"אני מחכה. לא יודעת למה. שמשהו שיקרה. ללב שלי שיתרגש ממשהו… " – רוחמה – סיפור קצר

"אני מחכה. לא יודעת למה. שמשהו שיקרה. ללב שלי שיתרגש ממשהו… " – רוחמה – סיפור קצר

מאת: חגית רימון

woman1

 

היי, אני רוחמה. פקידה במס הכנסה. נמאס לי מהעבודה שלי, אבל אני נשארת.
עוד שנתיים אפרוש לפנסיה. אני בת 60. אלמנה. יש לי ילדים.
אני עובדת כל יום עד ארבע וחצי וחוזרת לביתי. הריק. רק ג'וני הכלב הקטן מחכה לי.

הוא היחיד שמחכה לי בעולם. בקושי יש לי קשר עם הילדים שלי. מידי פעם הם מרימים טלפון, ואז הם מספרים לי על איזו בעייה כספית שהם נקלעו אליה. דעתי בכלל לא מעניינת אותם.

הם מחכים שאציע לתת להם כסף. ואני נותנת. בטח שאתן. הם הילדים שלי. מזל שלפחות בחגים אנחנו נפגשים.

אני מחכה. לא יודעת למה. שמשהו שיקרה. ללב שלי שיתרגש ממשהו.

כשאני מגיעה הביתה אני מיד מדליקה את הטלויזיה הגדולה שלי בסלון, והיא נשארת דלוקה עד אחת בלילה.
פעמיים בשבוע אני הולכת לחוג בקנטרי. להזיז קצת את הגוף. וחוזרת הביתה. אף חברה לא הכרתי שם. לא נשארו לי חברות. לא יודעת מה בדיוק קרה. אבל נותרתי בלי חברות. בלי חלומות. בלי אהבה. סתם ימים שעוברים. ומתחילים. ונגמרים.
הבריאות שלי לא משהו. אני לא מתלוננת. אבל כבר מרגישה את הגיל.
הלכתי היום לאורטופדית בקופת החולים כדי שתבדוק לי את הגב. נתפס לי משהו.
היא חייכה אליי. חיוך שנכנס לי לנשמה. היא שאלה לשלומי. ונגעה בי באצבעותיה העדינות. והרגשתי נעים. סוף סוף מישהו נוגע בי. בעדינות. ברוך.

היא אמרה לי שתוך כמה ימים ארגיש יותר טוב. כבר עכשיו אני מרגישה יותר טוב.

הלב שלי נפתח. אני רוצה לאהוב. להרגיש. להנות מהחיים. אז מה אם אני בת שישים. אני רוצה להתאהב. לקבל פרחים ביום שישי. לחייך. להתחבק.
עכשיו אני הולכת להירשם לאתר היכרויות. אולי גם אלך מידי פעם לחוג הריקודים בקנטרי. וגם אתחיל שוב לצייר. למה לא? אני מציירת די יפה. אקנה דפים ומכחולים וצבעים מיוחדים, ואצייר את השמש והירח והכוכבים ופרחים אדומים וגם את הים…
אני רוצה שהשמחה תיכנס אליי. ותחמם את ליבי. אלוהים, אנא הקשב לתפילתי וענני…

 

 

 

 

 

1 Comment

  1. Dorit הגיב:

    כל כך אמיתי…

Leave a Comment

^ TOP