סבתא שלי ידעה מה הכי חשוב בחיים

מאת: חגית רימון

f

 

סבתא שלי הייתה אישה 'פשוטה'. לא היה לה תואר ראשון או שני, ולא היה לה יידע במשפטים או בכלכלה. מגיל צעיר היא נאלצה לעבוד, שעות רבות ביום, היא תפרה שמלות לנשות הסביבה ברומניה, וכשהגיעה לארץ היא עבדה ביחד עם סבא שלי בחנות הנעליים שלהם. כשהייתי מבקרת בחנות שלהם, פינקו אותי במנה פלאפל ובגלידה. כאלה הם היו. אנשים צנועים וישרים, שחסכו את כספם ובכל ביקור דחפו לכל הנכדים שטרות לידיים.
סבתא שלי הייתה אישה 'פשוטה'.

"אני מאחלת לך בריאות טובה." זה מה שאמרה לי ולכל האחים שלי. היא ידעה מה הכי חשוב. היא לא רדפה אחרי שררה וממון, ובעלי ההון והבתים המפוארים לא ריגשו אותה.
המשפחה הייתה הדבר הכי חשוב עבורה. את כל כולה היא נתנה לבתה ולנו, הנכדים. טיולים בחו"ל לא עניינו אותה, ורק פעם אחת עזבה את הארץ, כאשר נסעה עם סבא שלי ואיתי לטיול שורשים לרומניה.
בכל לילה לפני השינה, הייתה פותחת את החלון בחדר השינה ומתבוננת בירח. "אבא", כך קראה לאלוהים, "אני מבקשת בריאות טובה לכל בני המשפחה". את כולנו היא בירכה, וגם מכריה נהגו לבקש ממנה את ברכתה.
היא אף פעם לא שאלה לציונים שלי בבית הספר או באוניברסיטה, היא מעולם לא נתקנאה באיש, ועיניה לא היו צרות באף אחד.
"ביקשתי מאבא שכולכם תהיו בריאים." זה מה שנהגה לומר לנו.
סבתא שלי ידעה מה הכי חשוב בחיים, ובמה הכי כדאי להתרכז.
בבריאות ובמשפחה. ואני מוסיפה – גם באהבה.

 

 

Leave a Comment

^ TOP