ראיון עם המאמנת נטאלי בן דוד: אני רוצה שאנשים יידעו לטפל ברגשות המאמללים אותם

מאת: חגית רימון 

האמת היא שלפני שראיינתי את נטאלי בן דוד לא הכרתי אותה. חברה סיפרה לי שהלכה לערב מבוא איתה בחברת "אימושיין", והאולם היה מלא. לאחר ש'עשיתי גוגל' על נטאלי, הבנתי שהיא נחשבת למאמנת בכירה ומוכרת, אז סיקרן אותי לשמוע את הסיפור שלה, ואיך היא הגיעה למה שהגיעה.

נטאלי בן דוד ובתה גבריאלה

נטאלי בן דוד ובתה גבריאלה

 

 ספרי בכמה מילים על עצמך

באוקטובר אהיה בת 48. אני גרה בת"א. אמא לגבריאלה, בת 11. הבעלים של חברת אימושיין מזה 11 שנים. עוסקת בעיקר באיך להקל על הסבל שלי ושל אנשים. הייעוד שלי בעולם זה לסייע לאנשים להיות חופשיים ושלווים ביומיום שלהם. זו מטרת חיי ואני עושה זאת 20 שנים. כל יום אני נפגשת עם קבוצות גדולות של אנשים ומדברת איתם על שקט, שלווה וחופש, ומלמדת אותם להיות כאלה.

את כזו?

אני כזו בהרבה מובנים, לעומת מי שהייתי. אני כעת הכי חופשייה, הכי שליווה והכי נינוחה מאי פעם, והביטוי של זה הוא שאני חופשיה מלרצות, להתחנף, להיעלב, מלדאוג ובעיקר עסוקה באיך לתרום לעצמי ולסביבה.

פיתחתי שיטה שנקראת שיטת סאטיה שפירושה קשב עמוק בסנסקריט. אני מאמינה שכשאתה מלמד אנשים להקשיב לעצמם בכמה רבדים, ברובד התחושות, הרגשות, המחשבות והשפה ואתה מלמד אותם להיות נוכחים לעצמם בכל רגע ורגע – – הם פחות מפחדים ואז הם פחות מרצים ואז הם יותר חופשיים לחיות את החיים שהם רוצים.

פיתחתי את השיטה במהלך 11 השנים האחרונות, לאחר עבודה אנליטית רבה עם עצמי, כשראיתי שנשארו לי עניינים לא פתורים. עד לאותה העת נותרו מועקה, כעסים ופחדים, והבנתי שיש משהו שלא נגעתי בו ואני חייבת לגעת בו. ואז גיליתי את הגוף שלי. הבנתי שהכעס והפחד והחרדות שלי זה הכל בגוף. לא בראש שלי. לא משנה כמה עבודה אנליטית אעשה – לא אפתור את הרגשות המאמללים שיש לי. ואני, כמי שמגדירה את עצמה פורצת דרך ומפתחת תוכניות לימודים, כי זה חלק מהכשרון שלי, אני בדיעה שמה שחסר לך תמציא. אני באה מתפיסת עולם שאינה מקבלת את המובן מאליו ככזה.

אז אם חסר לך משהו?

אז הלכתי והמצאתי לשיטה להיות שליווה, בלי להיות במנזר או לעשות מדיטציה. רציתי להיות יותר נינוחה.

אז איך מגיעים לשלווה?

באים ללמוד פה. זה תהליך ארוך. אני חסידה של התנסות. עדיך לחוות זאת מאשר שאדבר על כך.

מילה אחת על שלווה

זה יהיה שטחי אם אגיד במילה אחת. אבל אם יש משהו שהוא הכי חשוב בבית שמגדלים בו ילדים, זה שיהיה בית שליו ושקט. לא בית עם כסף, חוגים, ציונים, אלא בית שקט. ילדים צריכים אוירה שקטה כדי לחוות רוגע ושקט נפשי. זה דבר ראשון שאני אומרת להורים. הבריאות הנפשית של ילדינו תלויה בשלווה שלהם בבית.

דבר נוסף, בכל פעם שאתה במתח או בלחץ או בדאגה, תסכול או מועקה, אל תקבל שום החלטה של פעולה. כי פעולה כתוצאה מכך אינה טובה ואינה מדוייקת.

ככה את כל הזמן, רגועה ושליווה?

מה פתאום? רוב הזמן. אני גם מאוד כואבת. יש המון סבל בעולם. אני יכולה לבכות כשאני שומעת על ילד שחווה אלימות. כל המקומות בהם נפגעתי כילדה ולא טיפלתי בהם, משפיעים עלי רגשית היום.עברתי בילדותי גם נטישה וגם אלימות והתעללות מינית וקושי כלכלי, קשה להתחרות בהסטוריה שלי, והמוטו שלי שאם אני יכולה כולם יכולים. הייתי מתוסכלת וכעסנית וברחתי מהעבר שלי ובגיל 35 הבנתי שעדיף שאשפר את מי שאני, כי הנוחות הכלכלית לא עזרה לשיפור התודעה ומי שאני. אנשים משקיעים הרבה בשיפור המצב הכלכלי שלהם מאשר במי שהם.

הגעתי למצב שנמאס לי מעצמי. נמאס לי מצד אחד להיות מצליחה בעבודה שלי, לעשות את מה שאימנו אותי כל החיים לעשות, שזה ללמוד, לעבוד, להרוויח כסף ולהיות טובה, אבל בסופו של הדבר הדברים החשובים הם כמה אני שמחה, כמה מבטאת אהבה בחיים שלי, והם הטרידו אותי. אנשים מתחילים צמיחה והתפתחות אישית כי הגיעו למצב שלא מוכנים יותר לחיות כמו שחיים עכשיו. אני אדם אופטימי. מאמינה שיש לנו יכולת לחולל מפנה במציאות שלנו, בכך שנחולל מפנה במי שאנחנו.

אז ב- 2001 עזבתי את עבודתי כשכירה, עבודה שבה עסקתי בתהליכי שינוי בקבוצות, ויצאתי לשנה של התבוננות עם עצמי, וב- 2002 הקמתי חברה שמטרתה להקל על הסבל של אנשים ועל הסבל שלי בעיקר. כי מאוד סבלתי. והבנתי שאני חייבת לעבור דרך הילדות שלי. מכיוון שלא למדתי פסיכולוגיה או תרפיה, ואני יותר מחוברת לפילוסופיה ולאקסיסטיניאליזם  כתפיסת עולם, חיפשתי דרכים יותר פילוסופיות לרפא את עצמי ולהשתחרר מהאחיזה הרגשית של הילדות שלי. התחלתי במסע לשחרור עצמי מעצמי, מהעצמי המגביל והמאמלל. והשיטה עובדת. לי ולסביבה שלי. עד היום השתתפו בדרך הזו שנקראת "נקודת מפנה" כ- 4,000 איש, וזה עובר מהפה לאוזן. עובדים עובדים בחברה כ- 35 מאמנים.

וואאוו, זו חברה גדולה

ובנוסף לכך אני, שהינה הבעלים והמנכ"ל וגם מורה, ואני אשת עסקים טובה.

אם יש משהו משמעותי שאני יכולה להגיד שסימן את המפנה בחיים שלי זה שהייתי מוכנה לשלם כל מחיר כדי לא להיות שכירה. הייתי במצב כלכלי קשה. לא עבדתי ונגמרו לי הפיצויים ולא ידעתי ממה אתפרנס. ידעתי שאני כשרונית ומבינה אנשים ולא ידעתי איך אפתח עסק. עד אז הייתי שכירה, אבל הגוף שלי כבר לא היה יכול ללכת לעבוד. לאחר שעזבתי את עבודתי כשכירה, אפילו לא חיפשתי עבודה. פשוט זה היה משהו מיסטי. לא יכולתי לחשוב אפילו שאני אחזור לעבוד כשכירה. ידעתי שאו שאני עצמאית או שאני עצמאית. אני מאמינה שכשאין לך פתחי מילוט אתה זז קדימה.

הבעיה שלרוב האנשים יש. איך הייתה ההתחלה?

בקורס הראשון שעשיתי השתתפו 6 אנשים בסלון שלי, כי זה מה שהבית יכול היה להכיל. לא פרסמתי את הקורס, וגם איני מאמינה בפרסום. אני מאמינה שמה שהוא טוב, יש לו דרך משלו לשווק את עצמו. אני מוכרת לאנשים את היכולת להיטיב עם החיים שלהם, שזה לא כמו למכור נעליים, דהיינו דבר מוחשי. ויש הצפה כזו גדולה בתחום הזה. ויחד עם זה, מי שמכיר אותנו יודע שאנחנו מובחנים.

אתם גם יקרים

נכון. אני משלמת באופן הולם למאמנים. התלמידים נפגשים שעה בשבוע עם המאמן, והוא מתפרנס מזה. המאמנים אינם מתלמדים אלא בכירים.

איזה טיפ יש לך לתת לך למי שרוצה לעזוב את עבודתו כשכיר? כי יש גם סיפורים הפוכים משלך

לא לעשות שום דבר בלי התבוננות, בלי שהות עם הדברים. הייתי חצי שנה בבית, שבה כתבתי תוכניות, קראתי, הלכתי למט"י (מרכז טיפוח יזמות), 

לקחתי ליווי עסקי, לקחתי הלוואי מקרן רש"י, הייתה לי תוכנית עיסקית וליווי. השתמשתי בדברים שהמדינה נותנת. הצמידו לי חונך ממט"י. היה לי ברור שאני צריכה מזכירה ועוד עובד. אני עובדת טוב עם עוד אנשים. לקחתי הלוואה מהקרן בסך 6000 דולר אחרי שהכנתי תוכנית עסקית במט"י, והיה לי ברור שאני קונה אוטו בהרבה תשלומים. לא רציתי לעבוד בלי מזכירה ואוטו.  בהתחלה עשיתי הכל. הייתי הכל. המזכירה, הכותבת, הקניינית, האוטו שלי היה המשרד שלי. עברתי ממקום למקום. הנחיתי בבית, אצל חברה, בבני דן, וזה גדל מאוד מהר. אחרי שנה עברתי להיות חברה בע"מ כי הכנסותיי מאוד גדלו.

צפית זאת? שתגדלי ככה?

אילו היו אומרים לי, לא בטוח שהייתי רוצה לגדול ככה. למה לגדול עוד? למה? זה ידרוש ממני יותר שעות עבודה. אני בעד נוחות ושלווה. 'אני אוכלת במסעדה שלי' –  מה שאני מלמדת, אני מדגימה על עצמי. אם אני חושבת שלהיות שליו ונינוח ולהיות חופשי זה ייעוד, אז לגדול לא בהכרח יגרום לכך. הבנתי שיותר כסף לא משפר את חייך.

תלוי מאיזו כמות

נכון. נניח מ- 15000 ₪. אבל מאיזה שהוא קו זה לא משפר את החיים.

אבל לא כולם מגיעים לכך

מי שרוצה מגיע

מה גורם לך שמחה?

המון דברים משמחים אותי. קריאה משמחת אותי בצורה יוצאת דופן. כעת אני קוראת את הביוגרפיה החדשה של איינשטיין, מאת וולטר אייזקסון, ואת "קרוב ורחוק," על משנתו של הפילוסוף עמנואל לוינאס. אני תמיד קוראת כמה ספרים במקביל.  משמחת אותי טרנספורמציה שמתרחשת אצל אנשים. שנפתר להם משהו ופתאום נופל להם משהו נכון בגוף שלהם. יש להם יותר אויר בגוף, כשיש להם הקלה. וזו העבודה שלי, שאותה אני אוהבת. מהנה ומצחיק זה השהות שלי עם הבת שלי. אנחנו מאוד אוהבות להיות ביחד. מאוד נהנות מהשקט, מהשלווה, מהקריאה מהצחוקים. גבריאלה היא ילדה אופטימית. אימצתי אותה כשהייתה בת 6 מגוואטמלה. היא מלמדת אותי הרבה על אהבה ושמחה.

אני שמחה כשאני בים. אני רוב הזמן שמחה. בעבר הייתי עצובה אבל בכיתי מספיק, הרבה. אנשים אומרים שאני אדם מצחיק. אם לא הייתי מנחה הייתי סטנדאפיסטית. אני מעריכה הומור. כי בהומור קל יותר לגעת פנימה. אני מעבירה את הסדנאות עם הומור, ויש בי ישירות ויכולת לא לשפוט אף אחד. אני ישירה עם התלמידים, הרבה פעמים אגיד לאנשים דברים שמעולם לא אמרו להם, אבל אומר זאת בנועם ובעדינות ובקלילות. אולי זה יזעזע אותם, אבל יגרום להם להסתכל פנימה. אם מישהי תגיד לי שהיא אוהבת את הילד שלה והיא צועקת עליו מאהבה, אגיד לה שזה לא נכון. שבאותו הרגע שהיא צועקת עליו היא לא אוהבת אותו. המדד למורה טוב זה לומר לתלמידים את האמת בפנים. אנשים רוצים לשמוע מישהו שהוא ישיר וישר איתם וגם אוהב וחומל אותם. השילוב של יושר וחמלה ותבונה הוא משהו שלא מוכר לאנשים במציאות. הם פוגשים זאת איתי ואז נדהמים. אני מלמדת תקשורת ישרה ולא פוגענית. פעמים רבות אנו משתמשים בכעס כדי להרגיש חזקים, אבל מה שנאמר מתוך כעס ישמש נגדנו ויגרום לצד השני להיסגר ולכעוס חזרה. אנחנו משתמשים באחרים לפרוק כעס במקום לטפל בכעס.

אז אינך כועסת?

בטח שאני כועסת. מי לא? אבל אני מכירה היטב את הכעס שלי, ושולטת בו.

לפעמים אדם באמת מכעיס אותנו

אין מצב כזה. כל הכעסים בעקבות התנהגות של אחרים הם טריגרים שקיימים בך. לאנשים קשה להתבונן בכעס שלהם. היכולת ללכת פנימה ולטפל בגוף היא כמו לעשות דיליי לתגובה. שימי לב, המילה 'אחריות' באנגלית responsibility  היא היכולת להגיב. כשאת כועסת אני שולחת אותך להביט פנימה. את חייבת להרגיע את עצמך קודם.

אני רוצה שאנשים יידעו לטפל ברגשות המאמללים אותם. אני רוצה להוריד את רמות המתח. זה לרוב בבית, בעבודה ובזוגיות.

בקורסים אני מדברת עם המשתתפים מול הקהל, ועוסקת גם ביחסים עם כסף. אנשים שאומרים שהם במצוקה כלכלית, זה אומר שהם במצוקה. אני פיתחתי את שיטת ההפרדה. אם אתה במצוקה רגשית ואתה חושב שהיא כלכלית אבל היא בעצם רגשית, אתה תעשה את כל הטעויות הכלכליות, כי תהיה מודאג. אנשים לא יודעים לטפל בעצמם. הם מטפלים במצב. לא בעצמם. כל פעם שאתה מטפל במצב ולא בעצמך, זה מגביר את הבעיה.

מרגע שהביצית והזרע נפגשו אנחנו גוססים למוות, כולנו בגסיסה, השאלה היא האם אתה חי איך שאתה רוצה. יש שתי שאלות שאני שואלת את התלמידים:

האם אני מוכנה לחיות חיים שליווים ונינוחים ולעשות מה שנדרש לזה?

האם אני מוכנה לשקול באופן מפוכח מה טוב לי ומה טוב לילדיי ולפעול בהתאם לכך?

אני מלמדת אנשים לדייק את עצמם לעצמם. ושהעולם יתמודד.

נראה לי שהכסף והמשכנתא הם אילוצים לכך שאיננו עושים מה שאנו רוצים

ההוצאות הקבועות הן לא הבעיה אלא המשתנות. הקניות הלא מתוכננות למשל, שלעיתים נעשות כפיצוי רגשי. אני מלמדת אנשים להיות ערים לפעולות שלהם לפני שהם מבצעים אותן. יש משפט  של פול וולרי: הדרך הטובה ביותר להגשים את החלומות שלכם היא להתעורר. אם אתה ער, תעשה דברים יותר נכון ומדוייק.

אני אוהבת השיר של אריק איינשטיין 'מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר'. "להיות אדם חופשי", אמרה לי הפסיכותרפיסטית, זה מה שאתה עושה כשאתה קם בבוקר, את אותם הדברים אבל לאט. אני בעד האיטיות. תעשו הכל לאט יותר. וכבר נבזבז פחות כסף.

מהי הגישה שלך לכסף? אנא תני לנו טיפים להרוויח כסף?

הגישה שלי לכסף היא גישה שקשורה לשלווה. אם תפתח את השקט והשלווה שלך, ההחלטות הכלכליות שתעשה יהיו יותר שליוות ונינוחות. אני חושבת שאנשים מבזבזים כסף, כי כסף זו הסחת דעת. הייתי עכשיו בחו"ל שבוע ולא היה לי מה לקנות, כי יש לי הכל. מספיק מהכל. כשאתה חי שלווה, אתה חי שפע. לרוב האדם יש מספיק מהכל. אבל הם חיים באשליה שאם הם יחליפו משהו, יהיה להם טוב יותר ואז הם מגדילים ההוצאות, וזה מעצים החוב. אנו חיים בתרבות צרכנית וצרחנית שצורחת שחסר לך. ולא חסר לך כלום. יש לך יותר מדי מכעסים ודאגות. שחרר מזה, ואז העניינים הכלכליים יסתדרו. העניין הכלכלי קשור למצב הרגשי וליחסיך עם הוריך. מי שיותר כועס, יש לו יותר חובות. אני מתמחה בכך כבר 11 שנים.

בחצי שנה הקרובה אני נחה. גדלתי בבית שעבדתי בו בחופשות. וכעת, כשהבת שלי בחופשה גם אני.

מהו מדד האושר שלך?

לא מאמינה במדדים. אבל אני בנאדם שליו. מדד אושר זה מדד שלווה שלא תלויה בנסיבות.

אז את שליווה?

אני בעבודה על כך. לא אוהבת את הטוטאליות הזו. אני בנאדם. עכשיו כשאת שואלת אותי, אני עשר, שליווה. מה יהיה כשאמא שלי תתקשר אליי ותגיד שאיני באה מספיק? שבע או שמונה.

החיים שלי מאוד טובים, אז זו לא חוכמה. יצרתי אותם כאלה. אני באה מחיים לא פשוטים. הרבה אנשים ממשיכים להיות קורבנות גם שנים רבות אחר כך, אבל אפשר להניח לכך ולעשות עבודה עם עצמך. אני מציעה שאנשים כל רגע ישאלו את עצמם 'מה אני חש עכשיו?' ויראו שזה חולף ומשתנה ואז יהיה להם יותר קל.

אני מזמינה אנשים לשאול את עצמם את השאלה: "מה אני רוצה"? כל הזמן לשאול. בסוף זה ייסדק ותגיע התשובה. אבל צריך לשאול מספיק את השאלה. מה אני רוצה, ומה אני מרגיש.

מה החלום שלך?

מבחינתי, אני חיה במהלך היומיום את החלומות שלי ואת החיים שאני אוהבת.

במקום 'חלום' אני מעדיפה להשתמש במילה 'חזון'. החזון שלי הוא להמשיך ולממש את דרכי היום, שמהותה – להקל על סבלם של אנשים. באופן אישי, אשמח להוציא לאור את הפילוסופיה של שיטת סאטיה דרך סדרת ספרים.

מקום נוסף אליו אני שואפת הוא הקמת עמותה שתומכת בילדים בסיכון כלכלי- סוציאלי- מנטאלי – משפחתי בפריפריה. 

 

חגית רימון

hrimon@gmail.com

 

Leave a Comment

^ TOP