החומה נפלה  

מאת: מאירה חיון

womannice

 

היה נדמה לה שזה נגמר, מת איפשהו ונקבר, הסיפור הארור , הקשה המייסר.
היא בנתה מאז חומה סביבה שלא ניתן לחדור והיא גם לא נותנת לאף אחת לנסות. היא כמעט שכחה אותה, את אהובתה וגם כאשר נזכרה, נזכרה ברוך, בשקט שהיה לעיתים רחוקות, כאשר היו יחד.

ואז היא פגשה בה שוב…
היא הגיעה לחנייה, החנתה את הרכב. נדמה היה כי חלפו שעות בטרם הוציאה את המפתחות ממתג ההתנעה.
"אני לא חוזרת לשם" מלמלה לעצמה "לעולם לא".
היא לא כל כך זוכרת את הכניסה למסיבה, או את העובדה שבת הזוג שלה לאותו ערב נעלמה כמעט מיד עם כניסתן, אל תוך המולת הנשים מסביב. היא הייתה עסוקה בלבנות חומה מבטון מוצק מסביב ללב, לרפד מכל הכיוונים ולסגור את כל הפינות הבעייתיות.
ואז היא התיישבה לידה…
יש לציין שלמעט מספר סדקים שהופיעו פתאום דווקא מצידו הימני של ליבה, החומה די החזיקה.
אבל כמו בסיפורים, לא להרבה זמן.

איש אינו יודע אם היא הרגישה, שבכל פעם שהסתכלה עליה, עלתה בה מעין תחושה של רעש אדמה קל, שכמובן, סדק שוב את החומה המבוטנת.
כמעט ולא התייחסה לסובבים אותה, המגננה בה הייתה שרויה, לא הותירה בה כוח לשום דבר אחר.
במשך שנים הגנה על עצמה מאותה תחושה מייסרת, שאין לה מזור ואין ממנה מנוס. נמנעה מלפתח קשר כלשהו.
ואז היא קמה… נעמדה מולה, במלוא הדרה. נסיונות הבלימה לא צלחו וכל צידה הימני של החומה נפל ומשך אחריו חלקים קטנים מהתקרה.

תחושה של פחד נוראי מילאה אותה, וכל מה שרצתה לעשות זה לברוח, להעלם, הרחק ממנה ככל שאפשר, אבל… היא עשתה בדיוק את ההיפך, כמעט ללא שליטה, מצאה עצמה הולכת אחריה, או יותר נכון מזדחלת, חשה שרגליה נגררות ללא רצון – אחריה.
היא נרעשה מעצם הידיעה, שלא זו בלבד שצידה הימני של החומה נפל, אלא שכעת החלו להיווצר סדקים גם בצידה השמאלי של החומה.
ואז… היא נעמדה מולה… כה קרוב… עיניהן נפגשו…
ההתמוטטות החלה מהרגליים, ועלתה במהירות שיא למעלה, רסיסי בטון הועפו לכל עבר, היא ניסתה בכל הכוח, אבל על כל אבן שהחזירה, עפו שבע… הקרב היה אבוד מראש.

כשחלפה על פניה, בדרך הביתה, הייתה נטולת הגנה לחלוטין. כל חלק מרמ"ח אבריה זעק מכאב. אבני החומה שהתפוררה הותזו לעברה וריסקו כל איבר בגופה. בעודה מתרחקת, נשאה היא תפילה אחת…. לא לראותה לעולם.

 

Leave a Comment

^ TOP