הסיפור המדהים של מעיין… שגדלה עם הורים שנטלו סמים

2/9/2014

אתם מוזמנים לקרוא את סיפורה המדהים של מעיין, שגדלה עם הורים שנטלו סמים, עברה לפנימייה ועוד. סיפור אישי… השמות שונו למניעת זיהוי

אני לא גדלתי בבית… בגיל 6 לקחו אותי ואת אחותי הקטנה לפנימייה. לא רצינו ללכת… אבל אמא שלי לא נלחמה עלינו. הסיבה שנלקחנו קצת הזוייה… אמרו לי שאבא שלי איים לרצוח אותנו ואת אמא שלי. אז הוציאו אותנו מהבית באותו יום. אני זוכרת את היום שלקחו אותנו, לא הסבירו לנו כלום. פשוט אמרו לנו שנוסעים. רק כשהגענו אמרו לנו שאני ואחותי לא חוזרות הביתה.

רציתי לצאת מהפנימייה ולהיות בבית אבל כל פעם עבדו עליי ואמרו לי "עוד מעט". אף פעם לא הבנתי למה בדיוק, עד שהתחלתי לראות שאמא שלי מזניחה אותנו ושממש לא אכפת לה שהיא הביאה בנות לעולם.

בגיל אחת עשרה כבר התחלתי להבין את המצב ולקבל אותו… אגב, במשך השנים הללו אבא שלי העביר את זמנו בכלא. תמיד היינו עם אמא שלי לבד. פתאום התחלתי לראות דברים מוזרים ושונים לגבי ההתנהגות שלהם. ואז הבנתי שנפלתי לשני הורים שמכורים לסמים קשים. קודם כל סמים לפני הכל… ואנחנו הבנות… במקום האחרון.

בגיל 12 כבר ידעתי הכל על סמים. מה זה עושה, ראיתי את ההורים שלי מתדרדרים מיום ליום. ואני רק רציתי להציל אותם… הייתי מוכנה לעשות הכל. אבל זה לא עניין אותם ולא היה אכפת להם. מתישהו זה התחיל לשרוף אותי מבפנים… הם כל פעם ירדו למקום חשוך יותר. הגבול ששיגע אותי זה שהתחלתי לראות מזרקים פחדתי שהם ימותו… וכשאני הייתי בוכה זה לא היה מעניין אותם בכלל.

מתישהו אמרתי להם שאם הם לא יפסיקו אני אשבור לעצמי את היד עם פטיש. וזה קצת הזיז להם… כל פעם שהם היו פוגעים בעצמם הייתי לוקחת פטיש ומאיימת עליהם שאני אשבור לעצמי את היד… וכך זה עצר קצת, הם הקשיבו לי מעט… אני ראיתי אותם נגמרים ונגמרת איתם יחד. כל פעם שהייתי יוצאת לחופש מהפנימייה הייתי מתפללת שהם יפסיקו עם זה. אבל זה רק הפך להיות יותר גרוע… הם בחיים לא הראו סימן של עניין או אכפתיות. כמו להביא אותנו לעולם ולזרוק… סוג של התעללות נפשית.

בגיל 14 יצאתי מהפנימייה. החלטתי שאני רוצה לחזור הביתה לגדול ליד אמא כמו ילדה נורמלית… רק שלא חשבתי לעצמי שאקבל כזאת סטירה לפנים. יצאתי מהפנימיה… אחת הסיבות הייתה אחותי הקטנה. אמא שלי הייתה עוזבת אותה לבד בלילות… ילדה בת 6. אז כשיצאתי, לקחתי בחשבון שאני הולכת להיות האמא של אחותי. ודאגתי לה. התחלתי ללמוד. כיתה י'. לאמא שלי לא היה כסף לתת לי לנסיעות. לפעמים הייתי הולכת ברגל… מתישהו התחלתי לעבוד קצת, כי אמא שלי לא דאגה לי, לא היו לי בגדים, לא היה לי אוכל. כל כסף קטן שהיה לה היה הולך לסמים. כל היום היו נכנסים אלינו הביתה גברים… וכל הזמן אמא שלי הייתה בקריזים של סמים, לא היה אכפת לה מכלום חוץ מהסמים. לפעמים הייתי הולכת לחברים והיינו אוכלים יחד. לאמא שלי לא היה אכפת משום דבר חוץ מעצמה. ואז יום אחד היא הביאה הביתה בחור בשם דוד. דוד היה איש זקן… שסגר עם אמא שלי שהוא נוגע בי ואז לא יהיה חסר לנו כלום. וזה מה שהיה… ואמא שלי אמרה שזה בסדר ושאין לי ברירה אחרת. הוא היה נוגע בי ואני רק רציתי למות מזה. עד שיום אחד התפוצצתי והתחלתי לבכות שאני לא מוכנה לזה. צרחתי על אמא שלי… אמרתי לה שאני לא מוכנה לראות את הפרצוף שלו בבית שלנו. כל מה שרציתי זה באותם רגעים לשרוף אותם…

התמונה להמחשה בלבד

התמונה להמחשה בלבד

אחרי הסיפור עם דויד הרגשתי שכל עולמי חרב. ושנאתי את אמא שלי שהסכימה לזה… אפשר לומר שהייתי ממש לבד. ולא היה לי למי לפנות… רק לאחוז בעצמי ולא ליפול ולהמשיך קדימה. בעקבות זאת פיתחתי הפרעות אכילה… אמא שלי הייתה צורחת עליי שאני אתן לה את הכסף שלי היא גם הייתה מאיימת. עד גיל 18 היא ממש הביאה אפילה לחיי. אבל אני תמיד חייכתי ואמרתי שהכל עובר.

כשהייתי בת 18 האחים שלה לקחו אותה לגמילה. שם היא הכירה גבר בשם אורן. הם הפכו להיות זוג והוא גר אצלנו…לאט לאט הוא חזר לסמים. אז איימתי עליו ואמרתי לו שאם הוא יעשה משהו שיפגע באמא שלי אני הורגת אותו. אמרתי לו שהוא יותר לא נכנס לבית שלי, פחדתי שאמא שלי תחזור לסמים. אמא שלי החליטה שהיא צועדת אחריו… ארזה תיק ועזבה את הבית. אז אני נשארתי,אחותי הקטנה שהייתה בת 10 ואחותי הגדולה שהייתה בת 20. התגייסתי לצבא והיא אפילו לא באה ונותרנו רק אנחנו לבד בבית… בלי הורים.

מהרגע שהתגייסתי התחילו לצוץ כל הפאקים שלי. מצאתי עבודה… טיפלתי בילדים נכים שסובלים מפיגור ושיתוק מוחין. ואז… פתאום הרגשתי שאני שווה משהו ויש מישהו שצריך אותי בעולם. מעיין הילדה שבי הוקסמה… והתחלתי לתת שם את כל כולי. טיפלתי בילדים ארבע וחצי שנים, וכמו שהבנת, יש לי חור גדול של חוסר שמחפש מקום להשתייך. אז פתאום הם הפכו להיות המשפחה שלי… והאמא שלהם, ליאת,  שהייתה חברה טובה שלי… הפכה להיות סוג של אמא. כשרציתי עזרה ופניתי למשפחה – אף אחד לא קיבל אותי… הייתי לבד. אמרתי לאמא שלי שלא טוב לי ושאני צריכה אותה… היא אמרה לי שאין מקום בשבילי. בקשתי מאחותי שלא תעזוב אותי כי אני מפחדת לבד… אז היא אמרה שאני כבר אסתדר. כולם נעלמו מהחיים שלי פתאום… והדבר היחיד שנאחזתי בו זה הילדים הנכים. האמא שלהם עשתה לי המון המון רע, הייתי בוכה המון. אבל לא היה לי לאן ללכת ולא היה לי מה לעשות. לאמא שלי לא היה אכפת… אחותי חייה את החיים שלה. אבא שלי היה בכלא… אז הרגשתי אבודה. ואמרתי לעצמי להמשיך ושיהיה בסדר…

כל השנים מגיל 19 ועד גיל 23 וחצי הייתי סביב הילדים הנכים… שבשורה התחתונה…זה מקום שמאוד נפגעתי ממנו. אני חושבת שאלוקים הביא לי מתנה…לעזור למלאכים (הילדים הנכים). הוא שלח אותי לשם כי אני יודעת לתקשר עם נשמות. מה שקרה זה שמבחינתי מצאתי משפחה, כך זה נתפס לילדה בת השש שנמצאת בי, זאת שלקחו אותה מאמא שלה. עם הזמן חסכתי כסף לניתוח השתלת סיליקון בחזה. החברה שסייעתי לה עם ילדיה הבטיחה שתעזור לי כמו שאני עזרתי לה. אז הלכתי לבצע את הניתוח.

אחרי שבוע וחצי היא קיבלה סיבוב במוח, כי כבר לא היה בי שימוש, לא הועלתי לה… אז היא העיפה אותי מהבית שלה. ואת היום הזה אני גם לא אשכח… הייתי אחרי הניתוח..לא ממש יכולה לעשןת משהו. והיא פשוט בעטה בי כמו בכלב. היא התעצבנה ואמרה לי לעוף ושהיא לא רוצה לראות את הפרצוף שלי ושהיא שונאת אותי. שאלתי מה קרה… היא אמרה לי שכלום ושנמאס לה ממני. אני זוכרת שהיא צרחה עליי כך סתם בלי סיבה… מרוב עצבים יצא לה קצף מהפה. אני פחדתי ומהר לקחתי את הרגליים והלכתי… ישבתי עם עצמי בשוק מהחיים. לא הבנתי מה קרה, לא ידעתי מה לעשות. ומי בכלל יעזור לי? אני אחרי ניתוח…לא עובדת. לא יכולה לעשות יותר מדי… וזה הרגע שהייתי בשוק ממה שקורה ופשוט חטפתי חרדת נטישה ונכנסתי להיסטריה.

באותו הזמן חזרתי הביתה לאבא שלי. בעיקרון, לא ממש חייתי איתו כל חיי אז היה קצת מוזר. נכון שזה אבא… אבל לא יצא לי להכיר אותו בצורה אישית. באותו הזמן שקעתי בעצבות, כי לא הבנתי מה קרה ולמה ליאת התייחסה אליי כך. אז העיסוק היחיד שלי היה לבכות 24 שעות ביום ולהסתגר בחדר.

פתאום הופיע מישהו בחיי… אף פעם לא הסכמתי לפגוש אותו לפני כן. הוא שמע מה ליאת עשתה לי ופנה אליי. נפגשתי איתו בפעם הראשונה… ואז הוא החליט שהוא לא עוזב אותי לבד. הוא היה בא אליי בוקר צהריים וערב. לא ממש הצלחתי לתקשר עם אנשים… הייתי מתעוררת בוכה והולכת לישון בוכה. פניתי אל הליאת הזאת… רציתי לדעת מה עובר עליה ולמה היחס הזה. כי אחרי הכל לא הגיע לי… אני ליוויתי אותה בתקופות הכי קשות בחייה. אם זה השבעה על אמא שלה ולקחת את טיפול הילדים עליי, אם זה לילות שלמים בבתי חולים לאחר ניתוח שהם עברו. פניתי אליה, עמדתי שעה וחיכיתי שהיא תפתח לי את הדלת. היא בסוף פתחה… הסתכלה עליי הקשיבה לי ושתקה. ואמרה לי שהיא לא רוצה לראות אותי יותר. איציק..תמך בי רגשית ברמה טוטאלית. כך היה חודש שהוא נתן לי עולם שלם שבחיים לא קבלתי.

עבר הזמן… איציק ממש נקשר אליי גם אני אליו. הבעיה התחילה כשאמר לי שהוא מאוהב. אני מאוד אהבתי אותו… אבל כאן זה נגמר. באותה תקופה הייתי יוצאת הרבה בלילות… רק בשביל רוגע. יושבת עם חבר טוב ומדברת. מתישהו איציק אמר לי שאם אני לא שוכבת איתו הוא יוצא לי מהחיים. אני לא הסכמתי…כי הוא נשוי. ישבתי לדבר איתו והסברתי את עצמי. אז אמר לי שזה לא מתאים לו ושהוא עוזב. אני נבהלתי מזה שהוא רוצה ללכת ורציתי למות מפחד… כי לא היה לי אף אחד. אז אמרתי לו שאני מוכנה… וכל פעם הייתי דופקת חצי בקבוק של שתייה חריפה. רק בשביל שיעבור חלק…

לקריאת הפרק השני לחצי כאן

לסטטוסים מעודדים, כתבות מעניינות ופעילויות לנשים – הצטרפו לאתר אישה בפיסבוק.

כאן

1 Comment

  1. לאה דנון הגיב:

    אילו חיים… כמה עוצמה יש בך… יישר כוח

Leave a Comment

^ TOP