עופר בר יהודה, ממסעדה צ'יה: "אני רואה את המקום הזה כבית, משפחה. לא כמסעדה."

מאת: חגית רימון

עופר בר יהודה וחגית רימון

                                                                               עופר בר יהודה וחגית רימון

"צ'יה" ממוקמת ברחוב בנימין מטודלה 30 בתל אביב. שם הרחוב גרם לי להניח שהמסעדה ממוקמת בדרום תל אביב, והופתעתי כשגיליתי שהיא נמצאת בשכונת צהלה, שכונת וילות יפה ומנומנמת.

הגעתי עם חברה בחמישי בערב, כדי לראיין את הבעלים שלה – עופר בר יהודה, וכמובן לטעום מהמנות הטבעוניות. המסעדה הייתה שקטה ודי ריקה, מוסיקה חרישית נשמעה ברקע. זה די שונה מהמסעדות בתל אביב, שבחמישי בערב הן בדרך כלל די מלאות ורועשות, ויש בהן אוירה של כייף.

עופר התיישב לידנו והתגלה כאדם חברותי ואוהב אנשים.

"אני רואה את המקום הזה כבית, משפחה. לא כמסעדה. זו תפיסת העולם שלי." כך הוא אמר מספר פעמים במהלך הראיון.

אנחנו מובילים היום קו של בריאות וטבעונות. באופן אישי אני טבעוני. לפני כן הייתי צמחוני 25 שנה. יש לנו במסעדה מבחר די יפה של מאכלים.

מתי פתחת את צ'יה?

לפני שנה. ואז החלטתי להקים חומוסייה, יש לנו חומוס מדהים. השותף שלי ואני חיפשנו מקום והגענו להמון מקומות. הגענו לפה, וזה כמו שמתאהבים במישהו – פשוט התאהבתי מיד במקום ואמרתי: "יאללה אני לוקח את המקום הזה."

פתחתי את המקום כבית קפה שכונתי, ואז התחילו להגיע אנשים טבעוניים ושאלו: "אין לך משהו טבעוני?"

השבתי שאני צמחוני, ויש במאכלים גבינות, וניתן להוציא אותן ואז זה יהיה טבעוני. קחי כל סלט שבעולם, אם אין בו גבינה, אז הוא טבעוני.

היו כמה סועדים שביקשו אוכל טבעוני, ואז קמתי בבוקר והחלטתי שאני הופך את המקום לטבעוני. יש לנו מנות 'מטורפות' טבעוניות.

חיפשתי שף חדש. אחרי שראיינתי מספר שפים, הגיע אליי רונן. שאלתי אותו: "אותו מה אתה יודע להכין?"

והוא השיב: "מאכלי ים, דגים, בשר…" כל מה שלא.

שאלתי אותו: "מה עם אוכל טבעוני?"

והוא השיב: "אני קונה את האתגר"

ומיד קיבלתי אותו. חודש ימים הוא אמר לי: "אל תתקרב אליי". אמר שהוא רוצה לבנות תפריט, להמציא. כל המנות הטבעוניות שאתם רואים פה – תלכי לאנסטסיה, תלכי לננוצ'קה, לבודהה – יש שם אוכל מעולה, אבל לא תראי את המנות האלה. אלו מנות מיוחדות שלנו. ומאז יש לנו הצלחה מאוד יפה. יש לנו מנות בוקר מיוחדות, שזה גבינות טבעוניות טעימות – קוטג', גאודה, רוקפור, קממבר. השף שלי המציא חביתת חומוס, לא כזאת בנאלית ופשוטה אלא ממש טעימה,  יש לנו שקשוקות טבעוניות, במנות העיקריות שלנו יש את "השניצלונים" והשווארמה.

שניצלונים טבעוניים

שניצלונים טבעוניים

 

 

למדת פסיכולוגיה?

אני פסיכולוג במקצועי. הייתי פסיכולוג במשמר הגבול 15 שנה. השתחררתי. הקמתי קליניקה. עשיתי פעילויות. ובוקר אחד לפני שנה אמרתי – מספיק. אני רוצה לנסות דברים אחרים. אני בן 60, מרגיש בן עשרים, יש לי ילדים והרבה נכדים. ואני מחייך אל העולם, בכייף של החיים. אני חושב שהדבר הכי חשוב בעולם זה אהבת האדם. פה אני מגשים את אהבת האדם. אני ידידותי ונחמד לכל הלקוחות. אני נותן הנחות מרצוני, בלי שיבקשו ממני. אני מאוד אוהב לפנק, מכל הלב. אני אוהב שאנשים באים לפה ונהנים.

מסעדה בכל העולם נמדדת, בין היתר, בכמות ההחזרות, כשהלקוח מבקש להחזיר את המנה שלו. לנו יש אפס החזרות. היתה לנו פעם אחת תקלה שכנראה נפלה שיערה מראשה של המלצרית. זו התקלה היחידה. אין לנו החזרות. אין מישהו שלא מרוצה מהאוכל. היתה פעם אחת שמישהו לא אהב את הרוטב בפילאף, אני כבר מזהיר אתכן – זה רוטב אוריינטלי, יש בו חלב קוקוס , כורכום, כמון.

מה שאתה הכי אוהב במסעדה זה המגע עם אנשים?

הקטע הקולינארי נחמד ומעניין לי, אבל הוא לא מספיק. אני אוהב את המגע עם האנשים. אני אוהב שאנשים נהנים.

חומוס עם ירקות מעל

חומוס עם ירקות מעל

להיות בעל מסעדה זה די מלחיץ. ואתה נראה רגוע. איך הגעת למצב כזה?

אגיד לך במילה אחת. המוטו שלי הוא שביום שלא אהנה – אמכור את המסעדה למישהו. זו תפיסת העולם שלי. לעבוד במה שנהנים ממנו.

בעצם זו לא עבודה זה…

לא… אני קורע את התחת. היום למשל הגעתי בשבע בבוקר. אני עובד קשה, אבל אני נהנה. יש שכר בעמלי שלא נמדד דווקא בכסף שבקופה. יש כאב ראש בלי סוף – המון ספקים, לקוחות וכיוצ"ב, אבל אני נהנה מהעשייה.

 

פילאף

פילאף

 

 

מה החלום שלך?

המקום הזה הוא שלב ביניים. נפצעתי קשה בצבא, איבדתי את הרגל. הייתי קצין נפגעים בהנדסה קרבית. אחר כך נהייתי פסיכולוג. אחד הדברים שמאוד מקומם אותי זה שאנו מדינה שחיה על חרבה, בין מלחמה למלחמה, מדינה שבה הצבא הוא הכי דומיננטי, ואין לנו נגישות בארץ.

אני מקווה שזה יהיה השלב הבא בחיי, אחרי שאני אתמחה פה ואהיה טוב, עוד כשנה – אני רוצה לבנות או לשכור מקום שיהיה בית קפה ומסעדה טבעונית בטבע ותהיה בו נגישות לנכים. בית קפה ומסעדה טבעונית בטבע, שכל מי שהוא עיוור, או משותק , עם כסא גלגלים, אם זה בוגר או ילד – יוכל לבוא ולשבת. לא יהיו מדרגות, יהיה מעבר עם מעקה, השירותים יהיו נגישים, השירות יהיה חם ויהיה גן ילדים למוגבלי הליכה. יש 100,000 ילדים מוגבלים בארץ. כמעט כולם, ואת יכולה לבדוק את זה באינטרנט – לא יודעים מה זה גן משחקים. אז החלום שלי הוא שליד המסעדה יהיו דמקה, שש בש, קרוסלה, מגלשה, נדנדה.

תדמייני שיש נדנדה עם פלטפורמה כזאת והילד עם כסא גלגלים  עולה לשם והוא מתנדנד ונהנה – הוא נהנה וההורים שלו נהנים. הרבה אנשים חיים בארץ ונגזר עליהם לא להיות במקום ציבורי. המדינה נכשלה כשלון חרוץ בנושא הנגישות. חוקקו חוק נגישות, אבל כל הבנקים נגישים? כל קופות החולים נגישות? משרדי ממשלה? כלום. אז עשו חוק. ורוב הבתים ישנים בארץ. אז החלום שלי הוא להקים מקום שתהיה בו נגישות – או בחוף ים, או בפרדס… שתראה מסביב ירוק בעיניים. או צהוב, זה יכול להיות גם במדבר. אבל בטבע.

חוות דעתי על המסעדה:

אכלנו בצ'יה את השניצלונים המפורסמים שלהם, פילאף, חומוס וקינוח טבעוני.

המנות היו טעימות. למי שמחפש תחליף טבעוני לשניצלונים מבשר – השניצלונים בצ'יה הם תחליף מצוין. הם פריכים וטעימים, והמרקם מזכיר שניצל בשרי. תפוח האדמה בתנור שהגיע עם המנה – טעמו היה קצת משעמם. הלחמניות היו שגרתיות, מקמח מלא כמו שיש בסופר, ולא מחוממות.

החומוס היה טעים, אך לא יצאתי מגדרי. הפילאף היה בריא וטעים, ואהבתי גם את הרוטב.

המנות לא "מתוחכמות" ויצאנו שבעות. הקינוח היה די טעים. אין כל כך "אוירה" במסעדה, דהיינו אוירה "רומנטית" או כייפית, ואולי זה היה מקרי לאותו ערב.

בשעות הערב שבו הגענו – היה במסעדה אור חזק, כמו אור יום. המלצה אישית – לעמעם קצת את האורות ולשים לדוגמא נרות או משהו אחר לאוירה. המוסיקה הייתה חרישית, והייתי ממליצה להגביר את הווליום.

לסיכום – נהנינו. רשמתי לפניי להגיע איזה יום לארוחת בוקר טבעונית.

אני מאחלת לעופר בהצלחה במסעדה ובהצלחה בהגשמת חלומו המקסים.

 

חגית רימון hrimon@gmail.com

הצטרפו לאתר אישה בפיסבוק

Leave a Comment

^ TOP