רבקה – סיפור קצר על נערה חרדית שרוצה אהבה

מאת: חגית רימון

 

 

היי,

אני רבקה. נולדתי במאה שערים. כן, שם. זה הבית שלי. אתם מכירים את השכונה? בטח מעולם לא יצא לכם להסתובב שם. וכי מה יש לכם לחפש בשכונה חרדית?

התמונה להמחשה בלבד

התמונה להמחשה בלבד

נולדתי לאמא נהדרת. באמת, אין לי מילים לתאר את טוב ליבה, ואת השקעתה בנו. ילדיה. אנו תשעה ילדים, ברוך השם יתברך שמו. לכולנו היא נתנה תשומת לב גדולה. הגדילה את היכולות  שלנו. החמיאה לנו תמיד. חיבקה גם כשראיתי שהיא עייפה מכל עבודות הבית הבלתי נגמרות.

הבית שלנו הוא כמו מפעל קטן. כל כך הרבה נפשות גרות בו, בביתנו הקטן. אני כבר בת שמונה עשרה. מודה על החיים בבית שלנו, אבל כבר כמהה לצאת החוצה. לפגוש בחור מקסים שייקח    אותי לטייל. שאדבר איתו. אביט בו בעיניים ואסמיק. אוהב אותו. והוא אותי. אני כבר מחכה לרגע הזה, להרגיש אהבה טהורה, אלוהית, כמו בסיפורים שקראתי בסתר.

אני יודעת שעוד מעט זה יקרה. לא אכפת לי מה יגידו. בעצם, כן אכפת לי. דעתה של אמי חשובה לי יותר מדעתי. אני מקווה שאמצא בחור שגם אמי תאהב אותו, תעריך אותו.

אני רוצה כבר להרגיש אהבה. אני מרגישה את הלב שלי פועם בקצב, משתוקק להעניק, לתת חום, לקבל חיבוק, מגע. כן, אז מה אם אני דתייה ולובשת שמלות – גם אני רוצה אהבה. לכל אדם    מגיע לקבל אהבה. אהבה שאינה תלויה בדבר. אהבה שיש בה כבוד הדדי, הערכה גדולה, הודייה. אהבה כמו של הוריי. בכל שישי בערב, כשכולנו מתאספים לקידוש, אני מתבוננת על השולחן    הגדול, העמוס במטעמים, ורואה את הוריי קורנים מאושר. מביטים זה בזו כשהילה של קדושה עוטפת אותם. עיניהם בורקות. אבי מסייע לאמי בכל דבר. קראתי לפני כמה ימים מאמר על  נשמות תאומות. אני בטוחה שהוריי הם כאלה. נשמות תאומות, שנועדו זה לזו עוד לפני לידתם. מקדמת דנא. אני רוצה אהבה כזו. בדיוק כזו. להקים בית בישראל, שבו האהבה והערכה ההדדית ישררו, וילדינו יישבו מסביב לשולחן ויחייכו, וביחד נצא כולנו לטייל בחיק הטבע ונהנה מיפי הבריאה, ממעשה ידיו של אלוהים.

 

 

 

 

 

Leave a Comment

^ TOP