סיפור אהבה – שתי נשים – פרק 5 – שלמה ארצי

מאת: חגית רימון

עו"ד חגית רימון

עו"ד חגית רימון

 

הילדים אצל רונן, אבא שלהם, מי שהיה פעם בעלי, בן זוגי, או איך שקוראים לזה. וסיגל בדרך אליי. שוב היא נשמעה נסערת בטלפון, וכמובן שהצעתי לה לבוא. להקשיב לה. לנחם אותה. וגם אותי. גם אני זקוקה לפעמים לנחמה. לחום, שישכיח לי את האישה שאהבתי. ואולי עדיין. אוהבת. 
אני מדליקה נר ריחני ומביאה אותו לסלון. לא בשביל אוירה רומנטית, אלא פשוט כי אני אוהבת לראות את האש מרצדת. האש מנקה את האויר. מטהרת אותו. ארגנתי קצת את הסלון, הדלקתי את מערכת השמע ושמתי על רשימת השמעה. שלמה ארצי כמובן ראשון.

"ואז אני נכנס לחדר וראשך פרחים
הטלוויזיה כבר עובדת על האנשים
אז בואי נעשה שטויות, ונדבר אמת
אני אומר לך נתפשט, כדי להיצמד"

והנה, דפיקה בדלת. פתחתי. סיגל עומדת מולי. מיד הניחוח המתוק עמוק שלה נכנס לאפי. היא סוגרת את הדלת וללא שהות מחבקת אותי. עם החיבוק הזה, הקרוב, החם. ואני נענית ושותקת. לא רוצה לחשוב על כלום. זה נפלא מידי פעם לעצור את המחשבות. אנו עומדות ליד הדלת ושלמה ארצי ממשיך לשיר לנו.

"ואז אני נכנס לחדר, ושואל "האם?
כולם פה כלומר בסדר, כולם עוד חיים?"
ואת עוד שרה עם גיטרה, געגועים לים
כי הביקוש לאהבה, לא מסתיים אף פעם"

זהו. נגמר השיר ואני ניתקת מהחיבוק, למרות שנראה לי שהיא רוצה להמשיך הלאה, אולי למה שקרה אצלי איתה לפני כמה ימים.

"נס? תה?" אני שואלת את השאלה הרגילה. "תה". היא בוחרת. ואני מכינה לנו תה צמחים. וחותכת מעוגת הגזר שהכנתי הערב.

"מה שלומך? מה איתך? אני מתיישבת לידה ומשלבת רגליים על הספה.
"אני בתוך חלום בלהות." היא עונה. "ברכבת הרים, ואני רוצה כבר לרדת. להיות אחרי זה. בעצם, אני כבר לא יודעת מה אני רוצה!"

"אני מבינה אותך. גם אני הרגשתי ככה לפני שהתגרשתי. לא פשוט לעבור את זה. אני אני יודעת שעוד כמה חודשים, כשתהיי אחרי, תרגישי יותר טוב." אני מנסה לעודד, אבל בעצמי יודעת שגם עוד כמה חודשים, היא עדיין עשויה להרגיש כפי שהיא מרגישה כעת.

"מי ירצה אותי בכלל?" הדמעות כבר בהיכון לצאת. "אמא לשני ילדים קטנים. ואיך בכלל אצליח להסתדר כלכלית? ועם העבודה שלי? ואין סיכוי שאיציק יעזור מספיק וייקח את הילדים מהגן ומבית הספר."

"מה קרה לך? את מהממת. בטוח שיהיה עלייך הרבה קופצים." אני אומרת, למרות שגם לדעתי לא פשוט למצוא זוגיות חדשה כשיש ילדים קטנים. "ובהסכם הגירושין, תוודאי שיהיה סעיף שבו איציק חייב להתחלק איתך בלקחת את הילדים ולהיות איתם. אולי לא משמורת משותפת, אבל לפחות שיישא איתך באחריות."

"ממש" היא אומרת. "הוא חוזר כל יום בסביבות שמונה בלילה. את חושבת שתהיה לי אי פעם זוגיות חדשה? שמישהו ירצה אותי? הנה, גם את לא רצית אותי."

"סיגלי, אני רוצה אותך בתור חברה. את החברה הכי טובה שלי. זה הכי טוב עבור שתינו. אני בטוחה שתמצאי זוגיות טובה. וזה יקרה כשתהיי מוכנה לכך."

"יופי, תזרקי אותי… את יודעת, אני אפילו לא יודעת עם מי אני רוצה זוגיות חדשה. גבר או אישה? לא נתפס לי עדיין שניתן להיות בזוגיות עם אישה. אמנם אני נמשכת אלייך, כן, עדיין (היא אומרת ואני מסמיקה), וסיפרתי לך שבעבר נמשכתי גם לעוד אישה, אבל המצב שבו שתי נשים חיות יחד נראה לי מוזר. כן, את צודקת שאינך רוצה אותי כבת זוג. את לגמרי במקום אחר. מעניין אם אני יכולה להתאהב שוב. מה דעתך? כמה אהבות יכולות להיות לאדם?"

"אני בטוחה שתוכלי להתאהב שוב. וברור לי שמגיעה לך אהבה טובה, כי את אישה טובה, ואת חכמה, ונראית מצויין, תאמיני לי שיקפצו עלייך. את רק צריכה להחליט מה את רוצה. בעצם, אין צורך שתחליטי עכשיו. שום דבר לא בוער."

"את צודקת." סיגל מחייכת. "בטח שירצו אותי. למה שלא ירצו? כשאני אוהבת, זה מכל הלב. "

"נכון." אני מאשרת. "ואת גם חמה, ומתוקה. מאושר מי שיהיה איתך."

"או מאושרת." סיגל צוחקת.

ואני איתה.

 

סיפור אהבה – שתי נשים – פרק 1 

ולשאר הפרקים – לאחר כל פרק נמצא הפרק הבא

 

2 Comments

  1. מאת חגית:

    תודה רפאלה. אמשיך

  2. מאת רפאלה:

    תמשיכי מהמם

Leave a Comment

^ TOP