הבת של סוניה 

מאת: דנה ארביב

woma

שלום לכם, קוראיי הנאמנים.

מאחר שאני מרשה לעצמי להניח, במידה די גבוהה של סבירות, שלא אמי, ולא חבורת האלמנות הפולניות שלה מהברידג' (לא כולן אלמנות, אבל אצל הפולניות זה עניין טכני) נמנות עם קהל הקוראים הקבוע של "אתר אישה", לא אחסוך מכם שום פרטים מביכים. כל מה שנכתב כאן הוא האמת, וכל האמת (נו, כמעט), ושום דבר מלבד האמת.

לפני שנתיים הייתי השכנה ממול של השכנים שלי בגבעת פיזדיולוך ג' הצעירה, עם בעל מצודד, שני ילדים, כלב, גינה, מטבח מעוצב, אוסף של נעלי עקב ושאר האינוונטאר של סטרייטית שעשתה את זה. עד שלגמרי במקרה, עליתי על תגלית מדהימה, ובאופן ספציפי יותר, השדיים של אחת מחברותי. זה עלול להשמע לכם קצת מטופש ומרחיק לכת, אבל, בשרשרת לא ארוכה של סיבתיות, התגלית הזאת הובילה אותי לרבנות.
מובן, שלא התכוותי לשתף את סוניה אימי בתגלית, אבל נוצר הכורח לספר לה על גירושי.

סוניה שמעה, הגישה לי מרק עם קרפלעך, כיוונה את כל התאורה בבית לפנים שלי, ופתחה בחקירה צולבת. מהר מאד הודיתי שלא, אין לי רומן, אבל, כן, היה לי, ואני לא יכולה להשאר עם דני אחרי זה, ולא, אמא, זה לא היה עם הבוס שלי, ולא עם עוזר הבית הניגרי, ולא, אמא, זה גם לא חחבר חחומו שלי מהתיכון.

"אז מי זה היה, חבר של דני?". בנקודה הזאת נשברתי, ואמרתי: "לא, אמא, זה לא היה חבר של דני. היא היתה חברה שלי".
"אהה. בעל של חברה שלך?"
"לא, אמא. לא בעל של חברה. החברה."
במאמץ אינטלקטואלי עילאי, קימטה סוניה את המצח, בדיוק באופן, שבו אסרה עלי לעשות זאת מגיל חמש, בטענה שיהיו לי קמטים בגיל שלושים, ושאלה, בתמהון אמיתי: "מה זאת אומרת?".
תגובתה הראשונה, לאחר פאוזה של דומיה מוחלטת של כעשר דקות (דומיה ראשונה שלה מאז שאני זוכרת את עצמי ואותה), לאחר שהפנימה את משמעותם המפחידה של הדברים (בוז'ה קוחני, הבת שלי לסבית. איך אוכל אי פעם להראות את הפרצוף שלי ברחוב), היתה פילוסופית משהו:
"נו, אני מניחה שיכולים לקרות מקרים הרבה יותר גרועים, למרות שכרגע אני לא מצליחה להעלות בדעתי שום דבר כזה."

את הדברים האלה היא אמרה בקול מאד רגוע, ומיד הלכה לשירותים, שם, אני מניחה, פרצה בבכי מר ותלשה לעצמה שערות מהראש (– בפולניה זה ביטוי מקובל של סערת רגשות, כאשר מקפידים, כמובן, לתלוש את השערות הלבנות, ובעלות הקצוות השרופים בלבד).
אבל, כשחזרה, וראתה את הפרצוף שלי, באה וחיבקה אותי ואמרה, ממש כמו בסיטקום לסבי אמריקאי מתוק:
"נו, די כבר, אני אוהב אותך תמיד, לסבית או לא. ותפסיקי כבר לייסר את עצמך. תגמרי את המרק. תראי כמה רזית. כמו שאת נראית עכשיו, אף אישה לא תרצה אותך!"

מאז חלפו ימים רבים, ונכון, זו תהיה הגזמה לומר שסוניה מאושרת עם זה שהבת שלה לסבית. אבל, בנות, לפני כמה חודשים, כשקלארה מהברידג' שאלה אותה במתיקות: "מה קורה עם דנה? אין לה חבר?", היא ענתה בלי למצמץ:
"היא יוצאת עכשיו עם רופאה מאד נחמדה. קרדיולוגית."
ובשלווה סטואית קמה להביא מים לשתי אלמנות שהתעלפו.
וביום שישי האחרון, סוניה לקחה אותי הצידה, ואמרה:
"דנוש, את כבר הפסקת לחשוב על הנעמי הזאת, נכון? היא בכלל לא התאימה לך. ותשמעי – -", היא הוסיפה בהתרגשות, "התברר שהבת של מרישיה היא לסבית. את זוכרת אותה מהחתונה שלך? שחרחורת חמודה כזאת. אולי תפגשי אותה?"

Leave a Comment

^ TOP