מָנִיפֶסְט של נופשת שכמעט קיפחה נפשה 

מאת: ליאת בן דור

sad

כבכל שנה ושנה, גם הפעם ההכנות לקראת היציאה לחופשה בחו"ל מילאו אותי בתחושת חום פנימי נעים. לאורך כל השנה אני עובדת קשה ובקושי מתפנה לעצמי, רצה, מארגנת, נותנת מעצמי עד כלות ובסופי השבוע ישנה ומטעינה עצמי בכוחות לעוד שבוע של התרוצצויות.
השנה החלטתי לגוון ולבחור במסלול שונה, לא לנסוע לאירופה הקלאסית אלא לאיביזה, משום המסיבות הרבות שנערכות בו ואופיו התוסס. מאוד התחשק לי לבלות קצת ולרקוד, ולא להתרוצץ בין המלון הנינוח למרכזי קניות, תוך חיפוש מה לקנות מתנה לכל אחד ואחד מבני המשפחה. די היה לי להתמקם ליד החלון במטוס על מנת להתחיל לדמיין לעצמי את אופי החופשה המיוחלת, ארזתי לי שני בגדי ים ובגדים קלילים ונאים, הכל, הכל ובפרט שאשבור שיגרה ואבלה.
כבר בלובי של בית המלון קיבלנו מארז שלם וגדוש של הצעות לסיורים
ומסיבות שיתקיימו ברחבי האי, "האי של הצעירים" כשמו הממוסחר.
את הערב הראשון לשהותי במלון העברתי בישיבה בפאב, תוך שאני מנסה ללמוד את המילים העיקריות שאזדקק להן בספרדית. בחצות עליתי לחדרי עם אותם עלונים צבעוניים ותכננתי את המשך החופשה. בבקרים לשהות על חוף הים, לחזור למנוחה במלון ובערבים לצאת לרקוד בכל פעם במקום אחר.
הכל היה יכול להיות מופלא, שכן עמדתי בתוכנית שהתוויתי לעצמי, נפלא, אילולא לא נכנסתי לשאננות וחוסר זהירות בסיסית.
לקראת חצות של יומי הרביעי, הוזמנתי על ידי קבוצת צעירים וצעירות  להצטרף אליהם למסיבת חוף אחרת, בקצה השני של האי. אני מודה שזה מאוד שימח אותי ואף החמיא לי, הרגשתי נפלא, צחקנו, רקדנו, שתינו בירות, וודקה וקמפרי, בשלב מסוים שמתי לב שסיגריה, מעט שונה מזו שאני מכירה, הועברה בין החבורה, והיה ברור לי שגם אני אצטרך לעשן ממנה כשזו תגיע אלי. לא אהבתי את הרעיון, כיוון שאינני מעשנת, אך לא רציתי להיחשב לאחרת או שיצחקו עלי, לכן עישנתי ממנה בשני סבבי עישון.
אני והחברֶה המשכנו לשתות… לצחוק ושוב הועברה סיגריה כזו בינינו,
בשלב זה התחלתי להרגיש בחילה ואחר כך איך הראש כבד לי ומסתובב. ישבתי לי בצד. מישהי בשם "ג'ולייט", שמה כנראה לב לכך והביאה לי בקבוק מים מינראליים לשתות.
האמת שמאותו רגע לא זכרתי כבר כלום, מלבד רסיסי צחוקים ואמירות לא לגמרי ברורות שנאמרו סביב. אני זוכרת שהיכן שהוא שמחתי על כך שאוכל לישון מעט, הרגשתי מותשת ומעורפלת ולא נלחמתי בזה, זרמתי.

מאוד קשה לי לספר מה קרה איתי אחר כך, אני רועדת כל פעם מחדש כשאני נזכרת בזה ומרגישה חנק עצום בגרון, לכן אעשה זאת הפעם בקצרה. כשהתעוררתי, מצאתי עצמי בבית החולים המקומי כשאמי עומדת ליד מיטתי עם דמעות בעיניים.
עד היום אינני יודעת מה קרה שם על החוף, אבל את התוצאות אשא איתי הלאה לשארית חיי. הרופאים בבית החולים בארץ, אליו הועברתי באמבולנס, היישר מנתב"ג, ידעו לספר לי ולמשפחתי שהם ניסו להציל … עשו הכל… אך הוצאת הרחם היתה בלתי נמנעת, משום הקרעים הרבים שהיא ספגה משברי חפצים ובקבוקים שהוכנסו אליה.
כיום אני אישה בת 35 הנזקקת לטיפול פסיכולוגי שוטף ומייחלת ליום שאמות, אני כועסת ושונאת את עצמי ואת חיי… ופשוט לא מאמינה שאני, ה"ילדה הטובה" של הורי, לא עמדתי בפיתוי ועשיתי שטויות כאלה, קשה לי להבין מהיכן נבע אותו הצורך שלי להיות אחת מהקבוצה, אף שלא הכרתיה קודם וספק אם הייתי נפגשת איתה בשארית חופשתי באי, אינני מצליחה להבין, איך לא צפיתי מראש, חשבתי על כך שה "בילוי" הזה עם אנשים זרים יכול להיות מסוכן.
אני שונאת את עצמי, לא סולחת ולא מוכנה להשלים עם העובדה שלא אוכל ללדת. אני פשוט רוצה למות, לא יכולה להתמודד עם מעשיי, עם טיפשותי, עם המצב.
אילולא אהבתי כל כך את הורי, הייתי שמה קץ לסבל הזה, לחיי.
למרכז אני מגיעה בהמלצת אמי והמטפלת שלי, הצרה שבתוך תוכי אני יודעת, שאף אחד בעולם לא יצליח לרפא את הכאב העצום שזורם בעורקיי, את תחושת הכעס והשנאה העצמית… את רצוני לחדול להיות.

******************************************************************
הבהרות:
1. "מניפסט או מנשר בעברית הוא גילוי דעת או הצהרה פומבית,
המתארת רעיונות, עקרונות, אמונות, ערכים ומטרות של אדם, תנועה או ארגון.
מניפסט בדרך כלל עוסק בתחום הפוליטי והחברתי או בתחום התרבותי."
2. המניפסט הזה אושר לי לפרסום על ידי אותה אישה צעירה, ששיתפה במטרה להזהיר כמה שיותר נשים צעירות, להתריע… להאיר על הסיכון שבחוסר הזהירות והמרדף, הלא מוצדק, הגיוני, אחרי יחס ובילויים לא אחראיים, כמו גם על הסיכון בעישון סמים ושתיית אלכוהול.

ליאת בן דור מתנדבת במרכז לנפגעי תקיפה מינית.

 

Leave a Comment

^ TOP