רוניתי – סיפור קצר על אהבה וידיים מלטפות

מאת: חגית רימון  20/12/2013

wedding

 

 

זהו. נגמר. אני נשואה. כדת וכדין. טבעת הזהב מונחת על אצבעי, כאילו הייתה שם מאז ומתמיד. אבל אני עדיין לא מעכלת. שהתחתנתי. רציתי לכתוב לאהוב ליבי. אבל איזה אהוב ואיפה הלב. התחתנתי. כי כולן התחתנו סביבי. ורציתי שאמא תשמח. אני כבר בת שלושים ושתיים. האיש שאהבתי אותו נעלם מעולמי כבר לפני כמה שנים. ושום אהבה לא נראתה באופק. עד שיוסי הגיע. כן, יוסי. יוסף. ההוא שהושלך אל הבור, ואחר כך ניצל.
אבל מה איתי? האם אני ניצלתי? מה אני עושה כאן בכלל? בבית הזה בראשון לציון, בשכונה המשפחתית עד לפיהוק, שוכבת על הסדין הבהיר, הלומת יין וכל מיני קוקטיילים מתוקים שאני אוהבת אבל אחר כך עושים לי כאב ראש.

יוסי במקלחת. אני שומעת את המים זורמים להם. מנקים את שאריות המסיבה הגדולה שהסתיימה רק לפני כמה דקות. אני נשואה עכשיו. נ-ש-ו-א-ה. נו אמא, עכשיו את שמחה? שיגעת אותי עם השאלה שלך מתי יהיו לך נכדים. אז אני מבטיחה לך שאני אעבוד על זה. כמה את רוצה? שניים? שלושה? בסדר. אטפל בכך. כבר מהלילה. יוסי. ילד שלי מוצלח. יוסי שלי. ואני לא שלו. לא. הלב שלי לא שלו. אני מפנטזת לפעמים בהקיץ שידיים אחרות מלטפות אותי בחום. עוטפות אותי. אומרות לי רוניתי, הכל בסדר. אני שלך. לצידך. ואז הידיים האלה מתחילות ללטף אותי. ככה לאט. קודם את הפנים שלי. מעבירות בי גל של חמימות אינסופית. ואני עוצמת את העיניים. ומניחה לידיים להמשיך ללטף אותי. ומתמסרת למגע. לא זזה מרוב תענוג. והנה השפתיים שלה נוגעות בשפתיי. ואני מרגישה את לשונה הנעימה. וזרם של נעימות זורם בי. והידיים ממשיכות ללטפני. נעות על גופי. במקומות שאני אוהבת.
הפנטזיות הללו לא מרפות ממני. ובעצם איני רוצה שהן ירפו. כי הן אלה שמחזיקות אותי בחיים האמיתיים. השגרתיים. חסרי התשוקה והחום. החיים האלה של עבודה. ושל אמא שרוצה נכדים. ויוסי. שהוא בסדר באופן כללי, אבל הוא יוסי כזה. ונראה לי שהוא גם מנצל את העובדה שכבר אינני פרגית בת עשרים ומשהו. וכנראה שהוא קלט שאני כבר רוצה ילדים. אז לפעמים הוא גורם לי להרגיש כאילו הוא עושה לי טובה.
יש לו כל מיני אמירות מתנשאות מעליי. למרות שבאמת שאין לו סיבה. אבל לפעמים אני מרגישה קטנה לידו. נחותה. הוא דורך לי על חסרונותיי. עוקץ אותי ככה בצחוק. ובקושי נותן לי לדבר ליד אנשים. משתלט על השיחה. אבל אני אוהבת אותו. דואגת לו. רוצה שהוא יתפתח ויצליח בעבודה שלו. ומקווה שעם הזמן הוא ישתנה. ויהיה לי טוב איתו. ואולי ארגיש איתו כמו  בחלומות שלי בהקיץ.
לא רוניתי. את יודעת שאין לזה סיכוי. התחתנת איתו רק כי את רוצה ילדים. ולא מצאת שום אפשרות אחרת לעשות את זה. אלא רק עם גבר. שיהיה אבא שלהם. וגם בגלל שלא הכרת אף אחד אחר שיגרום ללב שלך לעוף. תודי בָאמת. וכי איזו ברירה הייתה לי? ברצינות. להמשיך לחכות לידיים האלה שילטפו אותי ויגוננו עליי? ומה בינתיים, עד שהידיים האלה יגיעו? לישון לבד? להגיע לגיל ארבעים בלי ילדים?
הידיים האלה עוד יגיעו. אני מרגישה. אני יודעת. אני מקווה. אני משתוקקת…
"רוניתי"… נשמע קול גברי מהמקלחת. "תביאי לי מגבת אוקיי"?

 

1 Comment

  1. מאת gavriel:

    לחיים טובים יותר פינוקים וחוויה. http://www.vipmassage.co.il 0522958156 משנת 1996.
    100%מסאז הוקם ומתופעל ע"י מסגיסט פרטי לתת מגוון אפשרויות רפואיות וכלליות.בתנאים,ברמה ובמקצועיות הנדרשת.לאיזון ושחרור הגוף.לרענון,הנאה ופינוק.
    מסאזים בהתאמה אישית.בשתוף בן/ת הזוג וסדנאות זוגיות פרטיות לפנק ולהתפנק.
    מקום בראשון לציון עם פרטיות מלאה ואוירה רומנטית.

Leave a Comment

^ TOP