מיכל מחפשת אישה – פרק 3 – חבצלת 

מאת: חגית רימון

 

womannice

פרק מתוך רומן שטרם נכתב

תקציר: בפרקים הקודמים מיכל מספרת על בדידותה בילדותה.

פרק 3 – חבצלת

קולה הרך של חבצלת התנגן בכיתה והתפשט בתוך לבי. השענתי את מצחי על כף ידי, בחלק שבין הבוהן לאצבע, והסתרתי את פניי.
זהו. רק את ואני ביחד עכשיו.
הקולות מסביב נחלשו. בואי אלי, ביקשתי ברוך. כן. בואי. בבקשה התקרבי לכאן.
עצמתי את עיניי והתמסרתי לרגעים המענגים. חבצלת התקרבה אליי בצעדים שקטים, ונשימתי נעצרה. הילדים נעלמו מהכיתה ונותרנו בה רק שתינו. סוף סוף. רק את ואני ביחד. כל כך נעים לי כשאת לידי.
חבצלת הניחה עליי את ידה, ועיגולים של אהבה התפשטו בתוכי. כמה נעים. אני מרגישה אותך, את חום גופך. אנחנו קרובות זו לזו. אני אוהבת אותך, חבצלת. אני אוהבת אותך. בבקשה תאהבי אותי.

חיכיתי לשיעורי הטבע ככלבלב המצפה לבעליו. הקשבתי להסברים על מעגל חשמלי ועל חלקי הצמח. ידעתי להשיב על כל השאלות, ולא רציתי שהשיעור ייגמר. בבקשה תחבקי אותי. ייחלתי בכל שיעור ושיעור. אנא לטפי אותי, העניקי לי מחומך.
גם כשהייתי בבית דמיינתי שחבצלת קרֵבה אליי ומחבקת אותי ברוך, וגל של נעימות התפשט בגופי. התקרבי אליי. התקרבי. בבקשה. בבקשה. בבקשה. תחבקי אותי. תחבקי אותי ואל תזוזי. הישארי צמודה אליי.
אך חבצלת לא חיבקה. ולא נצמדה. וכי מה לה ולילדה בת עשר?

מה אעשה? התלבטתי והתחבטתי בשאלה יומם וליל. איך אקרב אותה אליי? איך אגרום לה שתחבק אותי? שתאהב אותי? שתניח את כף ידה החמה והנעימה על פניי? הבנתי שהעובדה שאני שולטת בחומר ומצביעה בשיעורים אינה מקדמת אותי אל מטרתי. היא מחבבת אותי, אני יודעת, אך זה לא מספיק לי. אני רוצה אותה. את קרבתה. אני כמהה לחיבוק ממנה, לאהבה, לחום, ליחס מיוחד. מה עלי לעשות כדי לזכות בכך? ברור שהאפשרות שאגש אליה ואתוודה על אהבתי אינה באה בחשבון. זה כל כך מביך. אין סיכוי שאעשה זאת. אולי אשלח לה מכתב ואספר לה על תחושותיי? לא לא. אם היא תדע על אהבתי אליה, אתבייש ולא אוכל יותר לראותה. איני יכולה לספר לה ישירות. אני רוצה שהיא תבין לבד שאני מאוהבת בה. אני צריכה למצוא דרך שתגרום לה להתקרב אליי, לחבקני.
איך גורמים למורה לחבק את תלמידתה בת העשר? לאחר שהשקעתי מחשבה רבה בעניין, החלטתי לנסות למשוך את תשומת ליבה בדרך של התעלמות ממנה. זהו זה. אני אפסיק להצביע בשיעורים, זה מה שיקרב אותה אלי!
יום רביעי הגיע. חבצלת נכנסה לכיתה. ליבי נסק לשמיים, כמו תמיד. "בוקר טוב", היא חייכה את החיוך המקסים שלה, אבל לא ראיתיו כי בכוונה הפניתי את ראשי לצד השני של הכיתה.
"היום נמשיך ללמוד על המעגל חשמלי". היא הסבירה את החומר בקולה המלטף, שאלה שאלות כדי לוודא שדבריה הובנו, ואני השמתי עצמי מתעלמת לגמרי מקיומה, ובו בזמן הקשבתי לכל מילה שיצאה מפיה. במהלך השיעורים נמנעתי בצורה הפגנתית מלהביט בה. עטיתי על פניי מבט בוהה והסבתי את ראשי פעם לימינה של חבצלת ופעם לשמאלה, כשאני משתדלת שהיא תרגיש את התעלמותי ממנה. ניגנתי על השולחן עם אצבעותיי יצירות של בטהובן ובאך, אותן למדתי בשיעורי הפסנתר, כדי להראות לה את כשרוני המוסיקלי. פעמיים בשבוע, במשך ארבעים וחמש דקות שלא רציתי שהן תסתיימנה, התעופפו בלבי פרפרי אהבה נרגשים שהשתוקקו לצאת לחופשי. בכל יום שעבר התעצם רצוני להתקרב אל חבצלת. חשבתי עליה גם לאחר שעות הלימודים. אמרתי לה מילות אהבה ודמיינתי שהיא עוטפת אותי בחיבוק חם שהמיס את שכבת הקרח שהקיפה את לבי.

"פיתחו בבקשה את הספר בעמוד שלושים ושש. הביטו בתמונה. לפניכם מעגל חשמלי שבו מאירה נורה אחת. מה יקרה לאור שבנורה אם נוסיף עוד נורה למעגל? האם האור שבנורה ייחלש, יתחזק או שהוא לא ישתנה?" שאלה חבצלת.
איזו שאלה קלה. אמרתי בליבי. ברור שהאור ייחלש.
סמדר ואלון הרימו את ידיהם כדי להשיב, אך חבצלת הביטה בי ואמרה: "מיכל, מהי התשובה הנכונה? מזמן לא הצבעת."
נשימתי נעתקה וגלי התרגשות נעו בלבי. כיצד אנהג? מה אומר?
"אני לא יודעת". השבתי באופן לא משכנע במכוון.
"תנסי, אני בטוחה שאת יודעת". קולה של חבצלת ליטף אותי וחום נעים התפשט בתוך גופי.
"אני לא יודעת את התשובה". אמרתי בנימה שקרית, כשלבי פועם במהירות. היא מדברת איתי! היא שמה לב אליי. אינך מבינה שאני אוהבת אותך?
"מיכל, קרה לך משהו?" היא התעניינה. 'מיכל'. כה יפה את הוגה את שמי. הביטי בעיניי ותביני מה עובר עליי. אני אוהבת אותך.
"לא קרה כלום". השבתי לקונית, והיא פנתה לאלון שישיב על השאלה.

המשכתי להתעלם ממנה באופן מופגן, ובכל יום התפללתי לאלוהים שההתעלמות תוביל לקרבה המיוחלת.
ביום רביעי אחד, בסיומו של אחד משיעורי הטבע, חבצלת הסבה לפתע את מבטה לעברי ואמרה: "מיכל, חכי בבקשה בכיתה. אני רוצה לדבר איתך."
לבי החל לדלג משמחה. סוף סוף הצלחתי להשיג את תשומת ליבה! עכשיו זה יקרה. הרגע לו חיכיתי הגיע.
העולם עצר מלכת והחזיק לי אצבעות. הכנסתי באיטיות את המחברות והספרים לתיק. נעמדתי ליד הכסא והשענתי את גופי על השולחן. הילדים יצאו מהכיתה בפרק זמן שנמשך כנצח. נשימתי הייתה איטית והתרגשות מהלא נודע זרמה בורידיי. חבצלת סימנה לי בידה: בואי, ופסעתי לעברה באיטיות ובגוף רופס. אלוהים, בבקשה, עשה שזה יקרה. חבצלת עמדה ליד הלוח הגדול, עם הגב אליו, ונעצרתי במרחק של מטר ממנה, למרות שרציתי להתקרב יותר. היא פסעה צעד קטן לעברי, וחיוך קטן ולבבי עלה על שפתיה. "מדוע בשבועות האחרונים אינך משתפת פעולה בשיעורים שלי? האם קרה לך משהו?" היא שאלה בקולה המלטף.
האם קרה לי משהו? האם קרה לי משהו? חבצלת המקסימה, איך את לא מבינה מה קורה לי? את לא יודעת שאני מאוהבת בך? הרי עלייך אני חושבת יומם ולילה. את דמותך אני רואה כשאני עוצמת את עיניי. האם אינך חשה את כמיהתי לליטופייך? לחיבוקייך? אינך מבינה שאני מתעלמת ממך כי אני נמשכת אלייך? הרי זה ברור כשלג. בבקשה, הביני מה עובר בראשי וקרבי אליי. בבקשה, חבקי אותי ברכות. הצמידי אותי לחיקך. זה כל מה שאני מבקשת.
המילים התרוצצו והתחננו להיאמר, אך הדפתי אותן. וכי אפשר היה אחרת?
אני רוצה שתחבקי אותי. צעקתי בִּדממה. אני רוצה להרגיש את חום גופך. אני כל כך רוצה.
"לא קרה שום דבר מיוחד." השבתי בטון קר, מקווה שהיא תצליח לפרוץ את חומת ההסתרה ולפענח את קוד האהבה המוצפן. מה הבעיה להבין? אני מתעלמת ממך משמע אני אוהבת אותך. כל כך פשוט.

"אז מדוע הפסקת להצביע בשיעורים?" היא שאלה בקולה הרך. "הרי ברור לי שאת יודעת את התשובות."

הרמתי את ראשי, אזרתי אומץ והבטתי הישר אל הים הכחול שבעיניה. זרם של חום וקירבה והתרגשות התפשט בגופי עד קצות האצבעות, ורציתי שהרגע יקפא. כמות שהוא. עיניים מול עיניים. לב מול לב. למרבה המבוכה חשתי שלחיי מאדימות כעגבניות בשלות, והשפלתי את מבטי.

"סתם. לא משנה." השבתי בקול שקט, מקווה שחבצלת תדע את הסיבה.

"את יכולה להגיד לי אם משהו מפריע לך." היא אמרה בקול אימהי ורך.

"לא מפריע לי כלום." השבתי ביובש מכוון שנועד להסתיר ולגלות את המחשבות שהתרוצצו בתוך לבי. בבקשה, הביני אותי ללא מילים. אני רק רוצה שתחבקי אותי.
"דעי לי שבכל עת שתרצי את מוזמנת לדבר איתי." היא חתמה את השיחה ויצאה מהכיתה. בלי חיבוק. בלי שהניחה את ידה על כתפי. בלי שהצמידה אותי אל חיקה.

כל הזכויות שמורות לחגית רימון

hrimon@gmail.com

הנה פרק 1 ואחריו 2

 

רוצים להתעדכן בכתבות, סיפורים ואירועים מעניינים?

הצטרפו לדף הפייסבוק של אתר אישה

 

Leave a Comment

^ TOP