האם ישנה קומבינה בהליך פשיטת רגל? מדוע מעדיפים את החייב על פני בעל החוב? ניצולת שואה שהלוותה הון רב לא תקבל את כל כספה

מאת: חגית רימון

justice

מדוע בתי המשפט והמנהלים המיוחדים מעדיפים את החייב על פני הנושא הפרטי?

 

לאחרונה הגיעה אליי ידיעה על ניצולת שואה שזכתה בפסק דין לטובתה בסך של כ- 163,000 ש"ח. מס' תיק ת"א 34808-11-13

הנה הידיעה:

בדיון שהתקיים באחרונה בבית המשפט המחוזי בבאר שבע הוחלט כי חייב שנמצא בהליך פשיטת רגל לא יחויב לשלם את כל כספיה של ניצולת שואה שאותם הלוותה לו לאחר הסכם ביניהם. כתוצאה מכך, איבדה ניצולת השואה סכומים רבים שיפגעו באורח חייה.

ר' ניצולת שואה אלמנה המתגוררת בדרום הלוותה לחבר של בתה כ- 138,500 ש"ח, בתשלום חודשי קבוע בתמורה להבטחה שלו להעניק לה תשואה של 3% על כספה. יש לציין כי ר' הלוותה לחבר את הכסף מכספי ה"רנטה" שלה ושל בעלה ז"ל שאותם קיבלו  עקב היותם ניצולי שואה.

בתחילה, כאשר ראו ר' ובתה שהחבר עומד בהבטחותיו ומשלם את הריבית שלה התחייב, היא העבירה  לו סכום כסף נוסף. כך, במשך שנתיים, העבירה ר' לחבר של ביתה סכום כולל של 138,500 ש"ח… אולם החל משנת 2008 השתנה המצב כאשר הנתבע התעלם מפניותיה של ר' ולא הסכים להשיב לה את ההלוואה הגדולה שהעניקה לו. החבר של בתה התחמק שוב ושוב וטען להגנתו כי הלווה את הכספים למכר וזה נקלע לקשיים כספיים, ולכן אין ביכולתו לפרוע את ההלוואה.

בצר לה ר' פנתה לעו"ד אלישע כהן, שהגיש לבית המשפט תביעה בשמה בגין סכום החוב בתוספת ריבית משפטית, בסך 169,894 ש"ח. בתביעה שהוגשה לבית משפט השלום בבאר-שבע פסק כבוד השופט משה הולצמן כי על הנתבע לשלם לתובעת 163,895 ש"ח.

לאחר מתן פסק הדין, סברו התובעות שכעת תוכל ניצולת השואה לקבל את כספיה ולהמשיך בשגרת חייה. אולם הנתבע פתח בהליך של פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי.

בדוח שהוגש על ידי המנהלת המיוחדת עו"ד קרן אוגינץ, היא המליצה כי בתמורה לתשלום של 2000 ש"ח בחודש במשך 36 חודשים יופטר הנתבע מכל חובותיו ל- 6 נושים. דהיינו, במקום סכום של כ- 240,000 ש"ח אותו הוא חייב לששת נושיו, הוא ישלם לכולם ביחד רק 72,000 ש"ח!

בדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי (כב' השופט ישראל פבלו אקסלרד), התנגד עורך דינה של התובעת לתוכנית שהוצעה על ידי המנהלת המיוחדת וטענה שהנתבע מוציא כספים רבים על ביגוד ומותרות וכי יש להגדיל את צו התשלומים ואת משך תקופת התשלומים ובכך להגדיל את הכספים אשר מגיעים לנושים לרבות התובעות. בית המשפט לא קיבל את עמדת משרד כהן ערב ושות'. כתוצאה מכך ניצולת השואה תקבל חלק קטן בלבד מכספיה.

ואני שואלת – האם זה הוגן שבית המשפט והמנהלת המיוחדת מעדיפים את החייב על פני הנושה?? במיוחד כאשר היא ניצולת שואה?

מדוע הם ויתרו לחייב על רוב החוב? לדעתי כל מי שלוקח מאדם אחר, במיוחד כשמראש אין בכוונתו להחזיר – חייב להחזיר לנושה הכל. במיוחד כאשר הנושה הוא אדם פרטי.

מילא אילו היה מדובר בנושים שהם בנק או חברה גדולה, אז נראה לי לא נורא להפחית את החוב, אבל מדוע להעדיף את הנושה, שיש בידיה פסק דין מפורש לטובתה, על פני החייב?

לדעתי יותר מדי קל בארץ להיכנס להליך של פשיטת רגל. שמעתי על קבלן שלפני שנים רבות עשה הליך של פשיטת רגל, כל חובו כלפי נושיו נמחק, והיום הוא בעל בית יקר ואדמות.

באופן אישי קרה לי מקרה דומה לשל התובעת – חתמתי על הסכם עם מישהי בשם רחלי ט. (שמה המלא שמור אצלי) נתתי לה הרבה כסף שהיא הייתה אמורה להשיבו, והיא נתנה לי צ'קים.

היא לקחה את כספי (כל כספי קרן ההשתלמות שצברתי במשך שנים ועוד הלוואה שנטלתי במיוחד), הפרה את ההסכם וביטלה את הצ'קים.

הגשתי תביעה בבית המשפט וזכיתי. חלפו כמה שנים ועד היום לא קיבלתי שקל, למרות שישנו פסק דין לטובתי!

התברר שלרחלי ט. ישנם נושים נוספים. היא פתחה תיק לפשיטת רגל וטענה שיש לה הוצאות רבות. אפשר לחשוב שלי אין הוצאות…

המנהלת המיוחדת הציעה לוותר לה על רוב החוב ולפרוס לה את התשלומים כך שבסופו של דבר תשלם לי רק חלק פעוט מהחוב שלה.

ואני שואלת – למה?? מדוע להעדיף אותה על פניי?

מדוע להעדיף את הרמאים, אלו שלוקחים כסף ממספר אנשים במקביל מתוך ידיעה שלא יחזירו, ואז הם פותחים הליך של פשיטת רגל ומתחמקים מהחוב?

מדוע המנהלים המיוחדים ובתי המשפט עושים יד אחת עם האנשים הללו ומעדיפים אותם על פני אנשים פרטיים שזכו בפסק דין ומבקשים לקבל בחזרה את חובם?

משהו כאן נראה לי לא תקין…

מה אתם יודעים בנושא? מוזמנים לשפוך אור ולהגיב.

 

Leave a Comment

^ TOP