ראיון עם סמדר שיר / אתר אישה – אתר נשים

 24/9/2011

סמדר שיר הינה הסופרת הכי פורה בארץ. לא ייאמן כמה ספרים היא כבר כתבה. הנה ראיון איתה, אשר התקיים לאחר צאת סיפרה "עד סוף הים". בינתיים היא הספיקה להוציא לאור ספר נוסף: "קרוב מרחוק".

רקע

סמדר שיר נולדה בשנת 1957 בת"א, וקיבלה חינוך דתי. היא נשואה לפרופסור עמי סידי ואמא ל-6 ילדים. בעלת תואר בספרות עברית ופילוסופיה כללית מאוניברסיטת ת"א.

סמדר שיר החלה לכתוב בגיל 8 בשבועון הילדים "הארץ שלנו". לאחר מכן הייתה כתבת נוער ב"מעריב לנוער". ספרה הראשון ראה אור בגיל 16.

סמדר שיר היא סופרת פורייה מאוד העוסקת גם בכתיבה עיתונאית. היא פרסמה עשרות ספרים לילדים ונוער (סדרות "גלי", "צוציק", "מורה מחליפה" ועוד) וגם למבוגרים. כמו כן, יצרה סמדר שיר קלטות וידאו רבות ("הולכים לגן", "טיף וטף", "חיבוקי" ועוד), ומדי שנה היא כותבת מחזמר לחג החנוכה ("האסופית", "הקטנטנות", "אלאדין" ועוד).
בנוסף, כתבה סמדר שיר להיטים ים תיכוניים כמו "נפרדנו כך" ו"מנגן ושר" (אבנר גדסי) ו-"אין בעולם אהבה כמו אהבה של אמא" (זהבה בן).

"עד סוף הים" – רומן למבוגרים

לפני כשנה פרסמה סמדר שיר ספר למבוגרים: "עד סוף הים". זהו רומן המשרטט את הנוף האנושי של תל אביב העכשווית באמצעות חמישה דורות, מתעד תרבויות ומקומות, מטייל בין אלתרמן לחנה רובינא ובין לאה גולדברג לתרצה אתר, ומטלטל את הקורא בין העבר שלא יחזור לבין התקווה לאושר חדש.

לרגל צאת ספרה, וכדי לקבל טיפים בתחום הכתיבה, ראיינתי את סמדר שיר. להלן הראיון:

באתר האינטרנט שלך כתוב שכתבת למעלה מ-300 ספרים!! איך זה ייתכן? 10 ספרים בשנה? בבקשה הסבירי

אני לא מתווכחת עם המספרים, כנראה שזה היה המספר המשוער בפעם האחרונה שעדכנתי את האתר,  בערך לפני חמש שנים, אבל ממש לא דחוף לי לעדכן מחדש, בדיוק כשם שאני לעולם לא עומדת מול הספריה הפרטית שבחדרי כדי למנות את היבול, אחד לאחד.
מספר הוא באמת רק מספר. לעומתו, כל ספר הוא אחד ויחיד ומיוחד.
אי אפשר להשוות כתיבת ספר כמו "יולי צוחקת" לכתיבת רומן כמו "עד סוף הים". ברור שאני אוהבת את הסידרה של יולי, הרי זו בתי, אבל מדובר בספר בן 11 עמודי טקסט. דווקא מפני שהשורות קצובות יש לחשוב טוב טוב על כל מילה, חרוז והברה, אבל הכתיבה זורמת כמו מעצמה, כשהעיניים הכחולות של יולי שלי מלווה אותי כל הזמן. כתיבת רומן היא חוויה שונה. טיסת סולו למרחקים ארוכים. ימים ולילות. במקרה הזה, כתיבה שהחלה בתום שנתיים של תחקיר. אז מה הפלא שההתרגשות גדולה.

איך את מצליחה לגדל 6 ילדים ובו בזמן לכתוב כל כך הרבה ספרים ומחזות?

זמן, אמרו גדולים וחכמים ממני, לא מוצאים, אלא ממציאים. ואני מצליחה להמציא זמן לכתיבה מפני שהספרים והמחזאות והפזמונים – בדיוק כמו הכתבות ל"ידיעות אחרונות" – נובעים מאהבה. זה לא בגלל שאני חייבת וצריכה, אלא מפני שאני מאוד מאוד רוצה. אז נכון, צריך להיות בעל משמעת עצמאית ולתכנן מראש את סדר היום ולהיצמד ללוח הזמנים ולארגן הרבה דברים מראש, אבל כשרוצים באמת זה באמת אפשרי.

האם יש לך זמן פנוי?

פנוי לגמרי? כמה דקות בלילה, לפני שהעיניים שלי נעצמות. אני שוכבת במיטה, בוהה בתקרה, מודה לאלוהים על כל הדברים הטובים שהעניק לי, מבקשת בריאות לילדים וסוף סוף נרדמת.

מהם הטיפים שאת יכולה לתת למי שמעוניין לכתוב ספר מצליח?

פשוט לכתוב. אין טיפים ואין כללים ובטח שלא נוסחאות.

מהם הטיפים שאת יכולה לתת למי שמעוניין להיות עיתונאי?

להיות סקרן, עם עיניים גדולות ואף ארוך. לצערי, אני לא בטוחה שזהו טיפ. אם לא נולדת עם סקרנות טבעית שמלובה ביצר הרפתקנות, לא נראה לי שאפשר לקנות אותה במכולת.

לדעתך אפשר להתפרנס מכתיבה? האם היית מייעצת לאישה בעלת מקצוע כלשהו, שאוהבת לכתוב, לעזוב את משרתה ולנסות להתפרנס מכתיבה? אילו טיפים היית נותנת לה כדי להצליח?

בוודאי שאפשר להתפרנס מכתיבה. עולם הכתיבה הוא גדול ורחב ומציע אינספור אפשרויות. השאלה היא עד כמה את גמישה, באיזו מידה את מוכנה לעשות דברים שהם "על יד" כתיבה אישית ומה גובה ההכנסה שאליה את שואפת להגיע.

נכון, אני כותבת ספרים לילדים, לבני נוער ולמבוגרים, אבל אני עובדת במשרה מלאה ב"ידיעות אחרונות". במסגרת עבודתי אני לא רק כותבת טורים אישיים ("רק אהבה" בימי א' ו"אמא מספרת" במוסף זמנים מודרניים של יום רביעי) אלא גם חורשת את כל הארץ כדי לראיין ולאסוף חומר מעניין. אילו עזבתי את המשרה החודשית בעיתון, אני מניחה שששת ילדי היו נאלצים להוריד את רמת החיים. לשמחתי, אני אוהבת את העבודה בעיתון לא פחות ממה שאני אוהבת לכתוב פזמונים.

מהיכן את שואבת את הרעיונות שלך בספרייך?

מהחיים. במפגשים עם קוראים צעירים בבתי ספר אני מסבירה להם שהכתיבה דומה להכנת סלט פירות. איך מכינים סלט פירות? לוקחים קערה גדולה גדולה וכדי שיהיה צבעוני וטעים חותכים מכל פירות העונה: תפוחים, תפוזים, אגסים, שזיף, בננה, אגוזים ומה לא. כך גם אצלי. בקדרה הגדולה של הראש אני מערבבת זכרונות אישיים מילדותי עם סיפורים שילדיי מספרים לי כיום בשובם מהגן ומהתיכון, מחברת בין חלומות לאכזבות ובוזקת מעל התוצאה כדורים מסוכרים של דמיון.

מהי רשימת הספרים שהכי אהבת לקרוא?

הספר שהכי אהבתי בילדותי היה "אני אתגבר" של דבורה עומר, על ילדה שנולדה עם שיתוק מוחין והצליחה למרות ועל אף. כיום, הספר שתמיד נח ליד מיטתי (אם המוצצים/חיתולים לא הפילו אותו) הוא "אלמנה לשנה אחת" של ג'ון אירווינג.

מהם החלומות שלך?

כמו כל ישראלי אני חולמת על שלום ובריאות וכמו כל אמא לחייל אני מחזיקה אצבעות לכל העומדים על המשמרת.
החלום הפרטי שלי הוא לכתוב ספרים עצובים. למה? מפני שאחרי כל כך הרבה שנות כתיבה הגעתי למסקנה שאצלי זה הפוך על הפוך. כשאני עצובה, יוצאים ממני הסיפורים הכי שמחים ודווקא כשאני שמחה – מפני שכל בני הבית בריאים ושום בעיה לא טורדת את מנוחתי – אני מצליחה למצוא בעצמי את השקט הנפשי הדרוש לכתיבת ספר עם עלילה עצובה כמו "העשירי".

יש לך מסר שאת מעוניינת להעביר לקוראות אתר "אישה"?

אשמח אם תקראו את "עד סוף הים". לכל אחת יש את הים שלה ואת הגלים שלה ולכל אחת יש תל אביב – או בזכות מגורים בה או בזכות החלומות.

חגית רימון hrimon@gmail.com

 

Leave a Comment

^ TOP