מה היה החלום של סגנית ראש העיר תל אביב? ומהי ההגדרה שלה להצלחה? ראיון עם מהרטה ברוך רון

מאת: חגית רימון hrimon@gmail.com

מהרטה ברוך רון הינה סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו, מחזיקת תיק הרווחה והשירותים החברתיים ומ"מ מחזיקת תיק התרבות בעיריית תל אביב-יפו.

בילדותה היא חלמה ללמוד, הגשימה את חלומה ואני מניחה שהיא תמשיך להימצא בפוליטיקה העירונית והארצית ותצליח. החלטתי לראיין אותה כפוליטיקאית שאני מסמנת שתתקדם בפוליטיקה הישראלית.

מהרטה ברוך רון וחגית רימון

מהרטה ברוך רון וחגית רימון

מה משמעות השם מהרטה?

רחמים, חמלה

עלית לארץ בגיל עשר. מה את זוכרת מהחיים באתיופיה? איזו ילדות היתה לך?

מצד אחד – ילדות פשוטה, של חיים בכפר מאוד מאוד פשוט. מצד שני – ילדות די מאושרת כי למרות שהיה מעט אנחנו נהנו מה שיש. כילדים המצאנו משחקים ועיצבנו את הצעצועים שלנו.
יצרנו לעצמנו את עולם התוכן, וגם נסמכו עלינו בעבודות המשק של המשפחה – לכל משפחה היה משק שהיא עיבדה, זרעה וקצרה וממנו היא התקיימה.

מה היה החלום שלך בתקופת ילדותך ונערותך?

כילדה בכפר מאוד רציתי ללמוד. ידעתי שטוב ללמוד. חינוך ויידע זה דבר שמאוד רציתי שיהיה לי. כשעליתי לארץ התגשם החלום הזה, כי הגעתי לפנימייה ושם כל מה שהייתי צריכה לעשות זה בעיקר ללמוד.
הרגשתי בת מזל שיש לי את הזכות הזו. כשהתבגרתי, מאוד רציתי ללמוד באוניברסיטה, דבר שלא היה מובן מאליו לתלמידי פנימיות בהן התחנכתי. ושוב היה לי מזל והצטרפתי למכינה קדם אקדמית באוניברסיטת חיפה, שבסופה עפ"י הציונים נפתחו לי אופציות לימודים רבות ובחרתי ללמוד פסיכולוגיה ושירותי אנוש והמשכתי לתואר שני בסוציולוגיה ארגונית.

איך הגעת לתפקיד כל כך הכיר – סגנית ראש העיר המרכזית ביותר – ת"א?

לאחר שהגעתי לאוניברסיטה הרגשתי שיש לי יכולת לסייע לאחרים. עד האוניברסיטה היה שלב שבו קיבלתי ונעזרתי, ובאוניברסיטה היתה לי הרגשה של כוח שאני יכולה לתת לאחרים.
התחלנו להתנדב כש[סטודנטיות צעירות, חברותיי ואני הקמנו עמותה שאני הייתי היו"ר שלה (עמותת "היווט" לסיוע סוציאלי, חינוכי וכלכלי ליוצאי אתיופיה, בהמשך הייתה ממייסדי עמותת "עולים ביחד" המקדמת מנהיגות ומצוינות בקרב אקדמאים יוצאי אתיופיה, בה שימשה כחברת הנהלה). מאז אני בפעילות הציבורית.

לפוליטיקה המוניציפלית נכנסתי לפני כחמש שנים, כשהציעו לי להתמודד בפריימריז של מרצ כנציגה במועצה מטעם מרצ. חשבתי שזו הזדמנות נהדרת להיות במגרש של מקבלי ההחלטות ולהשפיע והתמודדתי.

בפריימריז מתפקדי מרצ נתנו לי את אמונם, ולאחר מכן בבחירות המוניציפליות מרצ, בהובלת ניצן הורוביץ שהתמודד על ראשות העיר, קיבלה 6 מנדטים. אנו הסיעה הגדולה במועצת העיר ת"א ואנו שתי סגניות. את הסגנות קיבלתי עפ"י הדרוג שלי בבחירות בפריימריז.

האם תתמודדי על ראשות העירייה? תרצי להיכנס לפוליטיקה הארצית?

ברור לי שאשאר במגרש החברתי ואמשיך להיות פעילה. יחד עם זאת, למדתי מנסיוני הקצר בפוליטיקה שאי אפשר ממש לתכנן תוכניות ואני מאלה שחושבים שאת צריכה לעשות את התפקיד שלך הכי טוב שאת יכולה והדבר הבא הוא תוצאה של מה שאת עושה עכשיו. אני שוקלת להיכנס לפוליטיקה הארצית.

אילו נושאים את מקדמת בעיר תל אביב? מה חשוב לך?

אני ממונה על מנהל השירותים החברתיים, שזה הנושא של האוכלוסיות המוחלשות בעיר וזה תחום מרתק. בגדול, אני משתדלת שבתפקידי כסגנית אתרום לכך שהעיר ת"א תהיה עיר נגישה לכולם.

העיר הזו היא עיר מגוונת והמגוון שלה הוא גם החוזקה שלה. אנו בשלב שעלינו לשים לב ולשמור על הצביון הזה של העיר הפתוחה, הפלורליסטית המגוונת בכך שאנו מאפשרים למגוון של תושבים לחיות פה ולהרגיש פה בבית. אחת התוכניות שאני מובילה בעיר היא תוכנית המזון העירונית, שהמטרה שלה היא להנגיש מזון בריא לכולם ויידע בכל הקשור למזון בריא. אני מאמינה שבטחון תזונתי מחולל אי שויון חברתי. אני טוענת שאישה הרה שלא ניזונה כמו שצריך – עלול להיוולד לה ילד עם עיכוב התפתחותי.
כשילד יושב בכיתה והוא רעב – הוא לא מרוכז ואולי אפילו יסבול מהפרעות קשב כתוצאה מתזונה לקויה. ילד רעב או ילד שסובל מאי בטחון תזונתי יהיה לעיתים קרובות שמן.. כשאדם מבוגר בעל משפחה חולה בסכרת כתוצאה מתזונה בעייתית אז אין לו את אותן הזדמנויות שיש לאדם בריא.

כל הדוגמאות האלה מחוללות אי שוויון בסיסי ולכן לדעתי נושא התזונה הוא חשוב. אנו מגדירים מחדש את נושא הרעב.

ביום חמישי השבוע תתקיים ועידה לביטחון תזונתי שאותה יזמתי. הנה הפרטים. הכניסה חופשית

אני מקדמת גם נושאים הקשורים לקהילה האתיופית, פסטיבלים ומרכזי תרבות ועוד.

יש ילדים רעבים בישראל?

סקר של הביטוח הלאומי קובע ש- 18.7 אחוזים מהאוכלוסיה בישראל סובלת מאי בטחון תזונתי. אם נגדיר מחדש את המושג הזה, דהיינו שתזונה צריכה להיות בריאה – לא מדובר רק ברעב אלא בתזונה בריאה – יש לנו ילדים רעבים בארץ.

מה לגבי מה שקורה בדרום תל אביב? התחנה המרכזית? מה העירייה עושה למען ההומלסים? ובנוגע לנשים שנאלצו לעבוד בזנות?

תמיד כשמדברים על התחנה המרכזית מדברים על הקהילה הזרה ועל הפשע והזנות. לצערי לעיר שלנו יש חצר אחורית, והיא שם. יחד עם זאת נעשות הרבה מאוד פעולות גם כדי לטפל בנושא הזנות – יש מקלטים, תוכניות, סלעית הוא אחד הפרוייקטים הידועים בתחום ומסייע לנשים שעסקו בזנות לצאת מהמעגל הזה.

יש את "הלב 24/7" – מרכז לצעירים שעסקו בזנות, מקום שמגיש להם עזרה, טיפול ומניעת ניצול מיני בקרב בני נוער וצעירים. טלפון 054-9773666

העירייה משקיעה משאבים בדרום תל אביב כדי להקל על המצוקה של התושבים, תשתיות, יום לימודים ארוך בדרום העיר. קמה סיירת עירונית "סלע" כדי לתת תחושת ביטחון לתושבים. יש הרבה יותר נוכחות ברחוב וזה מייצר תחושת ביטחון.

בנוגע להומלסים – מחלקת דרי רחוב בעירייה עושה עבודה נפלאה. אין מצב שאני מתקשרת כשאני רואה הומלס, ולא עונים ושולחים מיד צוות. מרכז דרי רחוב עובר כעת שיפוץ וייתן מענה מכובד והולם לאוכלוסיה הזו. בחורף פותחים מקלטים ומחלקים שמיכות. ישנם ברחבי העיר בתי תמחוי ועמותות הדואגות לרעבים, כמו "לשובע" של גלעד חריש, ומרק לוינסקי.

מהי הצלחה לדעתך והאם את רואה עצמך כאישה מצליחה?

הצלחה היא בעיניי תחושה של מיצוי פוטנציאל אישי, תחושה שהיא סובייקטיבית. כל אחת והמטרות שלה, היעדים והדגשים שהיא שמה לעצמה.
אם היא עומדת בהם והיא חיה את החיים כפי שרצתה אותה – זוהי הצלחה בעיניי.

ואת רואה עצמך כמצליחה?

(מהרטה צוחקת במבוכה…)

וואאוו זו שאלה קשה…..

זו שאלה קלה.

מהי הצלחה? הצלחה זו לא נקודה שאת מגיעה ועושה וי. כשאת מגיעה לנקודה את רואה שיש עוד נקודה… וכשאני מסתכלת אחורה אני רואה שיכולתי לשפר. אני בכיוון של ההצלחה. אני תמיד מרגישה שאני  יכולה יותר.

אז אין בך שלווה?

יש סיפוק. אני כן מסתכלת אחורה על הדברים שעשיתי ואני מסופקת.

הצלחה מסמנת בשבילי איזה שיא, אם מישהי אמרה "הצלחתי", אז עכשיו תארזי את הפקלאות ותפרשי? זו הפסיכולוגיה שלי…

"מצליחה" זה משהו שאחרים צריכים להגיד עלייך, לא את על עצמך. אני יכולה להסתכל על נשים ולומר "וואאוו היא אישה מצליחה", אבל אני גם יודעת שאותה אישה בינה לבין עצמה אומרת שיש לה עוד מטרות והיא רוצה להצליח עוד, שיש עוד שלב.

הכי חשוב שאני מסופקת ממה שעשיתי.

מהי דעתך בעניין השלום? יש סיכוי? ואיך?

בוודאי שיש סיכוי לשלום. אני לא אמרתי מתי… (מהרטה צוחקת). אני חושבת שאנו צריכים לחתור לשם ואף פעם לא להשלים עם המצב הסכסוכי.

מצד שני, נכון לעכשיו זה נראה מאתגר, מורכב, לא ברור מי האדם שמולו חותמים על השלום, אבל המצב הגיאופוליטי כל כך הפכפך, הרבה דברים כל הזמן קורים, שאני מאמינה שבסוף תימצא ההזדמנות.

לסיום – מסר שלך לקוראות ולקוראים

חשוב להסתכל על הסביבה שבה אנו חיים ומגדלים את ילדנו ושנדמיין אותה כפי שהיינו רוצים שהיא תהיה עבורם ונעשה את המקסימום לשם כך.

ומסר אישי – אפרופו הצלחה, החיים הם כמו גלים – יש מצבים שאתה למטה ויש מצבים שאתה למעלה. אני מאמינה שבסוף הכל מתכנס במרכז.

לא נשארים בגבהים כל הזמן וגם כשיש נפילות לא נשארים שם למטה ותמיד תהיה עלייה. זה משהו שאני לוקחת איתי לחיים.

 

 

Leave a Comment

^ TOP