מהי מודעות עצמית? ומהו השלב הבא?

מודעות עצמית, מהי?
היום הגיעה אליי הפרשנות שלי לצמד המילים הזה.

מאת: חגית רימון

 

מודעות עצמית, מהי?
היום הגיעה אליי הפרשנות שלי לצמד המילים הזה.
מודעות עצמית היא כאשר אדם מודע לעצמו, למעשיו, למה שמתחולל בליבו. אין הוא מדחיק את רגשותיו, אלא מתמודד איתם. אין הוא מסתיר את חלומותיו, אלא מגשים אותם.
מודעות עצמית היא הידיעה שאינני יודעת הכל, ואני רוצה ללמוד. כאשר אדם שאני מכבדת אומר לי שפגעתי בו, או שפעלתי לא כשורה לדעתו, אני מקשיבה, עוצרת, מתבוננת, בודקת. איני מבטלת את דבריו, ואם הוא נפגע – אני מתנצלת.
מודעות עצמית היא בדיקה אינסופית של פעולותינו והרהורינו. אם דבר מה אינו פועל כשורה בחיינו – מוטב לבדוק מדוע, מהי תרומתנו לכך, ומה אני יכולה לשנות כדי להיטיב עם המצב.
מודעות עצמית היא הידיעה שאינך מושלמת. וההשלמה איתה. מודעות עצמית היא להבין שאם לא תשפצי דבר מה באישיותך, הדברים הלא נעימים יחזרו על עצמם.
מודעות עצמית היא למידה אינסופית. בחינה, בדיקה עצמית. להרפות ממי שאינו מוסיף לנו טוב. להכניס לחיינו את מי שמוסיף לנו שמחה.
מודעות עצמית היא תיחזוק של הנפש. לפני הסלון החדש.
מודעות עצמית היא שמחה.
ואהבה.

השלב השני לאחר ה-מודעות העצמית, הינו שלב ה- "שינוי".
אני מודעת היטב לחולשות שלי. לפגיעות. לשריטות. לכאבים. אבל, לפעמים אני חוזרת שוב ושוב למקום הפוגע. לאותה הפינה שבה רע לי. למקום שגורם לדמעותיי לזלוג.
הסיטואציות משתנות. האנשים משתנים. אבל ההרגשה… לפעמים היא כל כך דומה, שאני מרגישה פתטית וחלשה כל כך. כמו אישה מוכה, שחוזרת למי שהיכה אותה. כמו ילדה שנאנסה, ואנשים מרימים גבה ולא מבינים כיצד חזרה שוב ושוב אל האנס.
מזוכיזם היא בעיה. תחושה של חוסר אונים, שגורמת כמעט לשיתוק. הגוף רוצה לזוז, אבל הנשמה קפואה במקום. או שאולי זה להיפך.
אני יכולה להיות אישה נהנתנית שמעריכה ארוחה טובה וטיול לחו"ל ואוהבת להתפנק, ויחד עם זאת בעניינים מסויימים אני יכולה להיות מזוכיסטית, לאפשר למי שמולי, שאותו אני אוהבת, להכאיב לי שוב ושוב. לתת לאותה הפגיעה לחזור על עצמה, בוורסיות אחרות. במקום להזדקף ולהגיד לכלב שנושך את רגלי לעזוב אותי במנוחה, אני נותרת מקופלת בפינה, כמו ילדה בת תשע. ולא יעזור לי שעמוק פנימה אני רואה מה קורה, אני נותרת עם בלבול. ותחושת חוסר האונים והפגיעות משתלטת על השכל הישר.
כמו שכתבתי בהתחלה, לאחר השלב של ה"מודעות העצמית" מגיע שלב השינוי. דהיינו, לא להיכנס שוב ושוב לאותה הפינה, לתחושת חוסר האונים. במקום זאת, מומלץ להזדקף, להזיז את הטוסיק ולצעוד למקום שבו ארגיש נמרה. ולא ילדה.
השבוע קראתי באחד הקטעים שכתב רבי נחמן מברסלב שהעולם משתנה בכל רגע ורגע. כל יום הוא הזדמנות לשינוי עבורנו.
אז גם אם אתמול הרגשת כמו ילדה קטנה בכל מיני הקשרים, אין בעיה. היום את יכולה להרגיש כמו נמרה.

 

Leave a Comment

^ TOP