קבענו להתחתן בספטבר. אבל יום אחד התעוררתי והוא לא היה בבית… סיפור קצר

 היה לי בן זוג עד לפני חודש. גרנו ביחד. הוא הציע לי נישואין ושמחתי. קבענו להתחתן בספטבר. אבל יום אחד התעוררתי והוא לא היה בבית… סיפור קצר

סיפור קצר מאת חגית רימון

בן הזוג נעלם ביום אחד

בן הזוג נעלם ביום אחד. התמונה להמחשה בלבד

נסעתי היום ברחובות תל אביב ובדרך ראיתי הומלסית, היא אמרה לי "בבקשה תפתחי את החלון" ופתחתי והוסיפה "בבקשה תני לי שקל" ונתתי לה שני שקלים. האור ברמזור היה עדיין אדום אז היא אמרה לי: "בבקשה תגידי לי מה את הכי רוצה" והשבתי לה "לנסוע לחו"ל" אז היא אמרה "אין בעיה, היום יציעו לך לנסוע לטייל בחו"ל" אמרתי לה תודה רבה והיא נפנפה בידה ואמרה: תגידי לי אם זה קרה והבטחתי שאעשה כן.
התחלתי לנסוע ולא חלפו חמש דקות וקיבלתי שיחת טלפון מאהובתי: "תקשיבי", היא אמרה לי, "הציעו לי מהעבודה לנסוע לחו"ל לטיול עם סמינר, ביקשו ממני להרצות שם ואת חייבת לבוא איתי". נשימתי נעתקה. איזה מדהים. זה מה שהאישה ברחוב אמרה. שאלתי אותה מתי? אמרה לי באפריל. "וואאוו נשמע נהדר. יש מצב שאגיע". החלטתי שבדרך הביתה אעבור ליד אותו רמזור ואספר לאישה על ההצעה לנסוע לחו"ל.

הייתה לי פגישה משעממת שבה כמעט נרדמתי ובדרך חזרה פגשתי את האישה ברמזור. תקשיבי את צדקת! אמרתי לה.

– אני תמיד צודקת. היא השיבה. מצאתי בארנק שלי עשרה ש"ח ונתתי לה. אמרת לי שיציעו לי לטוס לחו"ל וזה ממש קרה. איך ידעת?
– אני יודעת דברים.
– אז למה את מבקשת כסף מאנשים? תעבדי בתור מתקשרת. שאלתי אותה.
– אבל אין לי מאיפה לעבוד.
-מה הבעיה? תקבלי אנשים בבית קפה . תקבעי איתם פגישות ותעני להם על שאלות. אני מוכנה להיות הראשונה.
קבענו להיפגש ביום למחרת בבית הקפה באבן גבירול 62. הגעתי לשם חמש דקות לפני וחיפשתי אותה. היא לבשה חולצת כפתורים מכותנה בצבע תכלת, מכנסי ג'ינס והיה כרוך על צוארה צעיף כחול.

– חשבתי שלא תגיעי. היא אמרה לי.
– הנה אני כאן. התיישבנו. והיא הזמינה תה עם נענע.
– את רעבה? שאלתי. לא לא. היא השיבה. והזמנתי לשתינו סנדוויץ עם סלט ירקות בצד. אני יודעת שתגיעי רחוק. היא אמרה לי. מה זה רחוק? שאלתי. לתוכנית טלויזיה שכולם יאהבו וייצפו בך. לטיול בארה"ב. להרצאות. סמינרים.
– נו באמת. אני לא אוהבת להרצות. ואין לי אמביציה לתוכנית טלויזיה. לא מהנה. היא השיבה: תהיה לך תוכנית. אוקיי. זה לא הזיז לי ולא הרגשתי שזה נכון. ואני רואה כאן אישה בלונדינית לצידך. עם עיניים כחולות. חכמה ויפה.
– אוקיי. השבתי ולא רציתי לתת לה פרטים. היא תזמין אותך לחו"ל. היא גם תציע לך נישואין. היא אמרה.
– אוקיי. חייכתי. ותתקשר אלייך מישהי שפעם הייתה בת זוג שלך ותרצה לחזור אלייך.
– אוקיי. אמרתי. ושוב לא האמנתי. שיהיה. הארוחה הגיעה. היה לה ריח נעים. איפה את גרה? שאלתי. כאן. היא הצביעה על המשך הרחוב.
– אז למה עמדת בכביש?
– היה לי בן זוג עד לפני חודש. גרנו ביחד. הוא הציע לי נישואין ושמחתי. קבעו להתחתן בספטבר. אבל יום אחד התעוררתי והוא לא היה בבית. חשבתי שירד לקנות חלב או משהו אבל הוא לא חזר. הארון שלו היה ריק מבגדים. הוא נעלם. התקשרתי אליו מלא. ולא ענה. כנראה שהחליף את מספר הטלפון שלו. לא ניתן להשיג אותו. ראיתי שנעלמו לי מהחשבון חמישים אלף ש"ח. לא נשאר לי כסף לשכר דירה. מהעבודה בדיוק פיטרו אותי כי היו צמצומים. ההורים שלי גרים בצפון, הם מבוגרים וחולים ולא רציתי לבקש מהם כסף. אז התחלתי לבקש כסף מאנשים ברחוב. לא הייתה לי ברירה. עד שאמצא עבודה.
היא סיימה את הסנדוויץ שלה והביטה בעיניי. תדעי שהצעת הנישואין שלך מתקרבת. היא אמרה. אבל היא תישאר. לא כמו זה שברח לי. את יודעת מה זה שמישהו שאת אוהבת פתאום נעלם?
– תתפלאי אבל אני יודעת. קרה לי. שפתאום הקשר מתנתק. שפתאום את כבר לא מרגישה אהבה. והקור נכנס לגוף ולנשמה.
– זה בדיוק מה שקרה לי. היא אמרה. נהיה לי קר בנשמה. קר בלב. אין לי מנוח כבר חודש. אני לא ישנה בלילות. בימים אני מסתובבת ברחובות. לא יודעת מה לעשות. אני לא רגועה. כאילו מישהו תקע בי חץ בלב. כנראה שעצמתי עיניים והתעלמתי מהסימנים. לא יודעת. לא היה לי מזל.
על השולחן שבו ישבנו מוטל עיתון מאתמול. בעמוד 24 יש בו תמונה של גבר ועליה כותרת – העבריין שעקץ את נשותיו. עיניה נופלות על התמונה שלו ויבבה יוצאת מפיה. זה הוא!! אני לא מאמינה. אני לא היחידה. היא החלה לקרוא את הכתבה. מעינה נזלה דימעה. אני צריכה ללכת. אמרתי לה. כמה לשלם לך? כלום. היא אמרה. תזמיני אותי לתוכנית האירוח שלך. היא אמרה.
– אבל לא נראה לי שתהיה לי אחת כזאת.
– תהיה לך. תאמיני לי. היא אמרה. שילמתי על הארוחה ויצאתי. הבטחתי לעצמי להתקשר אליה ולספר לה מה התגשם ממה שאמרה.
– תתקשרי אלי. ביקשתי ממנה ונתתי לה את הטלפון שלי. תראי שאת תמצאי בקרוב עבודה, וגם תהיה לך זוגיות חדשה. היא נתנה לי נשיקה קלה על הלחי. אני הולכת עכשיו למשטרה. אתלונן על מה שעשה לי. ומיד אחרי זה אתחיל לחפש עבודה.

Leave a Comment

^ TOP