שמן קיק, שעווה ומקל 

מאת: מאירה חיון

כל חיי, חלמתי שיבוא יום, בו אוכל לטבול באמבטיית פלא, שעם טבילתי, תעלמנה כלא היו, שערות גופי. בחלומי גם ויתרתי על שערות הראש, הגבות, הריסים, הכל… לא רוצה לראות יותר שערות.

כך זה התחיל:
כבר כשנולדתי, הזמינו רופאים מהמכון הזואולוגי כדי לבדוק אם מדובר בבת אנוש או תערובת כלאיים של קוף עם בבון.

לאחר שהיה ברור להם, לרופאים, חד משמעית שאני (למרות הכל) ילדה לכל דבר, הואילו לשחרר את אימי ואותי, בתקווה, שמתי שהוא – זה ינשר.
כל השכנים התקבצו לראות את התופעה, כל אחד ואחד מהם (בני זונות שקרנים) אמר שככה זה אצל תינוקות, ושזה נושר בסוף (כן, בגיל שבעים – ולא כל כך בטוח שהן נשרו, את פשוט כבר לא רואה).

במשך חודשים, מרחה אימי את גופי השעיר בשמן קיק עם ביצה של תנשמת. לאחר שנואשה, החלה להניח עלי צמחים מכל מיני סוגים, שמה אותי בשמש, בתקווה שכשהעלים יתייבשו, השערות תעלמנה איתם, אבל שום דבר לא עזר.

בגיל עשר היה לי שפם שעמיר פרץ לא היה מתבייש בו.
בגיל 14 ראיתי לראשונה שיש לי מכנסיים טבעיים שחורים וגם חולצה תואמת, בעיקר השרוולים.
לאחר מכן התבררה לי עובדה כואבת מאוד – שבמקום שאצל כולם זה מסתלסל ונשאר בגודל קבוע, אצלי זה ממשיך לגדול ולא מסתלסל והיה צורך לגזור בכל פעם כדי שזה לא יפריע לי בהליכה.
כשהתגייסתי לצה"ל, קיבלתי פעמיים תלונה על גילוח.
במשך שנים ניסיתי למצוא פתרון למכה הזו, שמשום מה אלוהים שכח להזכיר אותה בתנ"ך, היה צריך לכתוב "בעצב תלדי בנים ותרשי מהם את שערותיהם" היה חייב להיות לפחות רמז, כי זה ממש לא צודק להנחית קללה מבלי שמוכנים לה, או לפחות לדעת מה לא לעשות כדי להיות מקוללת.

וכך, מדי חודש הייתי מנסה דבר חדש.
התחלתי כמובן עם סכין גילוח, מהיר וקל. אמרו לי – תגלחי את הרגליים פעם בשבוע והכל יהיה בסדר. כמובן שגילחתי, כי אני ממושמעת, אבל כבר למחרת היו ניצנים. יומיים אחרי זה היו כבר שערות. וכך מדי ערב, מצאתי את עצמי יושבת שעות במקלחת, מגלחת את הבני זונות מהרגליים, מקבלת סחרחורת בכל פעם שאני צריכה לגלח את הרגליים מאחור, כי הרי אין לי עיניים בתחת. הייתי יוצאת מהמקלחת עם מתקן מיוחד לצוואר וידיים משותקות.

לאחר הסכין, עברתי למשחה, אמרו לי שהיא קצת מסריחה, אבל השיער גדל לאט יותר מאשר גילוח.
כמובן, קניתי שפורפרת אחת, שהספיקה בדיוק לרבע רגל ימין, אבל אמרתי לא חשוב, רק ננסה. מרחתי את המשחה בעזרת מקל פלסטיק ורוד (כמה אופטימי) וחיכיתי 10 דקות, כמו שביקשו.
לפתע התחלתי להריח ריח מוזר וחזק, מעבר לדלת המקלחת שמעתי את אבי צועק לעבר אחי שיפסיק לחנוק את הבית, כולם התחילו להלך כמו כלבי גישוש, עד שהגיעו אלי.
ואני ישבתי לי, על שפת האמבטיה, רגל פה, ורגל שם, חסרת אונים לחלוטין, לא יודעת לאן לברוח, חצי מעולפת מהריח, מביטה בבני משפחתי עם מבט של "זה לא אני – זה אלוהים".

לאט לאט הגעתי למסקנה שזה לא פתרון וגם שמתי לב שאנשים מסתכלים עלי בצורה מוזרה, אז הבנתי שאני צריכה להוריד הכל, לא רק רגליים, אלא גם ידיים, שפם, גבות, זקן, מה לא?

החלטתי לעבור לשעווה, "חברות" יקרות אמרו לי שאמנם קצת כואב, אבל שווה.
יש לי מילה אחת להגיד על שעווה, שאלוהים יקח את מי שהמציא אותה.
הלכתי לקוסמטיקאית מדופלמת. שאלתי "יכאב?"
אמרה: "את אפילו לא תרגישי", האמנתי לה.
הורדתי את המכנסיים וההיא כמעט התעלפה, אז אמרתי לה בעודי מנסה להסתיר את יער העד שנגלה לעיניה: "אמרו לי שצריך לגדל קצת כדי להוריד לעשות שעווה."
כשחזר לה שיווי המשקל והיא יכלה סוף סוף לעמוד ללא תנודות של אחת עם מחלת ים קשה, היא לקחה מספריים: "אני רק צריכה לקצר קצת" אמרה.
אחר כך היא מרחה לי שעווה על הרגל, אני נשענתי לאחור, שלווה משהו על הכורסא, פתאום הרגשתי איך הנשמה עוזבת לי לאט לאט את הגוף יחד עם מאה שערות.

העפתי מבט קצל לעבר הקוסמטיקאית, בטרם העפתי את רגלי אל תוך פניה.
"וזה כואב?" שאלתי.
לדעתי עד היום היא מאושפזת בבית החולים לוינשטיין מבעיטת רפלקס הכאב שהגיעה לה היישר למצח.

מיואשת לחלוטין ומוכנה נפשית לתצלומי הסדרה "קוף אדם" בערוץ שמונה, שכנה עיקרית הציעה לי לעבור לחוט, שיטת עינוי ידועה מאוד להוצאת מידע משבויים.
אמרתי אני אתחיל בשפם.
במשיכה הראשונה נעלמה לי התחושה בצידה הימני של השפה העליונה, במשיכה השנייה השתתק חלקה השמאלי של אותה שפה.
האמת היא שאני לא ממש זוכרת את השאר, התעוררתי עם שפה עליונה כמו זו של האפריקאיות.
שבוע לא יצאתי מהבית, וכאשר הנפיחות ירדה סוף סוף, כבר צמח השפם שוב.
הסתובבתי שנה עם שפם, כבר לא היה אכפת לי מכלום, זה מה יש וזהו.
ואז……. מהפכה… המציאו את המכונה הקטנה של "בראון" עם גלגלת כזו נחמדה, הפרסומות מדהימות, נשים חלקות לחודשים והכל… ללא כאבים.
אכן זה לא כואב, או יותר נכון מפסיק לכאוב בשלב מסויים כי את פשוט מאבדת את ההכרה.
עד היום אני מחפשת את הממציא, כדי להוריד לו שערות מהביצים עם זה, "רך ונעים" הוא קרא לזה.

היום, תודה לאל, מפאת גילי המתקדם, זה לא גדל באותה כמות (אני מקווה, או שראייתי פשוט נפגמה) והתחלתי בשעה טובה טיפולים להסרת שיער לצמיתות…

 

Leave a Comment

^ TOP