פגשתי אותה על הגלגל הענק… מילקה. סיפור קצר

– מילקה 26/8/2014 – סיפור קצר

מאת: חגית רימון

התמונה להמחשה בלבד

 

פגשתי אותה על הגלגל הענק. היינו צריכים להיכנס שניים שניים. לא היה לי עם מי לשבת, אז החלטתי להנות מהגלגל לבדי.
התיישבתי, ולידי התיישבה אישה עם שיער בלונדיני ארוך, אף קטן ועור בגון מוקה. היא הביטה בי ואמרה:
Hello, I am Milka
וחייכה חיוך מתוק. 
"היי, איי אם לילך". השבתי.
"I am a little scared"
היא אמרה. וקולה נשמע כצלילי השעון בכנסיה.
"?Could you give me your hand when we start"
מיד הסמקתי. "אוקיי", עניתי, והסטתי את פניי ממנה.
מוסיקה החלה להישמע ברקע, והגלגל החל לזוז. היא נטלה את ידי ושילבה ביחד את אצבעותינו, כאילו אנחנו בזוגיות כבר שנה. וחום התפשט בי. גם בגוף וגם בלב. גם אני קצת פחדתי, אבל נחמד להיות בעמדת המגוננת האמיצה. הגענו לרקיע, באצבעות שלובות, ולא חשתי שום פחד. אצבעותיה מחצו את אצבעותיי.
"Sorry, I hope its Ok"
"איטס אוקיי", השבתי ועצמתי את עיניי. והתמסרתי לתחושת הריחוף, ולאצבעות העדינות שנכרכו באצבעותיי. המשכנו לעוף, למעלה ולמטה, ושוב למעלה. התחלתי לפחד מהגובה הרב. יש לי פחדים, אולי הדלת תיפתח ואפול למטה? אולי הגלגל ייעצר? אבל היא הזיזה את אצבעותיה והפחד נעלם. כייף שיש מישהו לבטוח בו. גם אם הוא פוחד בעצמו. ואפילו אם הוא זר. אבל מילקה כבר לא הייתה זרה.
אצבעותיה תאמו לאצבעותיי כאילו זהו מקומן הטבעי זה שנים. עשינו ביחד עוד עיגול שבו הקפנו את השמיים והאדמה, ועוד אחד, וזהו, הגלגל האט. כשהגלגל נעמד, אמרה לי מילקה: "דאנקשן", וחייכה אליי. עניתי: "יו אר וולקאם". היא פתחה את דלת היציאה מן התא ויצאה. הרגשתי קצת ריקנות. ידי נותרה ללא אצבעותיה. הבטתי בשיערה היפה מתרחק ממני.
ולפתע היא הסתובבה ופסעה לקראתי.
"Can I come with you?"
היא שאלה, ושוב חייכה. וגם אני חייכתי. "יס". השבתי. ושמחתי על כך שאוכל שוב להרגיש את אצבעותיה.

Leave a Comment

^ TOP