מירי – סיפור קצר על אהבה

מאת: חגית רימון

מירי – 3/3/2014

cryכבר שלושה שבועות שהרצפה נשמטת מתחת לרגליי. נראה שכל מה שבניתי במהלך חיי קורס. רמי מתנהג מוזר. אני בטוחה שהוא בוגד בי. וכדי שדקירת הסכין תהא יותר כואבת, זה קורה עם החברה הכי טובה שלי, מירי. כמובן שאני כבר לא רואה בה כחברה. בוגדת, נואפת, זונה בת אלף זונות. זה מה שהיא. מכל הגברים שבעולם היא מתעסקת דווקא עם רמי? 

בהתחלה כששמעתי את רמי מדבר בטלפון ומציין את שמה, אמרתי לעצמי שזה בטח סתם. ואולי זו אחת מהעובדות שלו. אבל בכל פעם שהתקרבתי אליו כשדיבר איתה בפלאפון, הוא מייד סיים את השיחה או שהלך לחדר אחר.

יום אחד, לאחר שסיים שיחה איתה והניח את הפלאפון שלו על השולחן, הוא נכנס לחדר השינה, ואני ניצלתי את השניות האלה כדי לבדוק מהי השיחה האחרונה. 'מירי בן בסט'. היה כתוב על הצג. החברה שלי מימי הצבא. כשהוא חזר לסלון שאלתי אותו בטון אגבי "תגיד, עם מי דיברת עכשיו?"

"סתם, מישהי מהעבודה. התקשרו כדי לעדכן אותי במשהו." הוא השיב.

בטני התהפכה. אוי אלוהים, בבקשה תגיד לי שזה לא קורה לי. אני לא יכולה לעמוד בזה.

רמי נראה טוב. בן חמישים וארבע ועדיין שיערו די מלא, בצבע חום כהה עם פסים לבנים. עד היום כשאני מסתכלת לו בעיניו הכחולות אני נפעמת. כמה שהן יפות. ואיזה טוב לב שיוצא מהן. איך יכול להיות שרמי בוגד בי? אני מסרבת להאמין. ומתקשרת למירי. היא עונה לי בקול שמח ושואלת לשלומי. ואני מתלבטת האם להטיח בה  את החשדות שיש לי או להגיע לבד לממצאים.

עניתי לה ששלומי טוב, אבל רמי לא נראה כתמול שלשום. "דיברת איתו לאחרונה?" שאלתי אותה.

"לא". היא השיבה. "לא מאז המפגש האחרון שלנו לפני שבועיים."

נפגשנו ארבעתנו – מירי, בעלה, רמי ואני בבית הקולנוע ואחר כך ישבנו במסעדה. כל כמה שבועות אנו נפגשים. כך כבר שנים. רמי תמיד חיבב את מירי, אבל אף פעם לא ראיתי שהקשר ביניהם  חורג ממה שהוא אמור להיות. האם הם לפתע התאהבו? הרהרתי.

התשובה של מירי כל כך הכאיבה לי. "טוב אני חייבת לסגור, נדבר יותר מאוחר." אמרתי וטרקתי את הטלפון. נכנסתי לחדר השינה. סגרתי את הדלת. נשמתי עמוק. והרגשתי חוסר אונים ותחושת מחנק. עצמתי את עיניי, והדמעות החלו לזלוג. ראיתי את שניהם מתחבקים. ולמרות הכאב העצום, המשכתי להביט בכך. יש משהו בכאב שגורם לנו להתמכר אליו. לחזור אליו. לא לוותר עליו.

בלילה, כשרמי הניח עליי את ידו, אמרתי לו שאני מאוד עייפה  והסתובבתי לצד השני.

"לילה טוב מאמי." הוא אמר. ולא עניתי. איך הוא יכול להיות כל כך צבוע?

"קרה משהו?" הוא שאל. והדמעות שוב החלו לזלוג.

"לא, סתם, כלום. לילה טוב."

נותרתי ערה חצי לילה. הקשבתי לנשימותיו. הוא ישן ברוגע. רמי, למה אתה עושה לי את זה? שאלתי אותו ללא קול. אתה יודע שאני אוהבת אותך. תראה מה בנינו ביחד. ואתה רוצה להרוס את זה? נכון, לא תמיד יש לי סבלנות אליך, ואולי אני לא מקדישה לך מספיק זמן. ועדיין, זו לא סיבה לבגוד בי, ועוד עם מירי."

רמי התהפך לעברי, כאילו שמע אותי. בבקשה. תפסיק עם השטות הזו. אני מבטיחה לך שאם תפסיק, נחזור להיות כמו פעם. נבלה יותר. נשתף יותר האחת את השני במה שעובר לנו בראש. נחדש את התשוקה שהייתה בינינו בתחילת הקשר. בבקשה, מקומך כאן בבית. איתי."

ביום למחרת כשאכלנו ארוחת ערב, נשמע צליל הודעה בפלאפון של רמי. המכשיר היה לידו, הוא הביט בהודעה והניח את המכשיר חזרה. כשסיימנו לאכול בשתיקה הוא הלך לצפות בטלויזיה ונשארתי במטבח לשטוף כלים. כשראיתי שזה בטוח, בדקתי ממי הייתה ההודעה, וחשכו עיניי – -שולח – מירי בן בסט. 'ניפגש מחר בסינמה סיטי בשעה 18:00'. הלב שלי נפל. כל הקללות שאני מכירה עברו לי בראש. קיללתי את שניהם. עברתי ממנה אליו וחזרה אליה. הכעס הציף אותי. שיילך לעזאזל. חשבתי בליבי. לא רוצה אותו יותר. לא רוצה לראות את שניהם לעולם.

ביום למחרת רמי סימס לי שהוא יאחר כי יש לו פגישה חשובה. מאוד חשובה. אמרתי לעצמי. פגישה עם מירי. הוא חזר בלילה אחרי עשר. להרגיש נבגדת זו אחת התחושות הכי נוראיות שיש. תחושה של אפסיות וחוסר ביטחון ופגיעה אינסופית ממי שאנחנו הכי אוהבים. ממש סכין בלב. פשוטו כמשמעו. כשחזר הוא חייך וניסה לנשק אותי על הלחי ולהניח עליי את ידו אבל הסתלקתי משם. הוא בא אחריי לחדר השינה. "אני מצטער. הפגישה התארכה." בו ברגע החלטתי שאני הולכת לעורך דין. לבדוק מה מגיע לי במקרה של גירושין. ולא לוותר לו על שקל. התחלתי לשקול גם להתקשר לבעל של מירי. היא הורסת לי את החיים, אני אהרוס את החיים שלה.

"מאמי, ביום שלישי יש לנו בעבודה אירוע כי המנכ"ל פורש. תהיה גם הופעה של ריטה. תרשמי לך, זה בשעה תשע בערב."

"אוקיי." אמרתי. זה בדיוק הזמן המתאים להודיע לרמי שאני מתגרשת ממנו. החלטתי בעודי בוערת מכעס. וגם אספיק לפגוש עורך דין לפני כן.

ביום למחרת הלכתי עם רמי לקניות לכבוד השבת. לא רציתי להרוס את הארוחה המשפחתית. בדרך חזרה הביתה, צלצל הפלאפון של רמי והבטתי על הצד – 'מירי בן בסט'. הוא מיד לחץ על המקש – 'אני בפגישה'. הדם עלה לי לראש. היה לי קשה לנשום.

"מה היא רוצה? למה אתה לא עונה?" שאלתי ועמדתי להתפוצץ.

"אין לי מושג. אתקשר אליה יותר מאוחר."

נפגשתי עם עורך דין שמתמחה בדיני משפחה. סיפרתי לו בעיניים דומעות את הסיפור. בטח שמע כבר עשרות סיפורים דומים.

"שכר הטרחה הוא מאה אלף שקל". זרק לעברי. וחשבתי שלא שמעתי טוב. "כמה?" שאלתי.

"מאה אלף. זה מחיר סביר יחסית לנכסים שיש לכם. וזה כולל את כל התהליך. את יכולה למצוא עורך דין זול יותר, אבל זה המחיר שלי. כשהוא ישמע את השם שלי מיד הוא יתחיל לפחד ותראי שהעניינים יתקדמו לשביעות רצונך." 'לשביעות רצוני' זה שאני אתעורר מחלום הבלהות הזה ואחזור למה שהיה לפני כמה שבועות. הרהרתי.

"אוקיי, אהיה איתך בקשר." אמרתי לעורך הדין.

תכננתי מראש מה אלבש לאירוע ביום שלישי. לפחות שרמי יזכור אותי יפה, וכל מי שעובד איתו יראה מה הוא מפסיד.

נעלתי נעלי עקב שחורות, מרחתי לק אדום ושפתון בצבע דובדבן על שפתיי היפות. התאפרתי, למרות שבדרך כלל אני בקושי מתאפרת. התזתי עליי את הבושם האהוב עליי, שגם רמי אוהב.

"איזו יפה את." הוא חייך, ורציתי גם לנשק אותו וגם לתת לו סטירה.

במשך כל הנסיעה שתקתי. המחשבות התרוצצו בתוך ראשי. העצב נתקע לי בלב כבר כמה ימים. וסירב לצאת. אפילו לא ביקשתי ממנו.

"איפה האירוע?" שאלתי. "במסעדה בסינמה סיטי." הוא השיב. יצאנו מהרכב ופסענו. הוא רצה לתת לי יד אבל הרחקתי את ידי ממנו. החלטתי לספר לו על הגירושין באמצע הארוע. ככה האפקט יהיה הכי גדול. נכנסנו למיתחם. "הנה, זה כאן." רמי פתח את הדלת ונכנסנו. אולם הקולנוע היה חשוך. לפתע נדלק האור. "מזל טוב!!" הבטתי באנשים שמולי בפה פעור. הוריי וילדיי האהובים התקרבו כדי לחבקני. הרגשתי חיבוקים מכל עבר. והנה מירי. מתקרבת אליי. ואיני יודעת מה לעשות. לצעוק לה לפני כולם שהיא בוגדת ובת זונה או לעשות הצגה? היא מחייכת אליי ועיניה בורקות.

"נשמה שלי." היא אומרת לי. "המון מזל טוב. אני אוהבת אותך. אני מצטערת ששיקרתי לך בשבוע שעבר. לא הייתה לי ברירה. לא רציתי שתגלי שרמי ואני מכינים לך מסיבת הפתעה ליום הולדת החמישים."

היא נישקה אותי על הלחי וחיבקה אותי בחום. עצמתי את עיניי. התמסרתי לחיבוק. והדמעות זלגו מעצמן.

Leave a Comment

^ TOP