התעוררות היא שם המשחק עכשיו, זה המסר שיורד כל הזמן. תתעוררו! / שושנה דונאיה

מאת: שושנה דונאיה

כילדה ובמיוחד כנערה, האמנתי שאנו יכולים לשנות את העולם, שיש בכוחנו להשפיע. ההתבגרות לימדה אותי להפסיק לחיות באשליות. מבחינת העולם המבוגר אדם אחד אינו יכול לשנות כלום.
כילדים, כמתבגרים נלחמנו לעשות שינוי, התמרדנו, כעסנו, התנתקנו, יצרנו לנו בעיות של קשב וריכוז, נעלמנו לעולמות אחרים, כדי להעניש וחלק מאיתנו גם לקחו סמים כדי לשכוח מהעולם שהוא לא נחמד.

כשגדלתי עוד קצת הבנתי שבעצם במקום לשנות את העולם עלי לשנות את עצמי. כשאני משתנה העולם משתנה. הדרך הזו ליוותה אותי זמן רב ואני מאמינה בכך, גם אם באותו רגע זה לא נראה כך והעולם עדיין נראה כל כך גדול וכל כך מסובך.
המסע שלי ליפן וניו זילנד שינה בי משהו, ואחד הדברים שהשתנו – חזרה אלי האמונה שיש בכוחנו להשפיע, והעשייה שלנו יכולה להיות אחרת, לא דרך המלחמה. מלחמה אינה יוצרת אנרגיה חיובית, במלחמה גם המנצחים מנוצחים ומדובר גם בויתור על המלחמה עם עצמי.

הדבר השני היה – יפן וניוזילנד הורידו אותי לקרקע, לאנשים, לעבוד עם אמא אדמה. גיליתי כמה אנשים יכולים להיות טובים, נדיבים ומלאי אמפטיה. גיליתי שיש לנו עולם נפלא ושאני רוצה שיהיה רק טוב, שאני מוכנה להשקיע, ליצור לא רק ברוחני אלא גם בפיזי. ושאנו יכולים להשפיע דרך העשייה החיובית. לסלוח, לחבק, לטפל, לנקות את הכאב שבאהבה.

התעוררות היא שם המשחק עכשיו, זה המסר שיורד כל הזמן. תתעוררו!
הסכמתי שוב ושוב ובכל זאת המסר שוב יורד. תתעוררו!
ביום שלישי האחרון התעוררתי! משהו מההתלהבות של הילדות, נעורים, לעשות, לשנות חזר אלי. הרצון להשפיע. הבנתי שהשינוי צריך להיות לא רק רוחני, אלא גם בפיזי. הרצון ליצור שינוי באנרגיה שלנו, בעם שלנו, שיהיה פתוח יותר, חביב יותר, אוהב יותר. איך עושים זאת? ילדת האינדיגו שבי התעוררה לעשות פעולות.
לדוגמא, אחד הדברים שהקסים אותי ביפן, אוסטרליה וניוזילנד היה שבכל מקום, אנשים אינם מתעלמים ממך. הם מחייכים, אומרים הי, חיוך קטן גורם לך להסתכל בפניו של האדם שמולך, לראות אותו ואז אתה מרגיש אחרת. נדהמתי שנסעתי במשך כמעט שלושה חודשים לבד ולא הרגשתי רגע אחד לבד. האנשים גרמו לי להרגיש בבית. הי וחיוך קטן. וביפן הקידה, התודה, החיוך זה בכלל חוויה.

כשחזרתי לארץ הייתי מאד בתוך האווירה הזו, כל כך פתוחה לראות את האחר, להגיד שלום גם אם לא מכירים, בוקר טוב, חיוך. ואני הולכת לי בבוקר ואנשים הולכים מולי עם פנים קודרות, מאומצות, פנים דואגות. אני מחייכת או אומרת –היי..:), בוקר טוב! לעתים הם מופתעים ועונים גם, ולעתים קרובות יותר מביטים בי מופתעים בצורה של "מי מכיר אותך?"ואחרים אפילו מתעלמים וממשיכים הלאה, לא מאמינים שזה מכוון אליהם בכלל.

רציתי ללכת לראש העיר לבקש ממנו לשים שלטים במסלולי ההליכה "הי! וחיוך קטן אומר "I SEE YOU" :), אם אני רואה אותך, גם אתה רואה אותי והבדידות נשכחת. ועשיתי מעשה, לא גדול, קטן, אבל גרם לי אושר.
הדפסתי שלטים במדפסת שלי ותליתי בבנין שלי, בלוחות מודעות.
התחלה. האם זה ישנה את העולם? האם זה ישנה אותי? לא יודעת, אבל אנחנו מוכרחים להתחיל ממשהו. להתחיל להזיז כי ביחד כן נוכל לשנות את העולם.

ולמה כתבתי כל זאת? כי להתעורר זה לא רק ביכולות הרוחניות שלנו, אלא גם להתעורר מהאדישות, מהקיפאון, לעשיה אחרת, להתכוונן ,ליצור בריאה חדשה. לצאת מהמטריקס. לברוא עולם חדש אוהב, זורם ,ילדותי. נתעורר ונברא מחדש את החלום שלנו , ליצור את גן-יה. זה השם שיצא לי לגן העדן החדש. גן-יה, לברוא אותו מחדש.
במקום להתנתק כדי לדחות מעלינו את העולם "המרגיז" והמכאיב, נחבק אותו לתוכנו.
כמו סיפור הילדים "פרח לב הזהב" שהאהבה הפריחה את הקוץ והוא הפך לפרח.
ואם נרצה אין זו אגדה.

מתעוררת באהבה, אתכם,
שושנה דונאיה

מורה רוחנית, מטפלת ומתקשרת

 

Leave a Comment

^ TOP