המרכזי הוא יחס הולם בין העבירה לבין העונש, עם קביעת עונשי מוצא שמהם השופטים יקבעו את העונש בהתאם לנסיבות המקרה.

בשנת 2005 חתמה כשרת משפטים, יחד עם שר התמ"ת, אהוד אולמרט על מינוים של כ-20 חברי מרכז הליכוד וקרוביהם כנציגי ציבור בבית הדין לעבודה, אך כאשר התבררה לה עובדה זו הורתה להפסיק שיטת מינויים זו.‏

עם הקמתה של מפלגת קדימה, בסוף נובמבר 2005, פרשה מהליכוד והצטרפה למפלגה החדשה. בעקבות מחלתו של אריאל שרון והעברת סמכויותיו לממלא מקומו, אהוד אולמרט, הביעה לבני את תמיכתה בו כמנהיג קדימה. היא מוקמה במקום השלישי במפלגה, לאחר אולמרט ושמעון פרס. ב-18 בינואר 2006, אחרי ההתפטרות של סילבן שלום, מונתה לשרת החוץ, בנוסף על תפקידיה הקודמים.

בממשלתו של אולמרט מונתה לבני, ב-4 במאי 2006, לממלאת מקום ראש הממשלה ושרת החוץ. בזאת הייתה לאישה הראשונה שמכהנת בתפקיד ממלאת מקום ראש הממשלה, ולאישה השנייה, אחרי גולדה מאיר, המכהנת כשרת החוץ. ב-30 בנובמבר 2006 מונתה באופן זמני גם לתפקיד שרת המשפטים לתקופה של כחודשיים, עד למינויו של דניאל פרידמן.

כחלק מתפקידה כשרת החוץ מונתה לבני על ידי ראש הממשלה לעמוד בראש צוות המשא ומתן עם הפלסטינים. לאורך כהונתה נפגשה פעמים רבות עם ראשי המשלחת הפלסטינית ובן השאר פעלה לכינוס ועידת אנאפוליס שהתקיימה בנובמבר 2007. בוועידה, שהיוותה ניסיון לפתיחת הליך למשא ומתן לקראת הסכם קבע, עמדה לבני יחד עם ראש הממשלה, אהוד אולמרט, בראש המשלחת הישראלית. בוועידה נאמה לבני ואמרה:

אני גאה במקום בו ישראל נמצאת היום, ואני מקווה שהיום קיימת הבנה שהדבר הנכון הוא לבנות עתיד משותף בשתי מדינות נפרדות. האחת – מדינת ישראל – שהוקמה כמדינה יהודית, בית לאומי לעם היהודי, והשנייה – פלסטין – שתקום כדי לתת פתרון לאומי שלם ומלא לבני העם הפלסטיני באשר הוא.– אתר קדימה, ‎27 בנובמבר 2007

במהלך המשא ומתן עם המשלחת הפלסטינית, העלתה לבני את האפשרות של העברת הגבול בין ישראל למדינה הפלסטינית העתידית בדרך שתביא להעברת יישובים ערביים ישראליים לאותה מדינה, הצעה שנדחתה על ידי יו"ר המשלחת הפלסטינית אבו עלא.

במאי 2007 נבחרה לבני על ידי הטיים מגזין האמריקאי, לאחת ממאה האנשים המשפיעים ביותר בעולם, ואחת מעשרים המנהיגים והפוליטיקאים המשפיעים ביותר לשנה זו.‏

יומיים לאחר פרסום מסקנות הביניים של ועדת וינוגרד, ב-2 במאי 2007, הודיעה לבני במסיבת עיתונאים כי בפגישתה עם ראש הממשלה אמרה לו כי לנוכח הדו"ח "התפטרות היא הדבר הנכון מבחינתו". על אף עמדתה זו, ספגה ביקורת בשל החלטתה להישאר בממשלה למרות הטחת ביקורת כה קשה, משהתברר כי אין רוב בסיעת קדימה התומך בהחלפתה את אולמרט בראשות הממשלה. לבני נימקה את החלטתה שלא להתפטר ברצונה "לפקח על יישום המסקנות מתוך הממשלה". במסיבת עיתונאים כעבור מספר שבועות, חזרה בה מהקריאה לאולמרט להתפטר – מה שקומם עליה הן את תומכי אולמרט והן את מערכת המשפט. לאחר פרסום המסקנות הסופיות של ועדת וינוגרד, ב-30 בינואר 2008, נמנעה לבני מלהתבטא בפומבי בעניין הדו"ח, וממילא לא חזרה על קריאתה לראש הממשלה להתפטר, מה שרק הגביר את הביקורת על התנהלותה.

עם התחלת התערערות מעמדו של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, והקריאות הגוברות להתפטרותו, התחזק מעמדה של לבני בקדימה והחלו להישמע קולות הן מתוך המפלגה והן מחוץ לה, הקוראים להתמודדותה על ראשות המפלגה במידה שיערכו בחירות מקדימות או ארציות ‏.

ביולי 2008 החליטה מפלגת קדימה לקיים בחירות מקדימות, ואלה התקיימו ב-17 בספטמבר 2008. עם הכרזתו של אולמרט כי לא יתמודד על ראשות המפלגה ויתפטר עם בחירת ראש מפלגה חדש, החל באופן גלוי הקמפיין של לבני לראשות המפלגה. לבני ניצחה בבחירות אלה בהפרש קטן, כשזכתה ב-43.1% מקולות הבוחרים (לעומת 42% ליריבה העיקרי, שר התחבורה, שאול מופז‏‏).

עם ניצחונה של לבני בבחירות הפנימיות בקדימה, ובחירתה לראשות קדימה, התפטר אהוד אולמרט מתפקידו כראש הממשלה והליך הרכבת הממשלה הוטל עליה על ידי נשיא המדינה, שמעון פרס‏‏‏.

תחילה חתמה לבני על הסכם קואליציוני עם מפלגת העבודה. לאחר ההסכם עם העבודה, התפנתה לבני לנהל משא ומתן עם יתר הסיעות. ב-25 באוקטובר פרסמה מועצת חכמי התורה הודעה, לפיה חילוקי דעות בנושאי הקצבאות וירושלים התגלעו במהלך המשא ומתן, ולכן ש"ס לא תוכל לשבת בממשלה בראשות לבני, אף שלבני הציעה למפלגות החרדיות תקציבים של כמיליארד ש"ח.‏ משהתברר כי גם חברי דגל התורה לא יצטרפו לממשלה בראשותה, ולאחר שהמשא ומתן הקואליציוני עם מפלגת הגמלאים, שהתאחדה שבוע קודם לכן, ועם מרצ לא התקדם, הודיעה לבני לנשיא פרס ב-26 באוקטובר כי נכשלה בניסיונה להקים ממשלה, על-אף ההסכם שהושג עם מפלגת העבודה. ‏‏

כיו"ר "קדימה" הובילה לבני את מפלגתה בבחירות לכנסת ה-18. קמפיין המפלגה התבסס בעיקרו על תדמיתה של לבני כפוליטיקאית נקיית כפיים וניסיונות לקעקע את אמינותו של יריבה בנימין נתניהו, בין הסיסמאות של קדימה היו: "ציפי לבני – מה שטוב למדינה" "ראש ממשלה אחרת" ו"ביבי?! אני לא מאמין לו". לבני ערכה סיורי בחירות במעוזים של צעירים חילונים כמו מתחמי בילוי ונאמה רבות במהלך מערכת הבחירות בבתי ספר. כמו כן דיברה לקהל הנשים ולציבור השמאל, ביקשה "להחזיר את התקווה לשלום" והצהירה על שאיפתה ל"יונה שעל אדן החלון".

"קדימה" בראשות לבני קיבלה בבחירות אלה 28 מנדטים והייתה לסיעה הגדולה ביותר בכנסת, עם יתרון של מנדט אחד על הליכוד, אך למעט "קדימה" אף מפלגה לא המליצה לנשיא המדינה שמעון פרס להטיל עליה להרכיב ממשלה, והמשימה הוטלה על בנימין נתניהו, שמועמדתו זכתה להמלצת נציגי סיעות הימין וסיעות הדתיים שמנה 65 חברי כנסת. לבני הודיעה מייד שלא תצטרף לממשלה בראשות נתניהו, כיוון שאינה מוכנה להיות חברה במה שהגדירה כממשלת ימין קיצונית, ושהיא תשמש כיו"ר האופוזיציה. נתניהו דווקא לא רצה שממשלתו תתבסס על מפלגות הימין והמפלגות הדתיות בלבד, ולאור התנגדותו הראשונית של אביגדור ליברמן לכניסתה של מפלגת העבודה לממשלה, היה מוכן להציע ללבני הצעה מרחיקת לכת. בטיוטת הסכם קואליציוני שגובשה בין גדעון סער מטעם "הליכוד" וצחי הנגבי מטעם "קדימה", הוסכם ששתי המפלגות יזכו למספר שווה של תיקים בממשלה ובקבינט המדיני-ביטחוני ושלבני תכהן כראש ממשלה בשנה וחצי האחרונה מתוך ארבע וחצי שנות כהונת הממשלה ועד אז תכהן כשרת החוץ וכממונה על המשא ומתן עם הפלסטינים. אך המשא ומתן נכשל כאשר השיחות הפכו לישירות בין לבני ונתניהו. להערכת הנגבי, הסיבה לכך הייתה חוסר אמון של לבני בכך שבהתחשב בשותפיה הקואליציוניים, תהיה לה השפעה מהותית על מדיניות הממשלה.‏

עם כניסתה לתפקיד ראש האופוזיציה תקפה לבני את גודלה של ממשלת נתניהו השנייה.‏ השנה הראשונה לישיבתה של "קדימה" באופוזיציה לוותה בחשש כי המפלגה תפורק וחלק מחבריה יחברו לממשלה, זאת משום שמספר שבועות לאחר השבעת ממשלת נתניהו, עבר בכנסת חוק התפלגות סיעה שמאפשר לשבעה חברי כנסת להתפלג לסיעה עצמאית בלי שייחשבו ל'פורשים', אף שאינם מהווים שליש של הסיעה המקורית ולא זכו להסכמת רוב חבריה. לבני יצאה בחריפות כנגד מה שהגדירה כניסיון לפרק את קדימה. בהמשך תקפה לבני את ראש הממשלה בנימין נתניהו על אי התקדמותו במשא ומתן עם הפלסטינים ועל חוסר אמונתו בפתרון שתי מדינות לשני עמים, כדבריה. לאחר "נאום בר-אילן" של נתניהו ב- 14/06/09, הגיבה לבני על התפנית בעמדתו ובירכה עליה, אך תקפה אותו בטענה שנדרש לשאת את הנאום תחת לחץ נאום ברק אובמה באוניברסיטת קהיר שנישא עשרה ימים לפני כן, ושהממשלה עוסקת בהישרדות ולא במדינאות.‏ במרץ 2010 התבטאה לבני כנגד החלטת ממשלת נתניהו לשינוי בתוכנית לבניית אגף חדש במרכז רפואי ברזילי באשקלון בשל קברים אשר נמצאו באתר המיועד לבנייה. בעקבות מחאה ציבורית רבה, ההחלטה נהפכה על פיה מספר שבועות לאחר מכן.

לבני עמדה לצד הממשלה לאחר המשט לעזה ב-2010 ונמנעה מלמתוח ביקורת על נתניהו כאשר החליט על הקפאת הבנייה ביהודה ושומרון, אך מתחה ביקורת חריפה על ראש הממשלה לנוכח כישלון המשא ומתן הישיר בין ישראל לפלסטינים שהושק בספטמבר 2010 והעדרה של תוכנית ישראלית יזומה, חידוש ההכרה של אחדות ממדינות דרום אמריקה במדינה פלסטינית בגבולות 1967, המשבר המתמשך ביחסים עם טורקיה והמתיחות ביחסים עם ארצות הברית. בעקבות השריפה בכרמל קראה לבני לראשונה לבנימין נתניהו להתפטר מתפקידו לנוכח תוצאות השריפה ומספר ההרוגים הרב. בשנת 2011, אל מול הפיצול במפלגת העבודה והתגברותה של המחאה החברתית, התבטאה לבני כנגד ראש הממשלה "שעוסק בהישרדות" והוסיפה כי היא מקווה שהאירועים יובילו לפירוק הממשלה והליכה לבחירות.

יום לאחר שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט התבטאה לראשונה בחריפות כנגד העסקה ותקפה את ראש הממשלה בנימין נתניהו על הסכמתו לעסקת שליט. את שתיקתה עד למועד זה, נימקה בהבטחה שנתנה לאביו של שליט כי לא תתבטא בגנות העסקה טרם אישורה.

בבחירות המקדימות שנערכו ב"קדימה" ב-27 במרץ 2012 הפסידה לבני לחבר הכנסת שאול מופז, שנבחר ליו"ר המפלגה במקומה בפער ניכר. בעקבות זאת התפטרה לבני מהכנסת ב-1 במאי 2012.‏

ב-27 בנובמבר 2012, לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, הכריזה לבני על התמודדותה בבחירות במסגרת מפלגה חדשה בראשותה בשם "התנועה". למפלגת החדשה הצטרפו גם שבעה חברי כנסת מכהנים, שהתפלגו ממפלגת קדימה: מאיר שטרית, יואל חסון,רחל אדטו, שלמה מולה, מגלי והבה, רוברט טיבייב ואורית זוארץ.‏

בבחירות לכנסת ה-19 זכתה "התנועה" בראשות ציפי לבני בשישה מנדטים.

ב-19 בפברואר 2013 חתמה "התנועה" על הסכם קואליציוני עם סיעת הליכוד ישראל ביתנו, שבו הוסכם כי לבני תכהן כשרת המשפטים ושר נוסף מטעם "התנועה" יכהן כשר להגנת הסביבה. התחילה את תפקידה כשרת המשפטים במרץ 2013 והוסמכה על ידי ראש הממשלה נתניהו לנהל את השיחות עם צוות המשא ומתן הפלסטיני. במסגרת תפקידה כיהנה לבני גם כיו"ר ועדת השרים לענייני חקיקה.

ביוני 2013 הקימה יחד עם ח"כ אלעזר שטרן וח"כ יצחק הרצוג שדולה תחת הכותרת "עם דת ומדינה" ששם לו למטרה ליישם את אמנת גביזון מדן.

במהלך כהונתה, קידמה את הצעת החוק שאוסרת על הפצת ישראל היום בחינם. בנובמבר 2014, הצביעה בקריאה טרומית בעד החוק.

ב-2 בדצמבר 2014 פוטרה מהממשלה על ידי ראש הממשלה נתניהו.

ב-10 בדצמבר 2014, לקראת הבחירות לכנסת ה-20, הודיעה לבני יחד עם יו"ר מפלגת העבודה יצחק הרצוג על ריצה משותפת של התנועה בראשותה עם מפלגת העבודה, ברשימה בשם "המחנה הציוני", שתכלול את לבני במקום השני ומועמדים נוספים מטעמה. במידה והרצוג ימונה לראשות הממשלה, יכהן הוא בשנתיים הראשונות ואילו לבני אמורה להחליפו בשנתיים הנוספות.‏

לבני נשואה לנפתלי שפיצר, אם לשניים, ומתגוררת בשכונת ישגב שבתל אביב.‏‏‏

 

 

2 Comments

  1. דניאלה הגיב:

    אל תתבלבלו לבני ימנית קיצונית עם 0 תוצאות אפילו העברת חוק ישראל היום לא צלח. מאד פשוט זיקית עם מחלה נדירה חייבת כיסא גם במחיר זגזוג אין סופי ולשקר באופן תדיר לבוחריה . בעיני בוז'י עשה טעות בבחירתו בה כי לא רק שהיא לא תורמת היא מזיקה . היום ה17.3 רק מרצ זה שמאל אמיתי

  2. רינה הגיב:

    מעניין

Leave a Comment

^ TOP