המקום שאליו הסיפורים שלנו יכולים לקחת 

 

מאת: תמרה חרמון

המקום שאליו  הסיפורים שלנו יכולים לקחת אותנו

זה קרה באחד הימים הלחוצים יותר שלי, אתם מכירים את זה, שאין לכם דקה אחת לנשום, ופתאום "נוחת" עליך משה, שלא צפית , ואתה צריך להשקיע בו משאבים/אנרגיה/זמן , שאין לך ממש בנמצא. ת' היה על הקו. אחד המתאמנים הותיקים שלי . איש משפחה מסור בסביבות גיל ה- 60 + , שהאימון הכניס בו רוח של חיוניותץ מפעם לפעם הוא היה נראה ומתנהג כאילו נשרו ממנו לפחות 10-15 שנים.

בשיחת הטלפון הזאת  זה לא היה כך. כבר כשבירכתי אותו לשלום שמעתי בטון הקול שלו ש- ת' לא נשמע כהרגלו. שאלתי אותו מה קרה.

ת' התקשה לדבר איתי. הייתי צריכה קודם כל להרגיע את הסערה שהתחוללה בו .
" קודם כל , שתדע, שלא משנה מה קרה , אני אקשיב לכל. אין שום דבר שהוא לא בסדר. אני איתך . תהיה רגוע. רק תספר לי איפה היית , ומה קרה".

אחרי מספר דקות כמו בלון , שניפצוהו בסיכה, הוא שיחרר את הכל. הוא סיפר שהגיע הביתה , נכנס לחדר של בתו האהובה, שהייתה בשְׁנוֹת -הַעֶשְׂרֶה לחייה ומצא אותה מעשנת סיגריה. הוא היה בהלם. הוא לא ידע על זה. אצלו אף אחד לא מעשן בבית , ופתאום המראה הזה – היה עבורו כמו סטירת לחי מצלצלת .

" או.קי. הבנתי. ואיך הגבת? מה היה בשיחה ביניכם?" התעניינתי.

הוא סיפר לי על הויכוח הסוער, שהתנהל ביניהם. חילופי דברים שגרתיים בסיטואציה שכזאת בין אב לבתו – כשדבר כזה מתגלה. אט-אט קולו החל מתבקע לסדקים- סדקים והוא נשמע חלוש ושברירי.

הרגעתי את ת' ויצרתי עבורו מקום בטוח לדבר על מה שבאמת מפריע לו וגורם לו להישמע כאילו ראה רוח רפאים. ואז יצאה האמת . כל מה שגרם לו לרעוד כמו עלה נידף ברוח. בתוך כל הקלחת של הויכוח עם בתו, הוא העיף לה סטירת לחי. פשוט ככה. הוא היה המום מעצמו .  

-" תמרה, מעולם לא עשיתי דבר שכזה. את יודעת , אני לא אדם אלים , תמיד גידלתי את ילדיי באהבה ובתוך מסגרת של כבוד והערכה. אני לא יודע איך זה קרה לי .היא לעולם לא תסלח לי. איבדתי את הבת שלי. אני לא יודע מה לעשות."

באותו הרגע בשיחה, הבנתי את הכל. באותה השיחה עברתי עם ת' על כל מה שקרה במציאות בשיחה עם הבת שלו לעומת מה שהוא חושב על זה . ביקשתי ממנו לספר לי את כל הלך התרחיש מהתחלה בפרטי פרטים, כשמה שהוביל את השיחה היה היצמדות לעובדות.

" עשיתי מעשה נורא, גיליתי שהבת שלי מעשנת והעפתי לה סטירה" הוא אמר בקול שבור.
" לא" אמרתי. " מעשה נורא- זה מה שאתה אומר על מה שקרה. אני רוצה שתספר לי רק את העובדות. ספר לי מה קרה" שאלתי מחדש.

ת' המשיך לתת לי וורסיות חדשות על מה שקרה , כביכול . פעמים הוא אמר " אני אבא נוראי" ופעמים אחרות , הוא שב לביטוי " עשיתי מעשה שלא יסלח" בצורות שונות.זה היה החלק המרכזי של השיחה שלנו.

ת' למד להבחין בין מה שקרה במציאות, לבין מה שהוא חושב/מרגיש לגבי מה שקרה במציאות ולהפריד ביניהם. ברור לי לגמרי שהוא היה נסער לחלוטין ממה שאירע ועדיין היה חשוב להחזיר אותו לעובדות ולהפריד אותן מהדרמה שהוא יצר מסביבה.

כך המוח האנושי שלנו פועל, כבני אדם. אנחנו יוצרים פרשנויות/אמירות לגבי כל אירוע בחיינו, מוסיפים לו פרשנות משלנו  ולא מפרידים  ביניהם. למעשה, הדרך שבה הסברנו לעצמנו את מה שקרה הופכת להיות המציאות האמיתית עבורנו.

בשיחה עם ת' עשיתי הפרדה מוחלטת בין השיפוט שלו את המעשה שלו והסברתי לו שלמרות שהתגובה שלו לא הייתה "הכי טובה " שאפשר היה לצפות ממנו – עדיין הדרך שהוא מגיב עכשיו יכולה לבוא מתוך החלטה: להתמקד במה שיקדם את היחסים עם הבת שלו  ל ע ו מ ת מה שישאיר אותו כועס על עצמו ועליה, מוצף ברגשות אשמה ומלקה את עצמו.
זאת החלטה מודעת באיזה מקום לשים את הפוקוס –

אני אחראי למעשים שלי ואני אפעל כדי ליצור מפנה בהשפעה שלי על השלכות המעשה שלי
או להחליט להישאר באותו המקום, להתלונן על הבת שלי ובעיקר על היותי אבא רע ולתפקד כמו "קורבן".

בחלק האחרון של השיחה תרגלנו את השיחה שהוא עתיד לעשות עם הבת שלו.
וביקשתי ממנו ללכת אליה ולנהל איתה את השיחה כבר עכשיו .

ת' טלפן אליי לאחר שעתיים ושיתף אותי בתוצאות השיחה שלו. הוא התנצל בפני בתו  . והיה מופתע לגלות שהיא הסכימה להקשיב לו בכלל, שלא לדבר על זה שהיא סלחה לו בסוף השיחה.
ככה זה .

 אחריות – מביאה תוצאות פורצות-דרך .
קרבנות – רק משרישה ותוקעת אותנו שלנו בתוך  דרמה אינסופית , שלפעמים אנשים חיים איתה חיים שלמים .

12/7/2010

אתם מוזמנים לפנות אליי בכל שאלה / בקשה לפגישת יעוץ בטלפון 0525-918401 .

 

Leave a Comment

^ TOP