כיצד ד"ר שוש נבון הצליחה לעמוד שוב על הרגליים לאחר תאונה קשה? ראיון על בריאות, כולל המלצה על פרי שמקטין גידולים

מאת: חגית רימון

ד"ר שוש נבון

ד"ר שוש נבון

 

ד"ר שוש נבון היא מומחית לרפואה טבעית – נטורופתיה, הומאופתיה ורפואה סינית.  היא ילידת הארץ, בת 84 וגאה בגיל שלה, נמרצת ובעלת זכרון חד. כיום מתגוררת שוש בכפר יונה, וכל חייה התגוררה בבית נחמיה (יש לה עבר שלם גם בפלמ"ח ובמלחמות ישראל).

מיד כשפגשתי את שוש, היא הביעה תרעומת על כך שהרפואה המשלימה, או 'הרפואה הטבעית', כפי שהיא מכנה אותה, אינה מוערכת מספיק ונדחקת הצידה ע"י הרפואה הקונבנציונאלית.

"הרפואה הקונבנציונלית פוחדת מאיתנו, המטפלים ברפואה הטבעית. הם קוראים לנו 'רפואה משלימה' או 'אלטרנטיבית', אבל מבחינה הגיונית הם משלימים והם אלטרנטיבה, כי אנחנו קיימים 6000 שנה והרפואה הקונבנציונלית רק כ- 250 שנים.

אנחנו, המטפלים הטבעיים, לא מנתחים, אנחנו לא עושים שום דבר שהוא חודרני לגוף, ובגלל זה הם, הרופאים הקונבנציונאליים "יושבים למעלה" כי הם מנתחים, הם מכניסים מסמרים לגוף כמו שעשו לי לאחרונה אחרי שנפלתי. אני יודעת להעריך ולכבד את מה שהם עושים, אבל הם לא רוצים לכבד אותי.

הבעיה הגדולה ביותר היא שהם מטפלים בסימפטומים, לא בבעיה.

כמו כן, הבדיקות שהם עושים הן בדיקות נחמדות וטובות אבל אינן מספקות. מדוע? כי אם אדם רוצה לדעת איזה ויטמין חסר לו, הוא לא יכול לדעת כי לא מפנים אותו לבדיקות ספציפיות כי הן עולות יותר."

ניתן לראות בבדיקות חוסר בויטמינים?

בוודאי שניתן לראות בבדיקות דם את המצב של הסידן בגוף, המגנזיום וששל ויטמינים נוספים. אבל הם לא עושים. הם עושים רק את מה שהחוק היבש אומר להם לעשות.

אם את רוצה לדעת את מצב הברזל שלך את צריכה לבקש בדיקת ברזל, וזה לא רק ברזל אלא את צריכה לבקש גם בדיקה של הנגזרות שלו. מדוע הם לא בודקים את כל הנושאים הללו בבדיקות דם? כך אנשים יוכלו לדעת אילו ויטמינים חסרים להם בגוף.

איך הגעת לרפואה הטבעית?

בגיל 44 עברתי תאונת דרכים קשה. נסעתי עם עם בן זוגי ברכב והוא נהג. מכונית נעצרה לפנינו והוא שמר מרחק ונעמד. הגיעה משאית והעיפה את הרכב שלנו. קיבלתי חבטה רצינית בצואר ובגב, ומיד הפסקתי לראות והחלק השמאלי של הגוף שלי לא פעל.

אמבולנס לקח אותי לתל השומר, ושם אמרו לי שכל החיים אהיה נכה ואשב בכיסא גלגלים. מכיוון שהפסקתי לראות הביאו לי מורה לכתב ברייל.

לא הסכמתי מחשבתית לכך שאשב בכיסא גלגלים. בילדותי ובנעוריי הייתי רקדנית בלט ולא הסכמתי עם זה שאהיה נכה. חברים סיפרו לי על רופא בשם ד"ר רייזל מירושלים. אני לא אשכח את האיש הזה. אני חושבת שבגלל מעשיו הטובים הוא בטח יושב במקום טוב. הוא היה רופא קונבנציונלי ולאחר מכן טיפל ברפואה טבעית.

הוא עשה לי איבחון כפי שאני עושה היום, ואמר לי שאם אעשה בדיוק מה שהוא אומר לי, תוך שנה אני אעמוד על הרגליים ואתחיל לראות צללים.

לקחתי את עצמי בידיים וראיתי שעם התרגילים שהוא נתן לי, אולי בעוד עשר שנים אני אקום על הרגליים. אז יצרתי לי את התרגילים שלי והתחלתי לעבוד על הבסיס של בלט. בבית שלי היה לי חדר אימונים של בלט והיה לי שם "בר" (הצינור שמחזיקים כדי לעשות את התרגילים) וראי גדול. באתי עם כסא הגלגלים לבר ונאחזתי עם היד הבריאה ונעמדתי והתחלתי לעשות תרגילים. גירשתי את הכסא שיהיה רחוק ממני, שלא יתחשק לי לשבת עליו. הייתי עובדת על התרגילים עד שהייתי מתעלפת ונופלת. הייתי מתעוררת וקמה וממשיכה לעבוד. עבדתי על הגוף בין 12 ל- 16 שעות ביום.

מצאתי ספר של ד"ר בייטס על הראייה, שבהתחלה הקריאו לי ועבדתי לפי התרגילים שלו. לאט לאט הצללים הפכו להיות יותר בהירים. אחרי 8 חודשים באתי לד"ר רייזל על הרגליים שלי ועם העיניים שלי פקוחות ורואות וכשהוא ראה את זה הוא אמר לי שמה שעשיתי זה נס, ומה שעשיתי והשקעתי אסור שיילך לאיבוד. הוא אמר לי שאני צריכה ללכת ללמוד ולהעביר את זה לאנשים אחרים.

ד"ר רייזל צלצל למוסד צ'רצ'יל בלונדון וקיבלו אותי ללימודים שם. נסעתי ולא הלכתי לסיילים ולא הלכתי למופעים ולא הלכתי לשום דבר ולא גרתי במלון אלא ישנתי על אלונקה במרכז הבריאותי כדי להיות 24 שעות ביממה במקום ולראות ולשמוע. הסכמתי לפעמים להיות נערת ניקוי כדי להיות ליד כולם ולשמוע ולראות.

איפה היה בעלך?

קודם כל הוא לא בעלי אלא אישי. הוא לא קנה אותי. הוא נשאר בבית עם הילדים.

ללונדון הוא בא לפעמים עם הבת הקטנה ובילינו קצת יחד. בשנת לימודים אחת עשיתי 3 שנות לימוד. עמדתי בכל המבחנים. ואז הנהלת המוסד רצתה שאסע לסין כי תכננו שאחזור ללמד אצלם. אמרתי להם שעם דרכון ישראלי יכניסו אותי לכלא, אז סידרו לי דרכון בריטי מזוייף.

נסעתי קודם כל הביתה. בני המשפחה אמרו לי – תסעי. אמרתי שלא יהיה שום קשר, לא מכתבים, לא טלפון. כלום. אמרו – "אנחנו נשרוד". באותו זמן סין היתה סגורה ומסוגרת עם מאו צה טונג, עם משטר קומוניסטי קשה מאוד.

ונסעתי.

ישבתי שם שנתיים ועשיתי עבודה קשה מאוד. גרתי במנזר טיבטי. 4 פעמים בשבוע למדתי ועבדתי בבית החולים ושאר ימי השבוע הלכתי עם הרופאים הטיבטיים שהם נזירים עם עגלה לכפרים, לטפל באנשים.

בסין את הולכת לכפרים לטפל באנשים. את מקבלת שווה כסף כי לא היה כסף, אם האנשים שאת מטפלת בהם הם בריאים. ברגע שהם חולים את אשמה בכך כי לא טיפלת בהם טוב, ואז לא מגיע לך תשלום.

מה הם היו משלמים? דלי של תפוחי אדמה, דלי של אורז, דלי של שרצים מהמים… את כל אלה היינו מעמיסים על העגלה וכשחוזרים למנזר מביאים את זה למטבח והמטבח היה מבשל אוכל לא רק לנו אלא לעוד אנשים עניים שעמדו בתור לקבל אוכל.

בשנתיים עשיתי 6 שנות לימוד. היה קשה מאוד, בלי משפחה, בלי אף אחד. בחופשות הלכתי לחפש יהודים. פעם לפני הרבה שנים ברחו יהודים מרוסיה לעיר ששמה חרבין. נסעתי לשם, כפור שם, והלכתי לחפש זכר של יהודים. אבל לא היו. גם פה התאכזבתי והיה לי מאוד קשה להיות לבדי, בלי אף אחד, אבל לקחתי על עצמי.

גרתי בתא קטן, שהיה עליו דרגש מאבן שעליו ישנתי. אין מזרון אלא רק שמיכה דקה. בהתחלה קמתי עם סימנים כחולים על הגוף, מהאבנים שלחצו לי. לאט לאט מתרגלים גם לזה.

כשגמרתי את הלימודים שם החלטתי שכדי לתת לעצמי קצת "לנשום" אני נוסעת לברלין, ובברלין למדתי בבית הספר של ד"ר הנמן שהמציא את ההומאופתיה.

חזרתי ארצה למשפחה, והייתי צריכה לחזור למוסד בלונדון כי הבטחתי להם. חזרתי ללונדון ואמרו לי: יש לך דירה למעלה, 6 חדרים, יש לך אוטו בחוץ, תתחילי ללמד.

הסתכלתי עליהם ואמרתי להם: "אני צריכה דירה שתאכלס שלושים וכמה אנשים. ואני צריכה אוטו, בערך אוטובוס קטן שאוכל לנסוע עם כל בני המשפחה שלי. כי בני המשפחה שלי מונים 4 ילדים טבעיים ו- 25 ילדים מאומצים."

מאיפה באו כל הילדים שלך?

מכל מיני מקומות. חלק מהם גם מבתי סוהר שהוצאנו אותם, בן זוגי ואני.

כששמעו בלונדון שאני צריכה לבוא עם פמלייה כזו – אז ויתרו לי וחזרתי הביתה, ומאז אני מטפלת באנשים.

השהייה בסין עשתה לי דברים מיוחדים במינם. נתנה לי פרספקטיבה על החיים ועל מה שאפשר ליצור מהחיים וקיבלתי הרבה דברים משם. למשל: להתייחס לאדם מבוגר כמו לאדם שיודע הרבה יותר ממני ולא להגיד "אה, זה זקן" ולסלק אותו. למדתי שזקן זה לא שם גנאי. זקן זה שם כבוד.

למדתי איך לאהוב נכון בני אדם ואיך לטפל עם אהבה באנשים. ראיתי שאנשים יכולים לחיות הרבה מאוד שנים ולהיות מאושרים.

לפני עשר שנים בערך הגיעה לארץ חברה סינית ששמה "פוהו" (FOHOW)  שמייבאת לארץ מוצרי בריאות – תוספי מזון ועוד כל מיני אביזרים שעושים נפלאות.

אני עובדת איתם ורואה כל כך הרבה דברים נפלאים בטיפול באנשים שקשה אפילו להסביר את הגדולה של המוצרים האלה.

איך מטפלים בטחורים באופן טבעי?

במה עסקת לפני כן?

עד לתאונה הייתי מורה. כשחזרתי נכה למשרד החינוך אמרו לי שהם לא מעסיקים מורים נכים. אז אמרתי: "אם לא מעסיקים מורים נכים, זה אומר שכל ילד נכה לא רואה את עצמו כמי שיגיע למשהו, כי משרד החינוך לא מעסיק נכים."

אחת מהבנות המאומצות שלנו היא כבדת שמיעה, והיא כל כך רצתה להיות מורה. עם הרבה פרוטקציה הכנסתי אותה ללמוד בסמינר למורים בית ברל וכששאלו אותי למה אני כל כל לוחמת בעדה, אמרתי שאם תלמידים יראו שמורה כבדת שמיעה מלמדת אותם – זאת אומרת שהם יוכלו להזדהות איתה ולהבין שגם להם יש דרך לאן ללכת ולאן להגיע. היא הצליחה מאוד בהוראה.

הילדים שלך לא כעסו עלייך?

על מה?

שעברת ללמוד בחו"ל

להיפך. הם נתנו לי את הדרך. הרי באתי להתייעץ איתם. הם אמרו שמגיע לי, אחרי כל כך הרבה עינויים שעברתי בבתי החולים.

איך נעשה הטיפול אצלך?

קודם כל אני עושה איבחון, שהינו אחד האפיונים המופלאים ביותר. עם זכוכית מגדלת ואור חזק אני מסתכלת בעיניים, זו אירידיולוגיה. ואחרי שאני רואה את המצב האירידולוגי של העיניים אני בודקת אותו דבר את הלשון ואחר כך אני בודקת את הציפורניים והידיים. אני לא יודעת להגיד בידיים אם תהיי עשירה או אם תסעי לחו"ל, אני יודעת להסתכל על קווי בריאות וקווים תורשתיים.

בהתאם למה שאני מאבחנת ולאחר מכן משוחחת עם האדם ומגיעה איתו לדברים החשובים – אני קובעת את הטיפול.

למי את יכולה לעזור וגם עזרת?

קודם כל לאנשים בעיקר צעירים שאושפזו בבתי חולים פסיכיאטריים כמעט על לא עוול בכפם.
לילדים שיש להם בעיות של קשב וריכוז אני נותנת מעין תרכיז שאת הפורמולה שלו אני יצרתי ויש בית מרקחת בחיפה שעושה לי את זה ושולח לכל מקום בארץ ובעולם. אני משתמשת בקפסולה הסינית שעובדת על המוח ומחזירה את המוח לאן שהוא צריך להיות.

יש אנשים שהוצאתי אותם מבית חולים פסיכיאטריים אחרי כמעט 30 שנות אישפוז והיום הם מתפקדים ותורמים לחברה בצורה בלתי רגילה והם בני אדם רגילים כמוני וכמוך. הם הפסידו המון בחיים שלהם, יש גבר אחד שאני מכירה שהפסיד את הילדות והבגרות שלו, והוא כועס על אלו שאישפזו אותו ואלו שהחזיקו אותו שם.

אני מטפלת באנשים שמתחילים אלצהיימר, בעזרת המוצרים של פוהאו המוח חוזר לתפקד ולזכור.

אני לוקחת לפעמים את הקפסולה הזו – אני עדיין לומדת בבר אילן (אני לומדת עכשיו ארמית. זה חשוב לי כי אני רוצה לקרוא את התנ"ך שלי באורגינל, לא בתרגום. אני אוהבת את התנ"ך אהבה עזה מאוד.

אני לוקחת את הקפסולה כדי שערוצי הזכרון והקליטה שלי יהיו פתוחים אצלי. אני מוזמנת להרצות בכל מיני מקומות ואני מרצה אפילו בלי דף. יש לי 22 סוגים של הרצאות שונות ואני מרצה הכל מהזיכרון.

מה עם סרטן?

גם בזה אני מרפאה. יש סרטנים סופניים לחלוטין. לפני כמה שנים בא אליי מישהו די ידוע, שהרופאים אמרו לו שיש לו 3 שבועות לחיות. היה לו סרטן במוח והיו לו עוד הרבה דברים לעשות. הוא היה איש אשכולות. הארכתי לו את החיים בעוד כמעט 3 שנים.

אני מטפלת עכשיו בכמה אנשים עם סרטן. עם היד על הלב, אני לא יודעת האם אני אצליח להציל אותם, אבל אוכל לתת להם חיים יותר ארוכים בלי אישפוזים ו"חיבורים לאנטנות" ולהנות משארית החיים שלהם.

יש כאלה שהצלת?

כן. אני שוב לא אגיד שם אבל יש לי מטופלת שהיתה לה בעיה רצינית בלבלב. כיום היא 6 שנים אחרי ובכל התקופה הזו היא חיה טוב, נוסעת מטיילת ונהנית מהחיים שלה. הסרטן שלה אינו פעיל.

יש גם דברים גנטיים שלא מוכרחים להתפרץ. אפשר להחזיק אותם בהקפאה. עם הרפואה הסינית אפשר לעשות דברים מופלאים, וכל מי שלמד רפואה סינית יודע ומבין על מה אני מדברת.

מה את ממליצה למי שיש או היה לו גידול במערכת העיכול, או באופן כללי?

לאכול פאפאיה טרייה לפחות פעם ביום, פלח כמו שאוכלים מלון. זה ווסת של מערכת העיכול. יש בה אינזים בשם פאפאין שפועל כמו טיח והוא מפרק חלבונים, ואם יש בגוף משהו מחלבון כמו גידול או בשר – הוא יפרק אותו. זה מה שאני ממליצה למערכת העיכול.

אם יש למישהו בעיה במערכת העיכול – שיאכל הרבה פאפאיה. הגידול יצטמק מהפאפאיה כי הגידול מפרק חלבונים. כל גידול אפשר לטפל עם פאפאין ובדרך מסויימת.

מה עם כל הילדים שלך עכשיו?

עכשיו כולם נשואים. יש לי מכל האוסף כ- 60 נכדים.

את בקשר איתם?

בוודאי. אין להם אמא אחרת. באפריל אסע כנראה לברלין ליום הולדת 60 של אחד הילדים.

מה המטרה שלך?

שיבינו שאפשר להגיע לריפוי של כמעט כל מחלה בדרך הטבע.

 

מוזמנים לפנות ולהתייעץ עם ד"ר שוש נבון  050-4809810

המון בריאות לכולכם

 

 

 

 

 

 

Leave a Comment

^ TOP