"אני שימחה, וזו הבדיחה הכי גדולה בהיסטוריה לקרוא לי ככה…" / שימחה, סיפור קצר

"שימחה" – סיפור קצר

מאת: חגית רימון

התמונה להמחשה בלבד

התמונה להמחשה בלבד

היי, אני שימחה, זו הבדיחה הכי גדולה בהיסטוריה לקרוא לי ככה, כי אין אדם עצוב ממני.
אני בקושי מתעוררת בבוקר, מיד כשאני פוקחת את העיניים, כל שאני רוצה זה לחזור לישון. מזל שהמציאו את הקפה בעולם, כדי לתת לי קצת מרץ להתחיל את היום. אז אני קמה ושואלת את עצמי מה יש לי לעשות היום, ונזכרת כמה שאני בודדה בעולם, בלי אבא, כי הדרֶק הזה עזב אותי כשהייתי בת חמש, ובלי אמא, שנפטרה כשהייתי בת עשרים. ובלי ילדים. לא, הייתי מטומטמת וחיכיתי וחיכיתי לאלוהים יודע מה, עד שכאשר התעשתתי זה היה כבר מאוחר. אז אני כאן בבית חיה כמו כלב, בעצם הם חיים טוב ממני. אני כאן רוב היום בוהה בקירות. מזל שיש לי את ציפורה, החתולה הלבנה היפה שלי. אנחנו מביטות זו בזו והיא באה אליי שאלטף אותה.

יש לי חברות, זה לא שאין לי, אבל טבועה בתוכי עמוק עצבות תהומית שכזו עמוקה כמו לוע של הר געש, מאיימת להטביע אותי בתוך להבותיה. כשאין בשביל מה לחיות, בשביל מי לחיות, אין טעם לחיים האלה. יום דומה ליום, ואין למה לקוות. מהי המשמעות לחיים שלי? עד היום אינני יודעת. ניסיתי כל מיני דברים – התנדבתי יומיים בבית חולים, וברחתי משם. פתחתי לי דף בפייסבוק, אך השתעממתי. גידלתי עציצים, אבל הם מתו. התחלתי לצייר, אבל גיליתי שאני חסרת כישרון לחלוטין. אז מדוע אני כאן בכלל? מדוע אני חיה? קמה בבוקר? הולכת לעבודה המשעממת וחוזרת הביתה אחרי שמונה שעות. מה אני אמורה לעשות? אני לא נהיית יותר צעירה, קמטים התפרסו בפניי, וגופי מתחיל להיות רפוי. אז מה עכשיו? שאכניס את עצמי לבית אבות ואחכה למותי? ואולי אסע קצת לחו"ל? אראה עולם, נופים חדשים, אנשים, אויר צלול. אולי באמת אעשה זאת? נו, שמחה, מה את אומרת? די עם ההסתגרות הזו, היא לא מובילה אותך לשום מקום. את תקועה כמו סרדינים בקופסא, רק שאת יכולה לצאת ממנה. צאי, תבלי, תכירי, תנשמי אויר, תחבקי עץ, תנשמי פרחים, תדברי עם אנשים, תלכי לטייל. תודה לאל, לא חסר לך ממון, אז תגידי תודה. ושוב פעם תודה. ועכשיו תתקשרי לסוכנות הנסיעות ותזמיני טיול לאיטליה. או לפריז? לשוויץ? לאמסטרדם. עכשיו אני מזמינה טיול מאורגן לאמסטרדם. והשכנה תטפל בציפורה, ובתמורה אביא לה קבקבים מעץ. וגם גבינה הולנדית. הולנד, חכי לי, אני באה…

 

Leave a Comment

^ TOP