שישי בלילה. הלב כותב

מאת: חגית רימון

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נותרתי לבד בשישי בלילה. ליל האוהבים. והכל שקט. מקשיבה לרחשים הלא נעימים מבחוץ. וכותבת. וכותבת את עצמי לדעת. והאם גם מרגישה? בוודאי. מרגישה המון. נשמתי רוטטת כביצה רכה. עדינה. שברירית. מאיימת להישבר וליזול על השיש. אכתוב מהלב. ללא מעצורים. בלי להסס באיזו מילה להשתמש. באיזו אות. בלי שיהא בתוכי צנזור ראשי. לכתוב את הלב. מחדש. להקשיב לפעימותיו מקישות בי. בום בום בום. זמן להתעורר. זמן האהבה הגיע. דופק על דלתי. ואיני פותחת. ליבי סגור. מבוצר. רוצה יותר מכל להנות מפירות האהבה. אך חושש להישרט. ליבי העדין. השברירי. החמוד. הקטנטן. כמו אפרוח שנולד לפני שבוע. מתבונן בעולם כל יום לראשונה.

 

 

 

4 Comments

  1. הומבר רחל הגיב:

    מלה. רגש. מענין. מחקים. להמשך

  2. IRISIKA59 הגיב:

    מעניין זורם יש המשך..

  3. תמר סטולרו הגיב:

    מאד אהבתי את תחילת הסיפור, מה עם ההמשך?

Leave a Comment

^ TOP