היא מביטה בבעלה הישן וחושבת עליו…

מאת: חגית רימון

wom

 

היא קמה כל בוקר בחמש חמישים וחמש. חמש דקות לפני השעון המעורר. מכינה סנדויצ'ים מושקעים לילדים.
וחושבת עליו.
היא מתקלחת, מסבנת את גופה בעדינות. נוגעת בעורה. משפשפת את פניה.
וחושבת עליו.
היא יוצאת מהמקלחת, מצחצחת שיניים. מביטה בפניה במראה. מורחת קרם ריחני.
וחושבת עליו. איך פעם אמר לה שהוא מכור לריחה. מכור לאצבעותיה.
היא לובשת את החולצה הכחולה. ונזכרת איך נהג להביט במחשופה ולומר לה: "אחחח… איזו סקסית את". ונישק את פטמתה ברוך.
היא שותה נסקפה. וחושבת עליו. איך ישבו ביחד ודיברו על הכל. הכל. את כל סודותיה חלקה עימו.
היא מביטה בבעלה הישן. וחושבת עליו. על הסערות שהכניס לחייה. על הריגושים והלילות הסוערים והימים רווי התשוקה והעניין.
היא מעירה את ילדיה, שולחת אותם לבית הספר. הולכת לעבודה. שוקעת בדוחות ובמספרים.
וחושבת עליו. על השיחות המעניינות. הצחוקים. הליטופים. החיבוקים.
היא שבה לביתה.
וחושבת עליו.
איך יצא מחייה. ביום חורף קר. ומאז, ליבה כמה אליו.

 

Leave a Comment

^ TOP